fbpx

איך לשרוד פיצוץ גרעיני?

כתב: רן לוי
תמלל: יוני שטרן

האם הפחד מפני תוצאותיו של פיצוץ גרעיני מוגזם ומופרך? ד"ר יהושע סוקול מארגון אנפ"ה, מומחה לפיסיקה של אנרגיה גבוהה ויועץ בטחוני למספר חברות מובילות, מאמין כי הפחד מפני תוצאותיו של פיצוץ אטומי מוגזם ומופרז, וכי חינוך נכון של הציבור לגבי הסכנות האמיתיות מהפצצה עשוי להיות חשוב לא פחות מהתגוננות במובן הרגיל של המילה.


הרשמה לפודקאסט: רשימת תפוצה במיילiTunes | אפליקציית 'עושים היסטוריה' לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר

אף-פעם לא הצלחתי להבין תל-אביבים. זאת אומרת, אני מצליח להבין מה הם אומרים – לפחות כל-עוד הם נמנעים מלשרבב שמות של מסעדות אקזוטיות לשיחה – אבל אני לא מבין למה הם בכלל תל-אביבים. בתל-אביב צפוף, אין דירות להשכרה, אין נוף וכדי למצוא חנייה צריך מזל של דרקון סיני ואינסטינקטים של חיית-טרף. חבריי התל-אביבים מקשיבים בסבלנות לקיטורים שלי, ושואלים בנימוס אם "ספיריט" ו"אופרטוניטי" כבר גילו חיים על הכרמל.

ישנה סיבה נוספת שבגללה כדאי לשקול שוב את החיים במרכז המדינה. ת"א וסביבותיה הן הריכוז הגבוה ביותר של אוכלוסייה בישראל. אם מישהו מאויבינו יצליח להניח את ידיו על נשק גרעיני ויחליט להשתמש בו, ת"א תהיה – כנראה – המטרה הראשונה. אני רוצה להאמין שלפחות המראה של פטרייה אטומית ידרבן את התל-אביבים לעזוב את העיר ולברוח למקומות הנידחים ביותר שהם יכולים להעלות על דעתם – הרצליה, למשל, או חולון.

כשאנחנו מדמיינים לעצמנו אזור עירוני אחרי פגיעה של פצצה גרעינית, התמונות שעולות בראשנו הן של חורבן טוטאלי רחב-ידיים. רוב האנשים יעריכו את מספר האבדות בנפש בעשרות עד מאות אלפים, ושאזורים נרחבים בת"א יישארו עזובים ונטושים במשך שנים רבות, כמו צ'רנוביל, למשל. אך האם תמונה זו של שואה גרעינית אכן משקפת את המציאות? לא בטוח.

פצצת אטום ופצצת מימן

השבוע, קצת לפני שפרק זה יצא לאוויר, נפגשו מיטב המוחות הביטחוניים של מדינת ישראל בכנס שעסק בטכנולוגיות צבאיות. מומחים שונים ובכירים בתעשיות הביטחוניות הרצו איש-איש בתחומו שלו. אחד המרצים בכנס היה ד"ר יהושע סוקול.

– בסדר. אז אתה שומע אותי כמו שצריך?

– כן, רן. בסדר גמור.

– אוקיי, אז בוא נתחיל.

ד"ר סוקול הוא מומחה לפיזיקה של אנרגיה גבוהה, ונושא ההרצאה שלו בכנס הוא: "איום גרעיני בהיבט מעשי". כפי שניתן להבין מכותרת ההרצאה, לד"ר סוקול ישנה מטרה ברורה: לפזר את הערפל המאיים מעל האיום הגרעיני ולהציג את העובדות כפי שהן. מבט מפוכח על המציאות – כך מסתבר – עשוי לשפוך דלי של מים צוננים על הפאניקה שזועקת אלינו מכותרות העיתונים.

– אני ד"ר לפיזיקה. את הדוקטורט עשיתי מטעם "מכון וייצמן" במרכז אירופאי למחקר גרעיני CERN על-יד ז'נבה, ואני מאז קשור – במידה זו או אחרת – לאנרגיות גבוהות. גם הייתי קשור לפרויקטים ביטחוניים, ולדעתי – העניין הגרעיני הוא עניין ש…ממילא הוא עכשיו נכנס למודעות הציבור. אז לדעתי זה גם כן צריך להיכנס יותר בצורה מקצועית, בצורה מספרית – בצורה קרה: פחות רגשות, יותר מעשים. מנקודת מבט – כמובן – של אדם שמחפש את העובדות, ויתרה מכך – בן-אדם שמחפש את דרכי הפעולה, ולא סתם ישיבה בחיבוק-ידיים.

ד"ר סוקול משמש כיועץ מיוחד של מספר חברות ביטחוניות בנושאי גרעין, חומרים מתקדמים ואלקטרו-אופטיקה. באמתחתו 25 מאמרים שפרסם בספרות המקצועית, והוא חבר בפורום אפנה: קבוצה של מדענים וחוקרים ממגוון רחב של דיסציפלינות – מפיזיקה, דרך רפואה ועד פסיכולוגיה. מטרתם של החברים בפורום היא להעלות את המודעות הציבורית להשפעותיה של התקפה גרעינית, כדי למנוע פאניקה. הפחד מפני פצצת אטום – להשקפתם – הוא הסכנה האמיתית ממנה. הפחד גורם להיסטריה, היסטריה מביאה לכאוס, וכאוס עשוי להביא לקריסת האומה. לפני שנדון בהשפעותיה האמיתיות של התקפה גרעינית, הבה ניקח צעד אחד אחורה, ונבחן את שני סוגי האיומים האפשריים בתחום הזה: פצצת גרעין ופצצת מימן.

הפצצות הגרעיניות שהוטלו על הירושימה ונגסקי - הפודקאסט עושים היסטוריה

הפצצות הגרעיניות שהוטלו על הירושימה ונגסקי

– כאשר אתה מדבר על פיצוץ טיפוסי, אז הבעיה הזאת היא לא מוגדרת היטב. כי א', אנחנו צריכים לדבר לפחות על שני סוגי נשק גרעיני: על נשק – מה שנקרא 'אטומי', ועל מה שנקרא 'נשק תרמו-גרעיני'. שאם אנחנו מדברים על תסריט שהוא סביר לגבי זירתנו לטווח הנראה-לעין, אז אני הייתי מצטמצם רק לעניין של נשק אטומי – זאת-אומרת – לאותו נשק שהופעל בזמנו כלפי יפן, ושיש לו מגבלות משלו. זה לא אומר שאין בעולם נשק אחר יותר חזק – יש – אבל זה, לדעתי, בעתיד הנראה-לעין, לא אמור להופיע בזירת המזרח-התיכון.

– פצצה תרמו-גרעינית היא בעצם כמו שאנחנו מכירים אותה בשם אחר, היא פצצת מימן, נכון?

– כן.

– למה, בעצם, קשה יותר לייצר פצצת מימן מאשר פצצת אטום?

– אוקיי. 'למה' זו שאלה שאין לי תשובה עליה, ומסופקני אם יש למישהו שמותר לו לדבר על זה תשובה כזאת. מה שאני כן יכול להגיד זה פשוט כמה עובדות היסטוריות. לקח לאמריקאים שלוש שנים – אולי קצת יותר – מאמץ מרוכז מ-42' עד 45', לפתח פצצת אטום. לאחר מכן, לקח להם עוד 8 שנים – עד 53', בפועל – לפתח פצצת מימן. זאת אומרת, מדובר במאמץ טכנולוגי מאוד רציני, מעבר לפצצת אטום. זה לא שאתה לוקח משהו ומוסיף. מדובר בטכנולוגיה אחרת, ששם הטכנולוגיה של פצצת אטום זה רק התחלה. מדובר בטכנולוגיה מאוד מסובכת, הרבה יותר מסובכת. שלא כמו הטכנולוגיה של פצצת אטום, אין שם קיצורי דרך.

פצצת מימן, על-פי ד"ר סוקול, לא נזכה לראות באזורנו בעתיד הנראה-לעין. כדי להבין עד כמה אנחנו ברי-מזל בעניין הזה, צריך לקבל מושג טוב יותר על הבדלי העוצמות בין פצצה אטומית ופצצה תרמו-גרעינית. פיצוץ גרעיני כמו זה שהשמיד את הירושימה ונגסאקי הוא שווה ערך ל-20 קילו-טון של TNT, חומר נפץ קונבנציונלי. לצורך ההשוואה, בחגורת נפץ של מחבל מתאבד נמצא – בדרך כלל – עד עשרה ק"ג של TNT. 20 קילו-טון הם 20 אלף טון של TNT, זאת אומרת – 20 מיליון קילוגרמים של חומר נפץ, או שני מיליון מחבלים מתאבדים.

הנה עוד נקודה להשוואה: לאוס, המדינה הקטנה צפונית לתאילנד, נחשבת למקום המופצץ ביותר אי-פעם בהיסטוריה של האנושות. בין השנים 1964 ו-1973, שילחה ארה"ב 580 אלף גיחות מעל לאוס. בממוצע, זה יוצא משהו כמו גיחת הפצצה אחת כל שמונה דקות, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, במשך 9 שנים רצופות. על פי אחת ההערכות, מדובר בכשני מיליון טון של חומר נפץ – יותר מכל הפצצות שהוטלו במלחמת העולם השנייה גם יחד. האמריקנים היו צריכים להמשיך בקצב הזה עוד 81 שני כדי להשתוות לעוצמתה של פצצת אטום בודדת. (תיקון טעות: בדוגמא על לאוס נפלה טעות בחישוב- האמריקנים השליכו על המדינה הקטנה כמות פצצות שוות ערך למאה פצצות אטום, ולא כפי שנאמר. תודה ל-elraviv על התיקון!).

פצצה תרמו-גרעינית (פצצת מימן) - הפודקאסט עושים היסטוריה

פצצה תרמו-גרעינית (פצצת מימן)

ועדיין, פצצת אטום היא ניצוץ זעיר ביחס לפצצת מימן. עוצמתה של פצצת מימן נמדדת במגה-טונות של TNT. מגה-טון הוא אלף טונות (תיקון טעות: אלף קילו-טון, או מיליון טונות). היחס בין פצצה של 20 קילו-טון לפצצה של 20 מגה-טון, הוא כמו היחס שבין אדם בוגר לנמלה. כפי שאמרתי, אנחנו בהחלט יכולים להרגיש ברי מזל שלפחות האיום הזה נחסך מאתנו.

– בוא נדבר קצת על השפעה של פיצוץ אטומי טיפוסי, אני מניח שזה – פחות או יותר – באותו סדר הגודל של הפצצה שהוטלה על הירושימה.

– כן. כי למרבה הפלא, אבל זה קורה גם בתחומים אחרים בתולדות המדע, שהפיתוח הראשון מגיע לאיזושהי תקרה טכנולוגית. וזה בדיוק היה המקרה של הירושימה ונגסאקי, שזה שני פיתוחים: הירושימה זה היה גם סוג-תותח, ונגסאקי היה implosion-type, זאת אומרת פצצת-אימפלוזיה, ושניהם הגיעו למשהו מאוד דומה לתקרה של הטכנולוגיה הזאת, שזה כ-20 קילו-טון של TNT, מה שנקרא 'שווה ערך' 20 קילו-טון.

גל ההדף וקרינה מפיצוץ גרעיני

– אוקיי. אז איך, בעצם, באה לידי ביטוי השפעה של פיצוץ כזה? בוא נדבר על כל ההשפעות, ואנחנו יודעים שיש כל מיני סוגי השפעות: גם מבחינת הדף, גם מבחינת קרינה וכדומה. איזה נזק – בעצם – גורם פיצוץ אטומי?

– אוקיי. אז א', הייתי רוצה להזכיר למאזינים שמקובל להפריד לחמישה גורמי פגיעה של פיצוץ גרעיני, שזה: גל-הדף, קרינת-חום, קרינה חודרנית, קרינה משתיירת – או נפולת רדיואקטיבית – ודופק אלקטרומגנטי. עכשיו, הפגיעה העיקרית – לפחות לפי התסריט המקובל – נעשית ע"י שלושת הגורמים הראשונים, שזה גל-הדף, קרינת-חום וקרינה חודרנית, וכאשר אנחנו מדברים על פצצת הירושימה, אז מדובר בטווח פגיעה של חצי ק"מ עד ק"מ וחצי. בטווח של עד חצי ק"מ כמעט שום דבר לא נשאר, בטווח עד ק"מ וחצי נשארים יותר ויותר דברים – אף על פי שפגיעה בזכוכיות וכו' יכולה להיות גם במרחק גדול מזה, כמה קילומטרים.

– זאת אומרת, זגוגיות שמתנפצות, בעצם.

– כן.

– אז אתה אומר ששלושת הגורמים הראשונים, שזה: גל-הדף, קרינת-חום וקרינה חודרנית, הם משפיעים – פחות או יותר – ברדיוס של חצי ק"מ?

– טווח הרס מוחלט מקובל – כן, כחצי ק"מ.

– כשאנחנו מדברים על הרס מוחלט – מה הסיכויים של בן-אדם שנמצא בטווח הזה להישאר בחיים?

– תלוי איפה הוא נמצא. דוגמה: בהירושימה היו אנשים שניצלו במרחק של 150 מטר ממוקד הפיצוץ. מה היו האנשים האלה? אלה היו אנשים שהיו במרתפים של בתים סיסמיים, זאת אומרת, בתים שנבנו לפי תקן עמידות בפני רעידות אדמה, שזה היה תקן בנייה – ביפן לפחות – של חלק מהבתים, והבתים האלה שרדו, הקרוב מהם במרחק של 150 מטר ממוקד הפיצוץ. ובמרתפים של הבתים האלה היו אנשים שנשארו בחיים. אם אנחנו חוזרים בחזרה אלינו, אז כאשר אנחנו מדברים על מרחב מוגן, כמו מרחב-מוגן-דירתי, או קל וחומר מרחב-מוגן-קומתי, אז הבנייה היא כזאת שהיא – לפחות לפי מיטב ידיעתי – עומד בתקן של עמידות בפני רעידות אדמה, וכיוון שכך, לבתים האלה, למקלטים האלה יש סיכוי לא-רע להישאר גם פחות מ-500 מטר, כפי שאמרתי, עד 200 מטר, כמו בהירושימה. מעט מאוד ידוע מה יקרה קודם כל כתוצאה מהקרינה החודרנית אבל במפורש, לאנשים שיהיו שם יש סיכוי לא-מבוטל להישאר בחיים.

– אפילו אם הם נמצאים בתוך ממ"ד, אבל אם הם לא בתוך מרתף, זאת-אומרת, אם הם חלק מבניין בן שלוש או ארבע קומות, והם בתוך ממ"ד, עדיין יש להם סיכוי לשרוד את הפיצוץ?

– לדעתי כן.

– הבניין לא יתפרק? – אה…שוב פעם: אם אנחנו מדברים על בניין שיש לו ליבה כזאת של ממ"דים – וכידוע לך ולמאזינים – ממ"דים תמיד נבנים – לפחות לפי התקן, לפי החוק – בצורה כזאת שיש לך עמוד, מגדל של ממ"דים אחד על-גבי השני, אז כל זה נותן חוזק. ובמפורש, אני לא רואה סיבה שזה ייהרס אם בהירושימה זה לא נהרס.

– זו נקודה מאוד-מאוד חשובה ומאוד-מאוד מעניינת. לפני שנמשיך בנקודה הזו, בוא רק נשלים את מה שהתחלנו לומר לגבי הנזקים של פיצוץ אטומי. דיברנו על שלושת הנזקים שגורמים לנזק הכי גדול בטווח של כחצי ק"מ – מהם עוד שני הנזקים האחרים?

– אז מדובר בקרינה משתיירת – או נשורת רדיואקטיבית, או נפולת רדיואקטיבית – שהטווח של זה יכול להיות גדול בהרבה, תלוי בכיוון הרוח, אבל זה בקלות יכול להיות פס של 20 – אפילו 30 ק"מ – באורך – אמנם – צר יחסית, נאמר עשירית מזה, פחות או יותר. והסבירות להינצל פה מאוד גדולה, ומה שמאוד חשוב: פה מדובר בפגיעה מתמשכת. זאת אומרת, באזור הזה, אדם נמצא במשך כ-28 בלי הגנה, אז הוא יכול למות. אם הוא בורח מהמקום הזה, או אם יש לו הגנה מספקת, אז הוא נשאר.

כוויות על עורה של ניצולה יפנית - הפודקאסט עושים היסטוריה

כוויות על עורה של ניצולה יפנית

– ומה בעצם ההבדל העקרוני בין קרינה של נשורת גרעינית לבין קרינה 'חודרנית', כמו שהגדרת אותה?

– טוב, למען האמת, אין כל כך הבדל. זאת אומרת, אפשר להיכנס לפרטים. כאשר אנחנו מדברים על מה שנקרא instantaneous emission – זאת אומרת 'קרינה מיידית' – אז יש שם שני גורמים עיקריים שזה קרינת גמא וקרינת נייטרונים, מה שאין בקרינה משתיירת, ששם יש רק קרינת גמא. עכשיו, מה שעוד יותר חשוב, שקרינה מיידית, קרינת גמא מיידית היא הרבה יותר חודרנית – פי שניים, נגיד – מאשר קרינה של נשורת. זאת אומרת, בשביל להגיע לאותה רמת הגנה, אתה צריך עובי בערך פי שניים לגבי הקרינה המיידית מאשר לגבי הקרינה המשתיירת. הנשורת בדרך-כלל מתחילה להיווצר תוך כחצי שעה אחרי הפיצוץ. אגב, הנשורת נוצרת אך-ורק אם הפיצוץ הוא קרקעי, זאת אומרת, על פני הקרקע או קרוב מאוד – 100 מטר מעל פני הקרקע – מה שמאוד חשוב, כיוון שבמקרה זה, כמות הנפגעים מהפגיעה הראשונית קטנה בערך כפליים, לפחות ההערכה היא כזאת. שתי ההפצצות הראשונות, של הירושימה ונגסאקי, היו הפצצות אוויריות, זאת אומרת – בשני המקרים האלה, הפצצה התפוצצה בגובה 600 מטר באוויר, כך שטווח ההרס המיידי היה מרבי. כתוצאה מכך, בשני המקרים האלה לא הייתה נשורת רדיואקטיבית.

– זאת אומרת, שזה בא בעצם אחד על-חשבון השני?

– בדיוק.

הנזק שנגרם להירושימה עקב הפיצוץ הגרעיני - הפודקאסט עושים היסטוריה

הנזק שנגרם להירושימה עקב הפיצוץ הגרעיני

– וכמה זמן – כמו שאתה אומר, בעצם – נשורת גרעינית תשפיע על האזור שנפגע?

– השאלה הזאת זה הרבה יותר שאלה פסיכולוגית ושאלה של יחס מאשר שאלה פיזיקלית. כי אם אנחנו אומרים ש'תשפיע' זאת אומרת יחס – הקרינה תהיה מעבר לקרינת רקע, מה שאנחנו רגילים, אז צריך להסתכל, אבל זה יכול לקחת שנה או יותר. אבל אם אנחנו מדברים על זמן שאחריו יהיה אפשר להיכנס לשטח ופחות או יותר לחיות ולתפקד שם, אז מדובר בזמן של – נגיד – שבועיים.

– בסך הכול בתוך שבועיים, אפשר – פחות או יותר – כבר לחזור לאותו האזור?

– לפחות לעבודות…נגיד ככה: יש לך ירידה ברמת הקרינה פי 100 תוך 48 שעות, ועוד פי 10 תוך שבועיים. זאת אומרת, אחרי שבועיים, יש לך אלפית ממה שהיה שעה אחרי הפיצוץ, שזה נחשב למקסימום של הקרינה.

מה באמת קרה בצ'רנוביל

– זה מעניין, כי בעצם – פסיכולוגית, באמת – כשאנחנו תמיד שומעים, או חושבים, מדמיינים, איזשהו מקום שהתרחשה בו שואה גרעינית, התחושה היא שהאזור הזה יהיה בלתי-ניתן לאכלוס במשך שנים. מה למשל ההבדל בין האזור של צ'רנוביל – שעד היום, בעצם, העיר לידו היא שממה – לבין אזור של פיצוץ גרעיני?

– טוב, אז תרשה לי להגיד פה לפחות שני דברים. דבר ראשון, שצ'רנוביל – לפי הערכות שונות – אבל זה לפחות 300 פצצות אטום, מבחינת החומר הרדיואקטיבי. יש מי שאומר ש-3000, אבל בטוח שלא פחות מ-300. זה דבר ראשון. דבר שני, מה שיש בתוך כור זה לא מה שיש בתוך פצצה. כמו שבכל תגובה כימית יש תוצרי תגובה שלה, כך גם בתגובות גרעיניות יש תוצרי ביקוע, בהתאם לתנאים. באופן עקרוני, בכור גרעיני יש איזוטופים הרבה יותר ארוכי-חיים מאשר בפיצוץ גרעיני. דבר בעצם דבר ראשון. הדבר השני, שצ'רנוביל זה גם-כן דבר שהוא מוגזם בהרבה, מכל מיני בחינות. אמנם – נכון – זה היה אולי האסון התעשייתי הכבד בתולדות האנושות, אבל יחד עם זה יש להודות שרוב הנפגעים מהאסון הזה זה אנשים שמתו מהתקף לב ובעיות כלי-דם שזה בכלל לא קשור לקרינה, זה קשור לפינוי, זה קשור לחוסר-ודאות, זה קשור לכל מיני דברים אחרים – אבל לא לקרינה. כתוצאה מקרינה, אפשר לומר שההערכה זה שמתו 15 בני-אדם.

מבט מגבוה על הכור הגרעיני בצ'רנוביל - הפודקאסט עושים היסטוריה

מבט מגבוה על הכור הגרעיני בצ'רנוביל

– 15 בני-אדם בלבד.

– כן.

– זה באמת…אני חייב להגיד שבאופן אישי זה מדהים אותי לחשוב על הפער שבין מה שאנחנו תמיד מדמיינים, לבין המציאות. מאיפה מגיע הפער הזה?

– נכון. אבל שוב פעם, מדי פעם אתה יכול למצוא גם מספרים של 100 אלף ולא 15. את המספר הזה אני לקחתי מדו"ח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, הדו"ח התפרסם ב-2005, זאת אומרת 19 שנה אחרי האסון. ושם הם כותבים שהייתה אוכלוסייה מסוימת, ילדים ששתו חלב מזוהם, שבתוך האוכלוסייה הזאת אכן היו כ-4000 מקרי סרטן – סרטן בלוטת-התריס, שזה סרטן – כמו שאתה יודע – שוב פעם, יחסית ניתן לריפוי. פשוט מוציאים ומטפלים. אז מתוך 4000 הילדים האלה, 15 מתו לקראת שנת 2000, אז מן הסתם עוד 15 אולי, או עוד 50. לא שאני מזלזל באף אחד, שמע…אבל אם אנחנו רוצים לחיות, אז כמו שלרופא אסור לרחם על החולה – הוא יכול לרחם עליו אחר בך, אבל לא כאשר הוא נמצא על שולחן הניתוח שלו – ברגע זה אסור לרופא לרחם על החולה שלו. אם הוא מרחם עליו הוא הורג אותו. אני מדבר על מספרים, בלי…נגיד ככה: אני לא מפחד לשכוח בשנייה זו שכל אדם זה עולם מלא.

אז מה המשמעות של כל זה? האם באמת יכול להיות שהפחד הנורא שלנו מפני הפצצה האטומית הוא לא יותר מאשר תוצאה של עשרות שנות הפחדה ובהלה שמפזרים כלי התקשורת? זה בדיוק הטענה שמשמיע ד"ר סוקול.

הפולס האלקטרו-מגנטי

לפיצוץ האטומי ישנו אפקט נוסף, שלרוב אנחנו נוטים להתעלם ממנו. גורם הרס זה הוא הפולס האלקטרומגנטי. אפילו האנשים שתכננו את הפצצות הראשונות לא העריכו נכונה את השפעתו. כשביצעו האמריקנים ניסוי גרעיני מעל האוקיינוס האטלנטי, הם גילו – להפתעתם – שפנסי רחוב וציוד טלפוניה נהרסו בהוואי – כ-1500 ק"מ ממקום הפיצוץ. לכל סוגי הציוד החשמלי יש טווח מסוים של אנרגיה חשמלית שעימה הם מסוגלים להתמודד. אם האנרגיה מגיעה בעוצמה גבוהה מדי או במהירות רבה מדי, המכשיר לא יידע להתמודד עימה. המגבלה הזו היא תוצאה של המבנה הפיזי של הרכיבים האלקטרוניים: עוביו של חוט מוליך, למשל, קובע כמה זרם הוא יכול להוליך בתוכו לפני שהוא מתחמם ונשרף. זו הסיבה שהחוטים שנמצא במערכת הצתה של מכונית עבים יותר מאלו שבמערכת הסטריאו שבסלון שלנו.

כשפיצוץ גרעיני מתרחש בגובה רב, מתרחשים שני תהליכים עיקריים. הראשון הוא תוצאה ישירה של הפיצוץ: הקרניים הרדיואקטיביות פוגעות באטומים שבאטמוספירה, ומעיפות מהם אלקטרונים. האלקטרונים הללו נעים במהירות אדירה – כמעט במהירות האור – לעבר הקרקע, וכשמטען חשמלי – אלקטרון, במקרה הזה – נע במהירות, הוא יוצר סביבו שדה מגנטי. הפיצוץ הגרעיני גורם, אם כן, לגל אדיר של מטען חשמלי שדוהר לעבר האדמה, בא לידי-ביטוי בגל הלם מגנטי שמתנפץ על מחשבים, ציוד תקשורת ושאר ציוד חשמלי עדין. כשהוא פוגע במוליכים חשמליים, הפולס המגנטי יוצר בהם זרמים רגעיים חזקים ביותר – ושורף אותם.

התהליך השני שמתרחש בעקבות הפיצוץ הגרעיני הוא איטי יותר, אבל הרסני לא-פחות. השדה המגנטי שיוצר הפיצוץ דוחק את מקומו של השדה המגנטי הטבעי של כדור-הארץ ומסלק אותו. כאשר חולף הפיצוץ, השדה המגנטי המקורי חוזר לתצורה המקורית שלו. החזרה הזו משרה – שוב – זרמים חשמליים חזקים מאוד במולכים על כדור הארץ, אבל הפעם מדובר בשינוי שמתפרש על פני מאות ואלפי קילומטרים. הנזקים יכולים להיות חמורים בשנאים ומערכות-תשתית במרחק רק מאוד ממקום הפיצוץ.

אבל הפולס האלקטרומגנטי מסוכן הרבה יותר מאשר סכום כל הנזקים הפיזיים שהוא עלול להמיט. כפי שמסביר זאת ד"ר סוקול, פיצוץ גרעיני בגובה רב יגרום לנזק אדיר לתשתיות – אבל לא לאבדות בנפש. העובדה הזו עשויה לבלבל את הצד המותקף: איך הוא אמור להגיב על התקפה גרעינית שכזו? בהפצצה שתשמיד ערים על יושביהן בצד השני? זה לא-מידתי, הרי איש לא נהרג בצד שלו. אולי גם הוא צריך להשיב בפולס אלקטרומגנטי משלו – אבל אי-אפשר להשוות בין נזק שייגרם למדינה כמו פקיסטן, למשל, כתוצאה מפולס אלקטרומגנטי, לנזק שייגרם לארה"ב. ההססנות הזו עלולה לפתות מדינות קטנות וחלשות לתקוף מדינות גדולות וחזקות מהן, ובכך להחיש את בואה של מלחמת עולם שלישית.

– דיברנו בעצם על כל ההשפעות – עד עכשיו – של פיצוץ אטומי. השארנו את האחרונה, שהיא גל אלקטרומגנטי – פעימה אלקטרומגנטית: מה ההשפעה של זה?

– טוב…תחשוב על ברק. אני לא יודע איך אצלכם, אצלנו הרבה פעמים כאשר יש ברק, אז יש הפסקת חשמל לשנייה. הרבה פעמים. עכשיו, תחשוב שזה קורה בו זמנית בכל הארץ. אז במאה מקומות זה יהיה הפסקה של חצי שנייה, במקום ה-101 זה יכול להיות משהו הרבה יותר רציני. וגם זה לא ברק, זה פועל הרבה יותר מהר – זאת אומרת, יש מגיני ברקים – חלק מהם יעבדו, חלק מהם לא יעבדו. בקיצור, התסריט הגרוע ביותר – קשה להגיד עד כמה הוא מציאותי – זה נפילת חשמל בכל הארץ, תוך גרימת נזק בלתי-הפיך לשנאים, לגנרטורים וכו'. עד כמה זה באמת יכול לקרות, זו שאלה פתוחה. מקובל להאמין לרוסים, שהם דיווחו שכאשר ב-62' הם עשו פיצוץ – אמנם יותר חזק – בגובה של 300 ק"מ שם בקזחסטן, אז קו מתח גבוה נפל לאורך של 1000 ק"מ. טוב, אצל האמריקאים היה ניסיון שהוא לא כל-כך בוטה – שם הם עשו גם כן ב-61', נדמה לי – שם הייתה פצצה מאוד כבדה, אבל פה העוצמה לא כל-כך משפיעה – לפי הערכות, לפחות – ששם במרחק של כמעט 1000 ק"מ ממקום הפיצוץ חלק מפנסי הרחובות נפלו. היו שם סה"כ נתיכים שקפצו, אבל זה היה במרחק של 1000 ק"מ ממוקד הפיצוץ.

– זאת אומרת שבעצם אתה אומר שהנזק לתשתית – תשתית חשמלית, במקרה הזה, עשוי להיות נזק הרבה יותר משמעותי משאולי רק ממוקם באזור המרכז.

– כן, כן. נגיד ככה: בארה"ב יש מודעות עולה לנושא הזה, שדבר שהם אומרים זה גם עניין מערכתי, עניין פוליטי. תחשוב על זה שיש פיצוץ – אם אנחנו מדברים על הזירה שלנו – אז יש לך פיצוץ בכלל איפשהו מעל הים התיכון מול חוף לבנון, במרחק של 200 ק"מ מגבולות מדינת ישראל, וכתוצאה מהפיצוץ הזה, כפי שאמרתי, כל החשמל נופל. ושוב פעם: אני לא אומר שזה מה שיקרה, אני רק אומר שזה תסריט שלדעתי שווה-בדיקה. אז מה שהאמריקאים אומרים במקרה זה, שלא ברור מה יכולה להיות מה שנקרא עכשיו בלשון פוליטיקאים proportional response – 'תגובה בהתאם'. וכיוון שהם לא יודעים מה תהיה תגובה-מידתית, אז הם אומרים שיש סיכון גבוה בהרבה שתוקף פוטנציאלי יעדיף דווקא את האפשרות הזאת – בלי פגיעה בנפש – אבל עם נזק מאוד משמעותי לתשתיות.

הפיגוע במגדלי התאומים – בהשוואה לפיצוץ אטומי

– אם עכשיו היית יכול להשפיע בעצם על המדיניות של ממשלת ישראל, בהתחשב בכל הנזקים שדיברנו עליהם, הנזקים האפשריים: איך היית מציע להתכונן באמת לתרחיש של פיצוץ אטומי?

– א', אני נגד החלטות נחפזות. מדובר פה בדבר רציני, מדובר במאמץ לאומי, וזה צריך שיקול דעת רציני, עם קשת של מומחים, בכובד-ראש. אז אני הייתי מציע לדון על מספר דברים שזה: גם עניין הסברה וחינוך, שזה מאוד חשוב – כי אם לא תהיה נכונות באומה להתמודד, אז שום דבר לא יעזור.

– ובעצם בהקשר שלנו של פיצוץ אטומי – של כוח העמידה – אז מה זה אומר בעצם לגבי האזרחים: לא צריך להילחץ, לא צריך להגיב בפאניקה?

– כמובן. זה בכלל לא בא-בחשבון. אבל שוב פעם: אם להגיד סתם 'לא להילחץ', זה לא עוזר במיוחד. צריך איכשהו לערב את האנשים בכל הדברים. כל ההכנות שאנשים, אגב, יעשו – שוב פעם, זו דעתי, ולא רק דעתי – דעתנו. אני רק אומר בשם הפורום שלנו, שאצלנו יש רופאים, פרופסור לפסיכולוגיה, מומחה לרפואת-הציבור: אז דעתנו שפעילות שהיא אפילו לא משמעותית במיוחד מבחינת ההישרדות המיידית הפיזית, היא עדיין חשובה מבחינת ההישרדות הנפשית. מהבחינה הזאת שאנשים יהיו מוכנים להילחם. להקריב קרבנות. להישאר. לשרוד כאומה.

– ואיזה אפשרויות – ברמה האישית – יש למישהו שנכח בזירת של אירוע אטומי כזה?

– טוב, אני לא הייתי רוצה להיכנס לזה…זה לא משמעותי. מי שנכנס…דבר ראשון – אל תסתכל. כי ההבזק נמשך יותר משנייה, זה יכול להימשך 2-3 שניות. אז אם אתה ראית הבזק, דבר ראשון – להתגבר על התחושה האינסטינקטיבית ולא להסתכל. דבר שני – תחשוב שאם אתה מרגיש משהו אז יש לך כבר סיכוי לא-רע להישאר. שמע, אין משהו מיוחד…תיפול על הארץ, כמה שיותר מהר.

– טוב, אנחנו פה אולי נגלוש טיפה לתחום של הפוליטיקה, שאני באמת לא רוצה לגלוש אליו יותר מדי: לתחושתך, אנחנו באמת נמצאים במצב של איום גרעיני משכנותינו, או שזה משהו שהוא קצת מנופח לצרכים פוליטיים, בוא נאמר?

– אני הייתי אומר דבר כזה: אני לא יודע מהי היכולת הגרעינית של גורם זה או אחר. אני יכול להגיד דבר אחר: אם מדינה מסוימת רוצה להשיג נשק גרעיני בכמויות מצומצמות – היא תשיג אותו. זה יכול לקחת לה שלוש שנים, זה יכול לקחת לה עשר שנים, אבל היא תשיג אותו. יש משפט כזה שהוא נשמע טוב מאוד באנגלית:"They'll build, or buy, or borrow, or burgle". ארבע B כזה. זאת אומרת: יבנו או יקנו או ישאלו או יגנבו – אבל ישיגו. אני שמעתי את המשפט הזה מפרופסור מרטין ואן-קרפלד, מהאוניברסיטה העברית, מומחה עולמי לתאוריה צבאית – למשל, הוא חיבר מאמר 'טקטיקה' באנציקלופדיה בריטניקה – לא הוא המציא כנראה את המשפט הזה, אני ראיתי אותו במקומות אחרים, אבל הוא הביא את המשפט הזה כמסקנה – ואני מסכים איתו במאה אחוז.

– אז אנחנו יכולים לצפות שבעתיד הלא-רחוק, לאחת משכנותינו יהיו כלי-נשק גרעיניים – אתה אומר – זה הגיוני לצפות את זה.

– או בכל מקרה, אתה לא תוכל לשלול בוודאות שיש. וברגע שאתה לא יכול לשלול בוודאות שיש, ברגע שאתה לא מוכן, אז אתה בבעיה. לא אתה בבעיה, אנחנו בבעיה…

אז אחרי כל ההערכות, העובדות והתחושות, כיצד באמת נראה ומרגיש פיצוץ אטומי בלבה של עיר מודרנית גדולה. נדמה שהדרך היחידה לגלות היא להמתין לאותו יום איום ונורא שבו יתרחש אסון שכזה. יכול להיות, אבל עם זאת – אירוע מסדר גודל שכזה אולי כבר התרחש. ואולי אפילו כולנו היינו עדים לו – לא מזמן, באופן יחסי.

– קח את פיגוע התאומים. לפי כל קנה מידה שהוא, הקף הפיגוע זה הקף של התקפה גרעינית. אולי קצת פחות מהירושימה, אבל זה הקף של התקפה גרעינית. גם מבחינת כמות חומר הנפץ שהייתה שם, גם מבחינת הפגיעה המדויקת, גם מבחינת כמות הנפגעים וגם מבחינת כמות הנפגעים שבקלות הייתה יכולה להיות פי עשר מזה אם אותו דבר היה מתרחש ארבע שעות לאחר-מכן – אולי אפילו שעתיים לאחר מכן.

– בשעות-השיא, כאילו?

– כן, כן. לדעתי, באמת – פיגוע התאומים זה דוגמה טובה של התקפה בסדר גודל גרעיני. שוב פעם, כל דבר חוץ מקרינה.

– אוקיי, אז בוא נסיים בעצם בשאלה אחרונה – קצת יותר אישית – למה אתה בעצם עוסק בכל הנושא של פצצות אטומיות? מה מושך אותך לעסוק בזה?

– טוב, תתפלא – אבל יש שתי סיבות: טוב, סיבה אחת היא ברורה, אני יכול להגיד שאני אזרח טוב ודואג לשלום הציבור, ואת זה מן-הסתם אתה רצית לשמוע…

– נתתי לך קרדיט…

– עכשיו…אבל יש גם סיבה שנייה – כמו שאנריקו פרמי אמר – 'יש פה פיזיקה מאוד מעניינת'. כל מה שקשור לאנרגיה גרעינית – לי כפיזיקאי – יש עניין כל-כך רב, שאני לא יכול להתאפק מלהתעסק בזה.

– פשוט כי זה מעניין.

– זה מאוד מעניין.

– אז קודם כל, אז תודה רבה, ד"ר יהושע. זה בהחלט היה מאוד מעניין. אולי אחד הנושאים הכי מעניינים – אני חושב – שאפשר לדבר עליו. ונתת לנו זווית-ראייה באמת חדשה, שעוד לא שמעתי אותה – בכמעט אף כלי-תקשורת. אז תודה רבה לך.

– בבקשה.

– ואם המאזינים שלנו ירצו אולי ללמוד קצת יותר על הנושא הזה – איפה הם יכולים לגשת קצת לקבל מידע נוסף?

– הכי פשוט זה באתר האינטרנט שלנו, שם יש הרבה חומר, כולל מאמרים בשלוש שפות – וגם קשר.

– מצוין. אז תודה רבה לך.

– ושוב פעם – אם תרשה לי לסיים – אין השד נורא כל-כך כפי שמציירים אותו.


לרכישת הפרק •  הרשמה לעדכונים בדוא"ל על פרקים חדשים


קרא עוד בנושאים דומים:

אודות:

ספריו של רן:

2 Responses

  1. רמי ק הגיב:

    ולא נילקח בחשבון כמות הדלק במכוניות ובתחנות הדלק. כמו כן כמויות הגז במייכלים ובצוברים, ועוד כימיקלים במפעלים

  2. רמי ק הגיב:

    פיצוץ בגובה 300 קמ הוא בחלל.לא יתכן. ויש גם אמנה נגד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.