כרוניקה של מזון שנוי במחלוקת – על תחליפי חלב לתינוקות

כרוניקה של מזון שנוי במחלוקת – על תחליפי חלב לתינוקות

כתב: רן לוי

תחליפי החלב הצילו את חייהם של אינספור תינוקות, והופכים את חייהם של ההורים לקלים בהרבה – אך למרות שמדובר באחת ההצלחות המדעיות הגדולות של המאה ה-20, תחליפי החלב עומדים במרכזו של ויכוח סוער ואמוציונלי מאד. מדוע החליפו תחליפי החלב את ההנקה במדינות המערב, והאם יכול חלב פרה להוות תחליף ראוי לחלב-אם?


פרק זה מבוסס על פודקאסט. האזינו לפודקאסט כאן:

הורד את הקובץ (mp3)
הרשמה לפודקאסט: רשימת תפוצה במיילiTunes | אפליקציית 'עושים היסטוריה' לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר

אני זוכר את היום שבו הוצאנו את בתי הבכורה מבית החולים. נוגה הייתה תינוקת חמודה בת שלושה ימים, ואני ואשתי היינו שני הורים צעירים ומפוחדים עד אימה. עשינו קורס הכנה ללידה – אבל אף אחד לא הכין אותנו לרגע שבו נישאר לבד עם התינוקת. אני זוכר את המחשבות שעברו לי בראש בזמן שצעדנו במסדרונות בית החולים עם הסלקל, בדרך אל המכונית שבחניה. זהו? ככה? הם באמת נותנים לי לצאת עם הילדה מבית החולים לבד, בלי השגחה? זה לא רציני. אין לי מושג מה עושים! לתת לטירון כמוני אחריות על החיים של הילדונת הזו, זה על גבול הרשלנות הפושעת! חלק ממני חשש שבכל רגע מישהו בבית החולים יבין איזו טעות איומה נעשתה כאן. כמעט ציפיתי לשמוע בכל רגע את צעדי הריצה  של איש האבטחה.

אני חושב שהורים רבים מזדהים עם התחושות האלה. טיפול בתינוקות רכים כרוך במידה אדירה של אי-ודאות: אולי חם לתינוק יותר מדי? אולי קר לו? אולי יש לו פצע או פריחה שאני לא רואה? לישון על הבטן או על הגב? האם הוא רעב? יש לו גזים? ואיך חוגרים את מושב הבטיחות כמו שצריך, לכל הרוחות? בשורה התחתונה, תינוק הוא מכונה עם צופר אחד, ואלף תקלות אפשריות.

בים החששות, הדאגות ואי-הוודאויות, תרכובת מזון לתינוקות (המוכרת גם בשמות 'פורמולה' ו-'תחליב חלב') היא אי של שפיות. קח בקבוק, מלא אותו בשישים מ"ל של מים נקיים, הוסף כף של אבקה – והכל יהיה בסדר, אחי… התינוק יהיה שבע, יקבל את כל המינרלים הדרושים לו כדי לגדול ולהתפתח, ואתה תוכל לישון בשקט בלילה. טוב, אולי לא לישון בלילה – אבל לפחות דאגה אחת ירדה לך מהלב.

אך למרות שמזון תינוקות הוא מוצר מועיל ושימושי, הוא גם נחשב לאחד מסוגי המזון השנויים ביותר במחלוקת. הרופאים והחוקרים שהיו מעורבים בפיתוח תחליפי חלב-אם עשו כן מתוך כוונה טובה – לסייע לאמהות שלא היו מסוגלות להניק את ילדיהן – אך הצלחת התחליפים יצרה דילמה בלתי צפויה, הציתה ויכוח לוהט ואמוציונלי והביאה לחרמות בינלאומיים. אז מה יש בה, באבקה המיובשת הזו, שמועיל – אולי – לתינוקות, אבל מצית מחול שדים סוער כל כך?

מערכה ראשונה: פסאודו-מדע

הנקה הייתה, מאז ומתמיד, הדרך העיקרית והנפוצה ביותר להאכיל תינוקות – אך אם האם לא הייתה מסוגלת להניק, הפיתרון המקובל היה לשכור אישה מיינקת: אישה שהניקה את העולל תמורת תשלום הולם. החל מראשית המאה התשע עשרה, עם זאת, חלה ירידה ברורה ועקבית בשימוש במיינקות באירופה ובארצות הברית. קשה לשים את האצבע על הסיבות לחוסר הפופולריות הפתאומי של המיינקות, ואולי היא קשורה בשינוי התרבותי שעבר על האוכלוסיה בעקבות האורבניזציה המהירה של אותה התקופה. היו אימהות שחששו שאם המיינקת סובלת ממחלה, בעיה מנטלית או אם היא 'סתם' לא חכמה מספיק – התינוק 'יספוג' את הבעיות והתכונות השליליות האלה דרך החלב שיינק. אמהות אחרות נרתעו מהאינטימיות שכרוכה בהעברה של נוזלי גוף מאישה זרה לתינוק שלך – תחושה שאני חושב שרובנו יכולים להזדהות עימה גם כיום.

כך או כך, האלטרנטיבה למיינקת הייתה בדרך כלל חלב פרה, עזים וכו' – אך זו הייתה אלטרנטיבה גרועה. למרות שאיש לא ידע עדיין להצביע על מהות ההבדל שבין חלב אם וחלב פרה, היה ברור למדי שתינוקות שניזונו מחלב מהחי סבלו במקרים רבים מהתפתחות לקויה ומחלות רבות, ושיעור התמותה בקרב תינוקות אלה היה גבוה מאוד. כבר החל משנות הארבעים של המאה התשע עשרה החלו הרופאים להבחין בשיעורי התחלואה המטפסים אצל תינוקות שלא ינקו חלב אם, והחלו תרים אחר פתרונות חדשים.

במקביל לפופולאריות ההולכת ודועכת של המיינקות, חלו במאה התשעה עשרה גם שינויים טכנולוגיים שהשפיעו על תזונת התינוקות. למשל, האיכות הסניטרית של המים בבתים השתפרה, כך שחלב מדולל במים כבר לא היה מסוכן כל כך לבריאותו של הילד כפי שהיה בעבר. קירור טוב יותר אפשר לשמור על חלב וגבינות לאורך זמן מבלי שיתקלקלו. בנוסף, פותחו בפעם הראשונה בקבוקים בעלי פטמת גומי. עד אמצע המאה התשע עשרה הדרך היחידה להזין תינוק במזון נוזלי, הייתה באמצעות פטמה עשויה מבד או מעטיני פרה מיובשים – פיתרונות לא ממש מוצלחים. בשנת 1845 פיתח לראשונה ממציא בשם אלייה פראט (Pratt) פטמה עשויה מגומי. בגרסות הראשונות של הפטמה היה הגומי מסריח ובעל טעם לוואי נוראי, אך בתוך שנים ספורות הופיעו פטמות ללא ריחות או טעמים דוחים, ובפעם הראשונה ינקו התינוקות מבקבוקים בקלות ובנוחות.

שינוי חשוב נוסף שחל במאה התשע עשרה הוא העליה ברמת האמון שנתן הציבור במדע. האירופאים והאמריקנים שחוו את השפעותיה הדרמטיות של המהפכה התעשייתית זה לא מכבר, החלו לקבל את המדע כמי שיכול להביא לשיפור אמתי בחייהם של בני האדם. רבים האמינו שמזון 'מודרני' המבוסס על רעיונות מדעיים מתקדמים וייצור תעשייתי מתוחכם עדיף, מבחינה בריאותית, על פני מתכונים מיושנים ואוכל שמכינים בבית בתנאים לא מבוקרים.

יוסטוס פון לייביג

אחד המדענים שגילם בדמותו את הרעיונות המתקדמים האלה לגבי מזון מודרני היה יוסטוס פון ליביג (Liebig). ליביג היה כימאי מפורסם ומוערך מאוד, שפיתח טכניקות חדשות לאנליזה של חומרים שונים ונחשב לאבי הכימיה האורגנית המודרנית. הוא גם עסק רבות בחקלאות, בדישון ובהנדסת מזון. בתו של ליביג הייתה אחת מאותן נשים חסרות מזל שלא הצליחו להניק את ילדיהן, וליביג גייס את כל הידע הרב והניסיון שצבר כדי לסייע לה.

מעט מאוד היה ידוע אז על הרכבו הכימי של חלב האם, אך אחת התכונות המוכרות שהפרידו בין חלב אנושי וחלב פרה היה שחלב פרה חומצי מעט יותר מהחלב שלנו. בשנת 1867 יצר ליביג תערובת שהייתה מורכבת מחלב פרה, מים וקמח – והוסיף לה תרכובת מבוססת אשלגן שסתרה חלק מהחומציות שבחלב הפרה. הוא כינה את התערובת החדשה בשם 'מרק לתינוקות' ושיווק אותה בכל רחבי אירופה. כיום אנחנו יודעים שהשוני בחומציות הוא רק חלק קטן ממה שמפריד בין חלב אם וחלב פרה, וש'מרק התינוקות' של ליביג לא היה בריא יותר מאשר רוב מתכוני הסבתא שהיו מקובלים לפניו – אך המזון שלו זכה בכל זאת להצלחה אדירה, נמכר בכמויות גדולות באירופה ובארצות הברית, והפך את ליביג לאיש עשיר מאוד.

הצלחתו של פון ליביג הביאה להקמתה של תעשיה שלמה: בתוך פחות מחמש עשרה שנה הוקמו עשרים ושבע חברות נוספות שייצרו תחליפי חלב אם מסחריים, רובם דומים למדי לזה של ליביג.

אחד מאותם יצרני מזון התינוקות הראשונים היה רוקח שוויצרי בשם הנרי. כמו מדע הכימיה, גם הרוקחות חוותה באותם הימים פריחה נאה: הרוקחים היו הכימאים המעשיים שתרגמו את הידע החדש שחשפו המדענים למוצרים שכל אחד יכל לרוכש. בדומה לרוקחים רבים אחרים, הנרי לא עסק אך ורק ברקיחת תרופות: הוא גם מכר שמנים, אלכוהול, חומץ, לימונדה ודשנים. כששמע הנרי על מרק התינוקות של ליביג, הוא הבין מיד את הפוטנציאל שטמון במוצר החדש, ומיהר לחקות אותו. גם הוא, כמו יצרניות אחרות של מזון לתינוקות, נעזר במדע כדי להוכיח ללקוחותיו את יתרונות המזון שלו:

"חלב שווייצרי מעולה ולחם, מבושלים לפי השיטה החדשה שלי, ומעורבבים ביחסים מדויקים מבחינה מדעית. יחד הם יוצרים מזון שיש בו כל מה שילד צריך."

אחד הלקוחות הראשונים של הנרי היה תינוק שמסיבה כלשהי לא היה מסוגל לעכל את חלב אימו. הילד כבר היה על ערש דווי והרופאים הרימו ידיים – אך מזון התינוקות של הנרי עשה את העבודה וחיי התינוק ניצלו. הסיפור הזה, בשילוב העובדה שהמתכון שהגה הנרי היה קל יותר להכנה בבית מזה של ליביג, תרמו לכך שמזון התינוקות של הנרי זכה להצלחה במדינות רבות ברחבי אירופה. הנרי החליט להקים חברה, והעניק לה את שם המשפחה שלו: נסטלה. סמל החברה הוא הסמל שליווה את משפחת נסטלה מזה דורות רבים: שתי ציפורים בתוך קן קטן (Nestle, ‘Little Nest’). הצלחת מזון התינוקות הייתה הבסיס שעליו נבנתה חברת הענק הבינלאומית שאנחנו מכירים כיום – אך כפי שניווכח בהמשך תחליפי חלב האם הפכו להיות, מאה שנים מאוחר יותר, קוץ כואב מאד בישבנה של החברה הגדולה.

שיטת האחוזים

יוסטוס פון ליביג, הנרי נסטלה וכמעט כל שאר יצרניות מזון התינוקות המסחרי במחצית השניה של המאה התשע עשרה השתדלו מאד ליצור את התחושה אצל לקוחותיהם שתחליפי החלב שלהם מבוססים על רעיונות מדעיים מוצקים, ומומלצים בחום על ידי הממסד המדעי. בפועל, עם זאת, לא היה כל קוצנזוס בקרב הקהילה המדעית לגבי הרכבו הרצוי של תחליף חלב שכזה – ואפילו להפך: המדענים התווכחו בינם ובין עצמם בשאלות הבסיסיות ביותר, כגון אלו חומרים כדאי שיהיו בתחליף החלב, באלו כמויות והאם תחליף חלב מלאכותי יהיה בכלל מסוגל ביום מן הימים להוות תחליף של ממש לחלב אם טבעי. היו רופאים שחששו שתחליפי חלב מסחריים עשויים אפילו להזיק לתינוקות, כיוון שלא היו מפוקחים ומבוססים על תקנות וכללים ברורים.

אחד מאותם רופאים מודאגים היה דר' תומאס מורגן רווצ' (Rotch), רופא שנחשב לחלוץ בתחום רפואת הילדים. בשלהי המאה התשעה עשרה וראשית המאה העשרים פעל רווצ' באופן נחרץ כדי לבסס חוקים וכללים מוגדרים לגבי הרכב תחליפי החלב. הוא כתב כך:

"נראה לי שכמעט ואין צורך להסביר מדוע הסמכות לקבוע חוקים עבור מזון תינוקות צריכה להיות של הממסד הרפואי, ולא של בעלי הון שאינם רופאים. ובכל זאת, כשאנו סוקרים את ההיסטוריה של תחליפי החלב […] התפקיד שמשחק רופא המשפחה [בקביעת תזונת התינוק] ביחס למזונות המסחריים שממליצה האחות, הוא קטן עד כדי השפלה – ואל לנו לסבול זאת עוד."

השיטה שהגה רווצ' הגה כונתה 'שיטת האחוזים'. הרעיון הבסיסי של שיטת האחוזים היה ערבוב של מרכיבים שונים – חלב, מים, שמנת, סוכר, דבש ועוד – על פי נוסחה מדוייקת המותאמת לגילו ולמשקלו של הרך הנולד: זהו המקור לכינוי 'פורמולה' של תחליפי החלב בימינו.

ההקפדה הנוקשה על ערבוב של מרכיבים באחוזים הנכונים לפי גיל ומשקל הפכה את השיטה של רווצ' למורכבת למדי. הטבלאות שהגדירו אלו רכיבים צריך להכיל תחליף החלב ובאלו יחסים יש לערבב אותם השתרעו על פני דפים רבים, והרופאים המציאו כל מיני שיטות ונוסחאות אלגבריות כדי לזכור את היחסים השונים של רכיבי התערובת. כפי שניסח זאת אחד הרופאים באותה התקופה:

"שיטת האחוזים הפכה להיות מורכבת ומסובכת […] עד שחלק מהמאמרים בתחום נראו דומים באופן מפחיד למאמרים במתמטיקה או אסטרונומיה. זה היה כאב ראש אדיר לכולנו!"

אך למרות המורכבות הגבוהה של שיטת האחוזים, היא זכתה בתחרות על לב האמהות – ובמחצית הראשונה של המאה העשרים הייתה פופולרית יותר מתחליפי החלב המסחריים. שיטת האחוזים נתפסה כבריאה יותר מתחליפי המזון המסחריים, ובמקרים רבים היה זול יותר להכין את התערובת בעצמך לפי הנוסחה מאשר לקנות תערובת מוכנה מראש בחנות.

שיטת האחוזים היוותה התקדמות בכיוון הנכון, ביחס לתחליפי החלב המסחריים שהיו מבוססים על פסאודו-מדע נטול ביסוס אמתי. בעשורים הראשונים של המאה העשרים היו נפוצות אצל תינוקות שניזונו מתחליפי חלב מחלות כגון צפדינה ורככת העצמות, שמקורן בחוסר בוויטמינים חיוניים – אך אלו נעלמו כשהחלו הרופאים להוסיף לשיטת האחוזים מרכיבים כגון מיץ לימון ושמן דגים. למורכבות הגבוהה של השיטה הייתה גם תופעת לוואי חיובית: רבות מהאימהות התקשו להכין את התערובת המסובכת בבית, ונעזרו באחיות מוסמכות וברוקחים שהכינו אותה במעבדות מסודרות. האחיות והרוקחים הקפידו על הגיינה גבוהה, עובדה שתרמה לירידה בשכיחות של זיהומים חיידקיים אצל התינוקות.

אך למרות כל הכוונות הטובות של רווצ' ועמיתיו, תחליף החלב שהופק בשיטת האחוזים עדיין לא היה טוב מספיק: תינוקות שניזונו בתחליפי חלב סבלו משיעור גבוה בהרבה של מחלות חיידקיות וקשיי התפתחות, בהשוואה לתינוקות יונקים. עדיין היה חסר ידע בסיסי מאד לגבי הרכבו של חלב האם האנושי, כדי שניתן יהיה למצוא לו תחליף הולם.

מערכה שניה: מדע

כל תחליף חלב צריך שיהיה לו בסיס: הנוזל שאליו מוסיפים את שאר התוספים והוויטמינים החיוניים לתינוק. יש מגוון של בסיסים אפשריים, ממים ועד חלב עזים, אך המועמד הטבעי ביותר היה לרוב חלב פרה – החלב הזול והזמין ביותר עבור מרבית האוכלוסיה.

השאלה העקרונית הייתה, כמובן, מהם ההבדלים הבסיסיים בין חלב פרה וחלב אנושי. קל לראות שחלב אם דליל יותר מחלב פרה, וגם מעט יותר מתקתק ממנו: זו הסיבה שרבים מתחליפי החלב המסחריים במאה התשע עשרה היו מושתתים על חלב פרה מדולל במים, בתוספת מעט סוכר. לרופאים היה ברור שיש הבדלים נוספים, מהותיים יותר, בין שני סוגי החלב, שכן חלק מהילדים שניזונו מחלב פרה סבלו מהתייבשויות מסוכנות, אלרגיות ודימומים. החל מראשית המאה העשרים החלו החוקרים מקדישים יותר ויותר מאמצים בניסיון להבין את ההבדלים שבין חלב פרה וחלב אנושי, ובפרט להגדיר טוב יותר את האופן שבו צריך לשנות את חלב הפרה ולעבד אותו כך שיהיה דומה יותר לחלב אם.

אחת השאלות המרכזיות הייתה האם כדאי להרתיח את חלב הפרה. במשך שנים רבות רווחה הדיעה בקרב הרופאים בארצות הברית שחלב שעבר חימום – בין אם כחלק מתהליך פסטור או הרתחה סתם – מאבד חלק מהחומרים החיוניים שבו, ותינוקות שאוכלים חלב מחומם נמצאים בסיכון גבוה ללקות בצפדינה. כפי שציינתי קודם, כיום אנחנו יודעים שצפדינה היא תוצאה של מחסור בויטמין C, ואינה קשורה לחימום החלב – אך אמונה שגויה זו הביאה לכך שבמשך עשרות שנים קיבלו התינוקות בארה"ב חלב שלא עבר הרתחה, ולכן היו חשופים יותר למחלות וזיהומים חיידקיים.

מאה הקאות

בשנת 1910 נסע רופא ילדים אמריקני בשם ג'וזף ברנימן (Brennemann) לגרמניה, להשתלמות מקצועית. בזמן שהייתו שם הבחין ברנימן בשוני בולט בין תחליפי החלב הגרמניים והאמריקניים. הגרמנים, בניגוד לאמריקנים, נהגו כמעט תמיד להרתיח את חלב הפרה לפני השימוש – ולא רק הם: הרתחת החלב הייתה נפוצה באירופה כולה. ברנימן שאל את עצמו אם אולי החשש הנפוץ בארה"ב מפני הסיכונים שבהרתחת החלב מוגזם. ברנימן גם ידע על הבדל מסקרן נוסף בין תינוקות אמריקניים וגרמניים – או ליתר דיוק, בצואה שלהם. אצל תינוקות אמריקניים שניזונו מתחליפי חלב הכילה הצואה כמות גבוהה של קרישי חלב: גושים קטנים של חלבון שהגוף לא הצליח לעכל. התופעה הזו לא נצפתה כלל אצל התינוקות הגרמניים.

ברינמן שאל את עצמו אם ייתכן והרתחה מונעת את קרישי החלב בצואה. כדי לבחון את העניין, ברנימן נתן לארבעה תינוקות בריאים תחליפי חלב: שניים עם חלב מורתח, ושניים עם חלב גלמי שלא עבר חימום. בתוך זמן קצר הבחין שקרישי חלב בצואה מופיעים אך ורק אצל התינוקות שאכלו חלב גלמי, ושברגע שהחלו לאכול חלב מורתח – הם נעלמו. ברינמן הבין שעלה על משהו חשוב. המצאותם של קרישי חלב בצואה מהווה עדות לבעיה כלשהי בעיכול, וייתכן שהרתחת החלב היא חלק חיוני מהתהליך שצריך חלב הפרה לעבור כדי להפוך אותו לדומה יותר לחלב אנושי.

ברנימן החליט לבחון את העניין לעומק. ב-1913 מצא בחור צעיר ובריא שניחן ביכולת מופלאה ושימושית מאוד – לפחות עבור רופא הילדים, בכל אופן – הוא היה מסוגל להקיא בכל רגע שרצה בכך. ברנימן נתן לו לשתות סוגים שונים של חלב וביקש ממנו להקיא אותם בחזרה כעבור זמן מה, כדי לבחון את החלב המעוכל למחצה. ברנימן התכוון להיעזר בבחור רק לשם שני ניסויים בלבד, אך כפי שניסח זאת – 'התהליך היה קל כל כך, התוצאות מעניינות כל כך והנסיין היה כה נכון לעזור' – עד שהשניים המשיכו לעבוד יחד במשך מספר שנים. אחרי יותר ממאה הקאות של חלב מבושל, גלמי, מדולל ומגוון של תחליפי חלב מסחריים – ברינמן היה מסוגל לטעון במידה גבוהה של ודאות שחלב שעבר חימום, קל יותר לעיכול עבור בני האדם מחלב גלמי. הוא לא רצה לטעון בפה מלא שחלב מורתח בריא יותר עבור תינוקות מאשר חלב גלמי, אך ציין שאין הבדלים משמעותיים בשכיחות הצפדינה בקרב ילדים משני צדי האוקיינוס, ומכאן שאין סיבה שלא להעדיף חלב שעבר הרתחה.

למרבה האירוניה, חלב מורתח שכזה היה זמין לציבור האמריקני על מדפי החנויות כבר מאז אמצע המאה ה-19, אפילו לפני תחליף החלב המסחרי הראשון של יוסטוס פון-ליביג. חלב מאודה (Evaporated Milk) הוא חלב שעבר חימום ואיבד כ-60 אחוזים מתכולת המים שבו. המוצר המתקבל הוא משחה לבנה וסמיכה, דומה לחלב המרוכז שניתן למצוא בחנויות בימינו, אך ללא תוספת הסוכר שמאפיינת את החלב המרוכז. חלב מאודה מצטיין בחיי מדף ארוכים בהרבה מאלו של חלב רגיל, וזה היה מקור הצלחתו בעידן שלפני המקרר הביתי. כאשר איששו מחקרים נוספים את טענותיו של ג'וזף ברנימן בשנות העשרים של המאה העשרים, האמהות האמריקניות 'גילו מחדש' את החלב המאודה. 

אם מוסיפים לחלב המאודה את המים שהוצאו ממנו בתהליך האידוי, מקבלים שוב את החלב הנוזלי המקורי – ובו אפשר להשתמש כבסיס לתחליף חלב. תהליך האידוי חיסל את מרבית החיידקים והזיהומים שהיו בחלב מחד, ומאידך ריכך ופירק חלק מהחלבונים שבחלב המקורי ובכך הפך אותו קל יותר לעיכול עבור התינוקות. בנוסף, חלב מאודה היה זול למדי, ולא דרש קירור – ויתרונות אלה הביאו לכך שהחל משנות השלושים של המאה העשרים הפך החלב המאודה לבסיס המועדף עבור תחליפי החלב הביתיים.

חלב פרה וחלב אם

ההתקדמות המדעית בעשורים הראשונים של המאה העשרים הביאה עמה, סוף סוף, גם הבנה טובה יותר של ההבדלים בין חלב פרה וחלב אנושי. למשל, אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר בין השניים הוא בתכולת החלבון של החלב, שנובע מהעובדה הבסיסית שקל מאד לשכוח אותה לפעמים – והיא שחלב פרה הוא החלב הבריא ביותר עבור העגל.

בהכללה גסה, חלב פרה וחלב אם מכילים שני סוגי חלבונים: קזאין (Casein) ו-וויאי (Whey). קזאין הוא החלבון שממנו עושים גבינה, ו-וויאי נמצא בעיקר במים שנותרים אחרי תהליך יצירת הגבינה, ושניהם מכילים חומצות חיוניות לגוף. בחלב פרה, כ-80 אחוזים מהחלבונים הם מסוג קזאין והשאר וויאי – בעוד שחלב האנושי היחס הוא כמעט הפוך: כ- 70 אחוז מסוג וויאי, והשאר קזאין. זאת ועוד, למרות שהם 'וויאי' זהה – הרכבו של סוג חלבון זה בפרה ובאדם שונה, והוויאי הקיים בחלב הפרה גורם לא אחת לתגובה אלרגית ודימומים במערכת העיכול של התינוק.

הבדלים אלו לכשעצמם הופכים את חלב הפרה ללא מתאים עבור תינוקות, אך הם הופכים להיות אפילו משמעותיים יותר כשלוקחים בחשבון את כמות החלבון הכללית בתוך החלב. כל הורה יספר לך כמה מהר גדלים הילדים: בקושי הספקת לבלות שנתיים בללמד אותם לדבר וללכת, והופ! כבר צריך לבלות עוד שש עשרה שנים בללמד אותם לשבת ולשתוק. אבל בכל זאת, עגלים של פרות גדלים הרבה יותר מהר מתינוקות אנושיים, וזו הסיבה שבחלב פרה יש הרבה יותר חלבון מבחלב אם: אם בכוס חלב אם יש 2.5 גרם חלבון, בחלב פרה יש כמעט 8 גרם. התכולה הגבוהה של חלבון בחלב הפרה הופכת את ההבדל בריכוזי הקזאין והוויאי למשמעותי יותר, שכן תינוק שניזון מחלב פרה מקבל כמות גבוהה בהרבה של קזאין וויאי מזו הרצויה לו. חלבונים עודפים אלה גורמים לבעיות עיכול, אלרגיות ודימומים נסתרים בדרכי המעיים.

הבדל מהותי נוסף בין חלב אם וחלב פרה הוא בתכולת מינרלים מסוימים. חלב פרה, למשל, דל מאד בברזל, החיוני להתפתחות התינוק. מצד שני, הוא עשיר מדי באשלגן ובנתרן: הכמות העודפת של המינרלים האלה מטילה עומס על הכליות הלא-מפותחות של התינוק, שצריכות לייצר שתן רב יותר כדי לפלוט אותם – עד כדי סכנת התייבשות של התינוק.

ככל שלמדו הרופאים על ההבדלים שבין חלב פרה וחלב אם, הלכה והתבררה העובדה שגם חלב מאודה, על אף שהוא נוח יותר לעיכול מחלב גלמי, אינו יכול להוות תחליף הולם לחלב אם: תהליך האידוי אינו משנה את תכולת החלבונים ואינו פותר את המחסור או העודף במינרלים. ובכל זאת, הידע ההולך ומצטבר איפשר לחוקרים לפתח בהדרגה דרכים לעבד את החלב כדי להפוך אותו לדומה יותר לחלב-אם: שינוי כמויות ויחסי החלבונים, שינוי כמות השומן בחלב, הוספת מינרלים חסרים ועוד. כתוצאה מכך, בשנות החמישים של המאה העשרים כבר שררה בקרב הרופאים התחושה שהם מבינים בצורה טובה מהם החומרים החיוניים שתחליף חלב חייב להכיל ובאלו יחסים, כדי לאפשר לתינוק להתפתח כהלכה. נוסף על כך, ידע זה איפשר לרופאים להגדיר את הדרישות מתחליף החלב כך שתערובת סטנדרטית אחת תתאים לכמעט כל התינוקות בחודשי החיים הראשונים (פרט למקרי קצה נדירים), וכך אבד הכלח על שיטת האחוזים המורכבת והמסובכת שגרמה גם לרופאי הילדים להרטיב בלילה.

מערכה שלישית: תוצאה בלתי צפויה

בחזרה אל הנרי נסטלה, והחברה שהקים בשוויץ בשנת 1866.
זמן לא רב לאחר הצלחת מזון התינוקות של נסטלה, גילה שכן של הנרי, בחור בשם דניאל פטר, שאם מערבבים חלב ואבקת קקאו מקבלים שוקו טעים. פטר שילב כוחות עם נסטלה כדי לשכלל ולשפר את תהליך הייצור שלו, והשוקו ומזון התינוקות הפכו את נסטלה לחברה מצליחה. הנרי נסטלה לפרוש לגמלאות בשנת 1875, ויזם אחר רכש את החברה – אך הותיר את שמה המקורי. בשנת 1905 התאחדה נסטלה עם חברה גדולה נוספת שעסקה במוצרי חלב, ומיזוג זה העניק לה את המשאבים כדי להרחיב את פעילותה לכל רחבי העולם. לאחר מספר שנים קשות בתקופת מלחמות העולם, נוסף מוצר חשוב לסל המוצרים של החברה: קפה נמס. ההצלחה האדירה של הקפה הנמס הזניקה את נסטלה לגבהים חדשים, וכיום עומד היקף המכירות של החברה על כמיליארד דולר בשנה.

בשנות החמישים זיהתה נסטלה, כמו מספר חברות נוספות, את ההזדמנות המפתה שנוצרה בתחום תחליפי החלב. בידי המדענים היה כעת הידע הדרוש כדי ליצור תחליף חלב טוב, זול יחסית ומתאים לאוכלוסיה רחבה של תינוקות. במילים אחרות, מוצר בעל פוטנציאל מסחרי מובהק. נסטלה וחברות אחרות יצאו בקמפיינים שיווקיים כדי לשכנע אימהות לנטוש את תחליפי החלב המבוססים על חלב מאודה שמכינים בבית, ולהמיר אותם בתחליפי החלב המסחריים שלהן. קמפיינים אלה זכו להצלחה רבה. למרות שהכנת תחליף חלב בבית היא לרוב האפשרות הזולה יותר, עדיין מדובר בטרחה לא מבוטלת: יש לרכוש את החלב המאודה ושאר חומרי הגלם ולערבב אותם בעצמך. תחליפי החלב המסחריים מגיעים, בדרך כלל, כתרכובות נוזליות מרוכזות או כאבקה: בשני המקרים יש רק להוסיף מים, והתערובת הסופית מוכנה. הנוחות, במקרה זה, ניצחה את השיקול הכלכלי הקר – ותחליפי החלב המסחריים דחקו את רגליהם תחליפי החלב הביתיים, עד ימינו.

אך הנוחות וקלות ההכנה שהציעו תחליפי החלב המסחריים, עם רמת הביטחון הגבוהה שמדובר במזון בריא עבור התינוק, יצרו בעיה בלתי צפויה.

לאורך כל עשרות השנים שבהם עמלו חוקרים ורופאים כדי לפתח תחליף חלב טוב ובריא, הנחת היסוד המשותפת לכולם הייתה שיהיה תחליף החלב טוב ככל שיהיה, הנקה הייתה, הינה וכנראה שלעולם תהיה דרך ההזנה הטובה והבריאה מכולן. תחליפי החלב נועדו כדי לפתור בעיה ספיציפית: להציל תינוקות שאימותיהם לא היו מסוגלות להניק אותם מסיבה כלשהי. אף אחד לא טען ולא התכוון לטעון שתחליף חלב יכול או צריך להחליף חלב אם, אם הוא זמין. גם בימינו, למרות כל הקדמה והטכנולוגיה המתקדמת, עדיין ברור שבחלב אם ישנם עוד עשרות אם לא מאות מרכיבים שאינם קיימים בתחליפי החלב, מרכיבים שאולי אינם תורמים ישירות לתזונה של התינוק אך סביר להניח שיש להם השפעה כלשהי על התפתחותו, כגון סיוע למערכת החיסונית למשל.

אך בה בעת, הביטחון שחשו הרופאים בתחליפי החלב המתקדמים דירבן אותם להמליץ לאמהות להשתמש בהם גם במצבים פחות מובנים מאליהם: למשל, במקרים שבהם האם המניקה אינה מקפידה על דיאטה מאוזנת, או אם היא סובלת מכאבים בזמן ההנקה. אחרי הכל, האחריות של הרופאים היא לגבי חייו ובריאותו של הרך הנולד, ואף אחד לא רצה לקחת סיכון שתינוק לא יתפתח כמו שצריך, בזמן שתחליף חלב ראוי זמין במרחק נגיעה.

בשנות השבעים של המאה העשרים, אם כן, נוצר מצב שאיש לא התכוון אליו. אם בשנות השלושים של המאה העשרים למעלה משבעים אחוזים מהנשים האמריקניות הניקו את התינוקות שלהם במשך ששת החודשים הראשונים לחייהם – הרי שבשנות השבעים פחות מרבע מהנשים הניקו בשבוע הראשון, ורק ארבעה עשר אחוזים מהן הניקו בשלושת החודשים הראשונים. הסיבות לחוסר ההנקה מגוונות, ואני מניח שרוב האמהות בימינו מכירות אותן ומזדהות עמן: הנקה כרוכה לעתים בכאבי גודש ורגישות בפטמות, התערטלות בפומבי, חוסר שינה ואי-נוחות דומה. במקרים רבים הנקה אינה מסתדרת עם אורח החיים של האישה המודרנית, שמתחזקת קריירה תובענית במקביל לתפקידה בתא המשפחתי. השינוי התרבותי שחל בחברה המערבית במאה העשרים, נוסף למסר הכפול מצד הממסד הרפואי והקמפיינים השיווקיים המוצלחים של יצרניות המזון הגדולות, הביאו לכך שהנקה כבר לא הייתה ברירת המחדל.

מדינות העולם השלישי הן שווקים מפתים עבור חברות המייצרות תחליפי חלב. בעוד שבעולם המפותח שיעורי הילודה רק הולכים וקטנים, מספר התינוקות במשפחה ממוצעת באפריקה או בדרום מזרח אסיה עדיין גבוה למדי, והפוטנציאל להתרחבות עסקית באזורים אלה עדיין לא מוצה עד תום. עד לפני כמה עשרות שנים, לא היה ביקוש מצד האוכלוסיה בעולם השלישי לתחליפי מזון: רוב הנשים, מן הסתם, אפילו לא ידעו שמוצר כזה קיים וזמין בעולם המערבי. החל משנות השישים והשבעים החלו חברות המזון להשקיע מאמצי שיווק ניכרים כדי להכיר לאוכלוסיה במדינות המתפתחות את תחליפי החלב שלהן.

במקביל באותה התקופה, אולי כחלק מרעיונות כוללניים ועמוקים יותר כגון שמירה על הטבע וחזרה למזון טבעי ובריא יותר, עלתה גם המודעות בקרב הציבור לחשיבותה של ההנקה. יותר ויותר ארגוני בריאות החלו לדרבן נשים להתמיד בהנקה, ולהעזר בתחליף חלב רק בלית ברירה. במקביל, החלו גופים חברתיים וארגוני בריאות להעניק תשומת לב רבה יותר לנעשה בתחום זה גם בעולם השלישי. ארגונים אלה הזהירו מפני עלייה בתחלואה של תינוקות במדינות עולם שלישי, והפנו אצבע מאשימה אל יצרניות תחליפי החלב.

'רוצחי התינוקות'

נקודת המפנה בקמפיין החברתי חלה בשנת 1974, בעקבות פרסומו של עלון בשם 'רוצחי התינוקות' (The Baby Killers), שהוציא לאור ארגון חברתי בריטי ושהופנה באופן ספציפי כנגד חברת נסטלה. לטענת כותבי העלון, השיווק האגרסיבי שהפעילה נסטלה במדינות המתפתחות מביא למותם של אלפי תינוקות בכל שנה. הכיצד?

תחליפי חלב, טענו מתנגדיה של נסטלה, הם אולי מוצרים שמתאימים לאורח החיים המערבי – אבל לא לאורח החיים ולמצב הכלכלי השורר במדינות העולם השלישי. אם המים שמוסיפים לאבקה או לתרכיז מזוהמים – כפי שקורה במקרים רבים במדינות המפותחות – התינוק עשוי ללקות בזיהום חמור. אימהות שאינן יודעות קרוא וכתוב לא תמיד מסוגלות לעקוב אחר הוראות ההכנה של המזון. במשפחות עניות נוהגים לעתים לדלל את האבקה או התרכיז בכמות מים גבוהה יותר מהמומלץ, כדי שאותה כמות אבקה תספיק ליותר זמן. התוצאה, אליבא מתנגדיה של נסטלה, היא שיעור גבוה של מחלות מסוכנות ותת-תזונה בקרב תינוקות שניזונים מתחליפי מזון, וכל זאת בזמן שהמזון הטוב ביותר והבריא ביותר עבור התינוק זמין בדדיהן של האימהות, כבדרך הטבע.

כותבי העלון תיארו, לשיטתם, את שיטות השיווק האגרסיביות של נסטלה במדינות העולם השלישי. לטענתם, החברה נהגה להעניק מתנות לרופאים ואחיות כדי שימליצו לנשים להשתמש בתחליפי החלב ולשלוח אנשי שיווק במסווה של אחים ואחיות כדי להעניק לנשים לאחר לידה דוגמיות של תחליפי חלב. השימוש בדוגמיות גורר אחריו תלות שכן אישה שמפסיקה להניק לתקופה מסוימת עשויה 'להתייבש', ואז אין לה ברירה אלא לרכוש את תחליף המזון היקר. בקמפיינים השיווקיים שלה ניצלה נסטלה את רצון הנשים במדינות המתפתחות להידמות לנשים המתקדמות של העולם המערבי, כדי לשכנע אותם לנטוש את ההנקה הבריאה ולהחליף אותה בתחליף חלב נחות ומזיק.

ודאי שמתם לב שהרבתי להשתמש במילים כגון 'לטענתם' ו'לשיטתם' כשהבאתי את טענותיהם של הארגונים החברתיים. הסיבה לכך היא שהחברה מעולם לא הודתה בשימוש בטכניקות שיווקיות שכאלה, ואף זכתה בתביעת דיבה שהגישה ב-1976 כנגד מפיצי העלון המשמיץ. אך הניצחון בבית המשפט התברר כנצחון חסר תוחלת: למרות שפסק לטובתה של נטסלה, השופט גם דחק בחברה לשנות את שיטות השיווק שלה מן היסוד. מתנגדיה של נסטלה ראו בדבריו של השופט אישוש מוסרי לטענותיהם, והמשיכו במאבקם כנגד החברה.

בשנת 1977 הכריזו מספר ארגוניים חברתיים ודתיים אמריקניים חרם על מוצריה של נסטלה. שיתוף הפעולה בין הארגונים אפשר להם להפעיל לחץ יעיל על המחוקקים, והסנאט קיים דיון פומבי בנושא שיווק תחליפי החלב. החרם התפשט למדינות רבות ברחבי העולם, וראשיה של נסטלה החליטו לשים לעניין סוף. בשנת 1984 נפגשו נציגיה של החברה עם יוזמי החרם והגיעו לפשרה: נסטלה תשנה את דרכיה ותפסיק להשתמש בטכניקות שיווק אגרסיביות, ובתמורה יופסק החרם. אך ארבע שנים מאוחר יותר הכריזו מתנגדיה של נסטלה שהחברה לא עמדה בהתחייבותיה ולא שינתה את דרכיה – ולכן החזירו את החרם לתוקף, והוא שריר ותקף גם בימינו, לפחות על הנייר.

קשה לדעת עד כמה השפיע החרם על נתוני המכירות של נסטלה, אפילו כשהיה בשיאו בשנות השבעים והשמונים. אך ללא ספק מדובר בפגיעה חמורה בתדמיתה של החברה הגדולה: עד היום, יותר מארבעים שנה אחרי פרסום העלון 'רוצחי התינוקות', חיפוש באינטרנט אחר המונחים 'פורמולה לתינוקות' ו'נסטלה' מעלה בעיקר כתבות ודיונים העוסקים בחרם ובביקורות הזועמות על התנהלותה של החברה. תדמית שלילית זו מכריחה את נסטלה להתאמץ מעל ומעבר כדי להוכיח ללקוחותיה שהיא ראויה לאמון שהם נותנים בה. למשל, באתר של מטרנה – המותג הישראלי של תחליף החלב של נסטלה, בשיתוף עם אסם – מודגש מאוד המסר כי חלב אם הוא המזון המתאים והטוב ביותר עבור התינוק, ויש לו סגולות חשובות מעבר לתזונה בלבד כגון חיזוק ההגנה הטבעית, הגנה מפני מחלות ותרומה להתפתחות הקוגניטיבית של הילד.

לחרם על נסטלה כן הייתה השפעה מהותית, עם זאת, בקביעת סדר היום של ארגוני הבריאות הבינלאומיים. בעקבות החרם החליטו ארגון הבריאות העולמי ויוניס"ף, השייך לארגון האומות המאוחדות, על יזמה בינלאומית לעידוד הנקה בבתי חולים. כיום יש למעלה מחמישה עשר אלף בתי חולים ברחבי העולם העונים להגדרה של 'ידידותי לתינוקות': הם עומדים בשורת כללים כמו עידוד וחינוך אימהות יולדות לחשיבות ההנקה, ואי-חלוקה של תחליפי חלב בחינם במחלקת היולדות.
ומה קורה בישראל? עד שנת 2003, גם האמהות הישראליות היו חלק מהמגמה הברורה בעולם המערבי לוותר על הנקה לטובת תחליפי החלב: על פי כתבה בעיתון הארץ, רק שליש מהאמהות הניקו את ילדיהן עד גיל שישה חודשים. אך מגמה זו קיבלה תפנית פתאומית בעקבות אחת הטרגדיות המפורסמות והעצובות שאירעו לנו כאן.

אסון רמדיה

בחודש אוקטובר, 2003, הגיעו מספר פעוטות לבתי חולים שונים ברחבי הארץ עם תסמינים משונים ולא מוסברים כגון פרכוסים, ריצוד לא רצוני של העיניים ואפתיה. תסמינים אלה העידו על פגיעה נוירולוגית חמורה, אך הרופאים לא הצליחו להבין את מקורה. העובדה שהתינוקות החולים אושפזו במספר בתי חולים שונים מנעה מהרופאים להבין שמדובר ביותר מבעיה נקודתית בלבד, אך בחמישה בנובמבר הגיעו לבית החולים שניידר באותו הזמן ארבעה תינוקות עם אותם התסמינים. כעת הבינו הרופאים שיש כאן משהו מחשיד, ותחקרו את ההורים המודאגים: הסתבר שכל ארבעת התינוקות ניזונו מתחליף חלב בשם 'סופר-פורמולה צמחית' מתוצרת חברת 'רמדיה'. תחליף החלב המדובר היה מבוסס על סויה, והיה מיועד לילדים בעלי רגישות מיוחדת לחלבון שבחלב הפרה. לכולם היה ברור שאין כאן יד המקרה, ובית החולים דיווח על האירוע למשרד הבריאות שהוציא הנחיה בהולה ומידיית להפסיק למכור את תחליף החלב המדובר ולא לתת אותו לילדים. דחיפות ההודעה הייתה כזו שהיא הופיעה עוד באותו היום בכל כלי התקשורת במדינה, ורבנים חרדיים אישרו לציבור שלהם לשבור שבת ולהשתמש בטלפון ובכלי רכב כדי להזהיר את כל המשפחות שיש להן תינוקות. הגורם למחלה המסתורית זוהה – אך איש עדיין לא ידע להסביר מהי אותה מחלה, וכיצד ניתן לטפל בה.

באותו הזמן ממש שכב פעוט מורדם ומונשם, עם אותם תסמינים נוירולוגיים, בבית החולים איכילוב. הרופאה שטפלה בו, דר' אביבה פתאל (Fatal), הפכה במוחה כדי לנסות ולהבין את מקורם של התסמינים המשונים. הניחוש הראשון שלה היה שמדובר אולי בגידול סרטני אך כששללו תוצאות הבדיקות את האפשרות הזו, הבינה שעליה לחפש בכיוון שונה לגמרי.

לפתע הבזיקה במוחה של הרופאה הברקה. התסמינים שהפגין התינוק – פרכוסים, אפתיה וריצוד העיניים – הזכירו לה מחלה שהכירה דווקא אצל מבוגרים: 'בריברי'. בריברי נגרמת כתוצאה ממחסור בוויטמין בשם תיאמין, המוכר גם בשם B1. תיאמין הוא ויטמין חיוני, שיש לו חלק חשוב בתהליך הפקת האנרגיה בגוף: בלעדיו גופנו מאבד חלק ניכר מהיכולת להפיק אנרגיה מסוכרים. חלק מהמערכות בגוף מסוגלות לפצל על חוסר זה על ידי פירוק שומנים וניצול האנרגיה האצורה בהם – אך מערכת העצבים, בפרט, אינה מסוגלת לעשות כן ולכן היא פגיעה במיוחד לחסר בתיאמין.

בריברי נחשבת למחלה מסוכנת מאוד שכן אם לא מטפלים בה, היא עלולה להסתיים במקרים רבים בתרדמת ומוות – אבל למרות שבריברי הייתה נפוצה בעבר הרחוק, היא נחשבת לנדירה יחסית בעידן המודרני. אפשר למצוא אותה בעיקר אצל אלכוהוליסטים, שכן צריכה גבוהה של אלכוהול מפחיתה את ספיגת התיאמין בגוף. אין סיבה שילד שנהנה מתזונה תקינה יסבול מחסר בתיאמין.

באותו הרגע הבינה דוק' פתאל שתזונה היא מילת המפתח. היא שאלה את ההורים, והבינה שהילד ניזון מתחליף חלב צמחי של רמדיה. פתאל החליטה להזריק לילד מנה של תיאמין, ובתוך שעות ספורות חל שיפור דרמטי במצבו של הפעוט: הוא הפסיק לבכות, לפרכס ולהקיא, והחל לאכול. פתאל יצרה קשר מיידי עם אנשי משרד הבריאות, שהעבירו את המידע החדש לכל שאר בתי החולים. עשרות תינוקות שחייהם היו על כף המאזניים זכו לזריקת תיאמין, וניצלו.

אך לא כל התינוקות היו ברי מזל. ארבעה ילדים נפטרו, ועוד שניים עשר סבלו מנזקים חמורים ובלתי הפיכים כגון פיגור שכלי, אפילפסיה ובעיות מוטוריות. החקירה העלתה שורה של תקלות איומות וחסרות מזל בתהליך ייצור תחליף החלב. התרכובת של אבקת ה'סופר פורמולה הצמחית' פותחה על ידי חברת רמדיה, אך יוצרה בגרמניה על ידי חברה בשם 'הומנה'. אנשיה של הומנה החליטו, מיוזמתם, שלא להוסיף ויטמין B1 לתרכובת שכן האמינו בטעות שיש מספיק ויטמין באופן טבעי בסויה. ההחלטה הועברה לרמדיה, אך שם לא ייחסו לה חשיבות כלשהי. בבדיקות המעבדה השגרתיות שנעשו לתרכובת נפלה טעות, ואלו הראו כמות גבוהה בהרבה של B1 מזו שהייתה בפועל במזון. בעקבות החקירה נפתחו משפטים פליליים ואזרחיים כנגד בכירים ברמדיה ובמשרד הבריאות שהיו אמורים לפקח על הכנת התרכובת. חלק מהמואשמים הורשעו ברשלנות ונידונו לעונשים שונים.

תחליפי חלב בבתי החולים

פרשת רמדיה הביאה, באופן טבעי, להגברת המודעות בקרב הציבור הישראלי לבעייתיות שבשימוש לא הכרחי בתחליפי חלב – ושיעור ההנקה בארץ עלה לכחמישים אחוזים. הפרשה גם עוררה דיון ציבורי נוקב לגבי הלגיטימיות של השימוש בתחליפי החלב. במרכז הדיון עומדת תופעה שמוכרת, אני מאמין, לכל מי ששהה במחלקת יולדות בבית חולים גדול בישראל בשנים האחרונות: חלוקה של תחליפי-חלב מסחריים בחינם ליולדות, שכזכור עלולה להביא לתלות בתחליפי החלב, אם האם הטרייה מאבדת את היכולת להניק בעקבות ההפסקה הקצרה ברצף ההנקה.

על פי דיווח עיתונאי ב'ידיעות אחרונות', יצרניות תחליפי החלב שילמו עד לא מכבר כ-40 מיליון ש"ח בכל שנה לבתי החולים בישראל תמורת הזכות לספק תחליפי חלב בחינם ליולדות. על פניו, קל להבין את ההיגיון הכלכלי: תינוק שמתרגל לסוג מסוים של תחליף חלב כנראה שימשיך לצרוך אותו במשך חודשים או שנים, ובשוק שמגלגל 500 מיליוני שקלים בכל שנה, הוצאה של 40 מיליון ש"ח נראית כמו הוצאה לגיטימית.

אך בפועל, ההיגיון הכלכלי מצייר תמונה מעוותת של המציאות: מי שדוחף ומעודד את הכנסת תחליפי החלב המסחריים למחלקות הן לא היצרניות, כי אם דווקא בתי החולים עצמם. הנה דברים שאמר אחד מנציגי יצרניות תחליפי החלב בראיון עיתונאי:

"התשלום לבית החולים הפך בעצם לכלי לרכישת נתח שוק […] הבעיה היא שהמחיר עולה כל שנה, והופך לעלות מאד גבוהה, אפילו מטורפת עבורנו. אנחנו מעדיפים שבארץ תיושם השיטה הנהוגה במערב האוסרת פרסום בשטח בית החולים, ולהתמודד לבד על כיס הצרכן. תוקפים אותנו שבארץ מזון התינוקות יקר יותר מבחו"ל, אבל שוכחים ששם בחלק מהמקומות […] אין תשלום שכזה לבית החולים. אם לא נצטרך לשלם, נוכל להוריד את המחיר ואני בטוח שזאת שיטה טובה יותר להגדיל נתח שוק."

בתי החולים מעוניינים להמשיך במצב הקיים, משיקולי תקציב: הכסף שמעניקות יצרניות תחליפי החלב מאפשר להם לשדרג את מחלקות היולדות ולהציע שירות טוב יותר ללקוחות. כך הסביר זאת בכיר באחד מבתי החולים:

"בנו לנו חדר הנקה יוצא מן הכלל לרווחת האמהות והתינוקות. לא היינו מקבלים את התקציב הזה משום מקור אחר. יועצת הנקה, אני מתבייש לספר, יש רק אחת במשרה חלקית […] בכסף שאנחנו מקבלים מהחברות, אנחנו מממנים ליצנים רפואיים. אני מצטט את מנהל בית החולים שלי: כל מכשיר מא.ק.ג ומעלה – צריך להשיג [בעזרת] מימון של תרומות. אם בבת אחת ינתקו את המשאב הכספי המשמעותי הזה, תהיה כאן בעיה."

משרד הבריאות, יש לציין, פרסם בעבר הנחיות ברורות האוסרות על שיווק תחליפי חלב בבתי חלב – אך נדמה שאף בית חולים אינו אוכף אותן בפועל. כדי לנסות ולהתמודד עם המצב האבסורדי שנוצר, יזם חבר הכנסת דני דנון בשנת 2011 הצעת חוק לעידוד ההנקה. על פי הצעת החוק, אסור יהיה לחלק תחליפי חלב בחינם בבתי החולים, ונשים שירצו לתת לילדיהן תחליף חלב יתבקשו לחתום על טופס שבו הן מצהירות שהן מודעות לסיכונים שהן לוקחות על עצמן. כפי שניתן לשער, התגובות להצעת החוק מעורבות. יש מי שמברכים עליו, כמו המגיבה הזו באחד האתרים ברשת:

"הגיע הזמן שמישהו יעצור את מכונות הכסף המשומנות האלה, שעוטים על פניהם ארשת אימהית מלאכותית בזמן שהם גורמים להרבה אימהות צעירות לבחור בתזונה מלאכותית, על פני משקה האלים שנמצא זמין ומוכן לשימוש בכל עת בחינם אין כסף, ועושה נפלאות לתינוקן הרך. כל הכבוד!"

אימהות אחרות מתנגדות, כשהטיעון המרכזי כאן הוא חופש הבחירה של האם. אחרי הכל, לתחליפי חלב יש גם יתרונות מעשיים ברורים. למשל, חופשת הלידה היא מוגבלת בזמן, ובמקרים רבים האישה מוצאת שהיא צריכה לחזור לעבודה כדי לעזור בפרנסה. במצב כזה, האב יכול לסייע בהאכלה ולאפשר גם לאם לישון בלילה. מגיבה אחרת באינטרנט מצביעה על המדינה כמי שצריכה לעזור לנשים לקבל את ההחלטה הנכונה:

"אנחנו לא צריכות טפסים שיזכירו לנו את החשיבות של חלב אם. אנחנו יודעות שבישראל סוף סוף יש לנו את הזכות לבחור […] רוצים לעודד הנקה? אפשרו לנשים מרחב החלטה בריא, תנו להן את מערך התמיכה במימון המדינה – ולא להפחיד ולאיים."

נכון לעכשיו, עושה רושם שהצעת החוק של ח"כ דנון 'תקועה' ולא מתקדמת לקראת אישורה הסופי בכנסת. למעשה, נושא השימוש בתחליפי החלב המסחריים בבתי החולים זכה לאשרור רשמי למחצה בעקבות מכרז שפרסם משרד הבריאות ובמסגרתו שילמו יצרניות המזון סכומי כסף גדולים כדי להמשיך ולקיים את נוכחותן במחלקות. במסגרת המכרז יוצעו להורים שני תרכובות מזון בכל בי"ח, במקום מותג אחד כבעבר.

לסיכום, סיפורם של תחליפי החלב מגלם בתוכו דילמה שנגלית פעם אחר פעם בעולם המדע. תחליפי החלב באו לעולם כמענה לצורך אמיתי: להציל את חייהם של תינוקות שהיו בסכנת תת-תזונה. הראשונים שנטלו את היוזמה והציעו תחליפי חלב היו אנשי עסקים, אך הממסד הרפואי הצליח לקחת אליו בחזרה את השליטה ולהגדיר באופן מדעי ומדויק מה צריך להכיל תחליף חלב תקני. כפי שקורה לא פעם, הטכנולוגיה החדשה יצרה דילמה לא פשוטה: במקרה הזה, היא מציבה את חופש הבחירה של האישה וזכותה לגדל את ילדיה כפי שתרצה, מול החובה המוסרית שלנו כחברה לשים את טובתו של התינוק בראש מעייננו. מתי הופך חופש הבחירה למוגזם, ואיך מגדירים מהי בדיוק 'טובתו של התינוק'? עושה רושם שלא נמצא תשובה מוחלטת לשאלות אלה בעתיד הנראה לעין.

ביבליוגרפיה ומידע נוסף

http://www.youtube.com/watch?v=4Qn7fCikPsA
http://www.youtube.com/watch?v=Du6YPsmR76Q
http://americanhistory.si.edu/collections/search/object/nmah_717074
http://homecooking.about.com/od/milkproducts/a/canmilkhistory.htm
http://www.babycentre.co.uk/x555830/whats-the-difference-between-milk-allergy-and-milk-intolerance#ixzz3G6TCqEuZ
http://books.google.co.il/books?id=_Y87AQAAQBAJ&lpg=PA17&ots=mFmOUCkBp9&dq=Human%20milk%20vs.%20cow's%20milk%20and%20the%20evolution%20of%20infant%20formulas&pg=PA20#v=onepage&q&f=false
http://www.nutritionmd.org/nutrition_tips/nutrition_tips_infant_nutrition/breastfeeding_milks.html
http://www.teachspace.org/personal/research/nestle/history.html#foot1
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2815026,00.html#n
http://www.nestle-family.com/our-company/english/assets/downloads/Nestle-History.pdf
http://www.theguardian.com/lifeandstyle/2013/feb/10/breastfeeding-best-debate
http://www.mako.co.il/ninemonth-research/Article-d3f9e793cd4b631006.htm
http://babycare.doctors.co.il/%D7%AA%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA
http://www.goleango.com/%D7%AA%D7%96%D7%95%D7%A0%D7%AA%20%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA%20%D7%91%D7%AA%D7%97%D7%9C%D7%99%D7%A4%D7%99%20%D7%97%D7%9C%D7%91.php
http://jn.nutrition.org/content/131/2/409S.full#FN1
http://www.foodtimeline.org/foodbaby.html
http://www.businessinsider.com/nestles-infant-formula-scandal-2012-6?op=1
http://www.google.co.il/books?id=GNpSsJSkobEC&lpg=PR9&ots=aGJzlsWB2k&dq=mothers%20and%20medicine&lr&pg=PA50#v=onepage&q&f=true
http://www.vegetarian.org.uk/campaigns/whitelies/wlreport05.shtml
http://www.theguardian.com/sustainable-business/breastfeeding-formula-debate-mothers-baby
http://www.theguardian.com/sustainable-business/baby-formula-industry-combated-sustainable-future
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4089229,00.html
http://doula.co.il/%D7%94%D7%A0%D7%A7%D7%94_%D7%94%D7%A0%D7%97%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%A8%D7%93_%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA
https://israelsocial.wordpress.com/2013/11/30/%D7%9B%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%97%D7%93%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%91%D7%AA%D7%99-%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D/
http://www.theguardian.com/business/2007/may/15/medicineandhealth.lifeandhealth
http://en.wikipedia.org/wiki/International_Code_of_Marketing_of_Breast-milk_Substitutes
http://politicsofbreastfeeding.wordpress.com/extract/
http://www.teachspace.org/personal/research/nestle/actions.html
http://books.nap.edu/openbook.php?record_id=10935&page=42
http://www.babybottle-museum.co.uk/articles.htm
http://books.google.co.il/books?id=GNpSsJSkobEC&lpg=PA38&ots=aGKtmpOx0i&dq=joseph%20brennemann%20milk&pg=PA37#v=onepage&q&f=false

קרא עוד בנושאים דומים:

אודות:

ספריו של רן:

17 Responses

  1. שרון הגיב:

    אני דר שרון ברנסבורג צברי המוזכרת מלמעלה. נהניתי מאוד מהסקירה המדעית והעלילה שפרסת. מסכימה עם תמר שכתבה למעלה שתמל איננו מחליף הנקה. התמל משמש מזון חרום כאשר חלב אם איננו בנמצא על יגי החלפת הריקמה התזונתית של החלב במזון מעובד. חשוב שידעו כי חלב האם איננו מזון. חלב אם הוא גם מזון. ולגבי המעשה עצמו של ההנקה, גם הוא איננו האכלה אלא אינטראקציה אנושית המשנה חיווט מוחי ויוצרת שינוי התנהגותי אשר כוללת גם מעבר של חלב אם, שהינו כאמור רקמה אנושית מורכבת המכילה גם רכיב תזונתי, לתינוק….

    • רן לוי הגיב:

      תודה על התגובה, ד"ר צברי! במיוחד תודה על ההארה לגבי ההנקה כאינטראקציה אנושית: זו זווית של העניין שלא נגעתי בפרק.
      רן

  2. מירי הגיב:

    הי רן, מאמר מעניין ומאוד רלוונטי לעבודה שאני כותבת (וגם להיותי אמא מיניקה). אשמח אם תפנה אותי למקורות בהם השתמשת.
    תודה
    מירי

  3. יעל הגיב:

    מתי מאמר זה פורסם לא רשום תאריך. אשמח מאוד לעזרה אני צרכה את זה לבביליוגרפיה

  4. רחלי הגיב:

    הי רן,
    אני מעריצה גדולה.
    אשמח ממש לעיין במקורות שלך, הנושא מרתק אותי וכותבת סמינריון בנושא קרוב 🙂

    • יעל הגיב:

      שלום . גם אני עשתי סמינריון בנושא מעניין זה ונעזרתי במאמר של רן.
      אני יוכל לעזור לך בסמינריונית במידה ואת רוצה בשמחה.

  5. תמר הגיב:

    אני גם חושבת שחשוב מאוד שהעלית את הנזקקות של בתי החולים לכסף המגיע מחברות התמ"ל, ואת הצורך והרצון הכלכלי שלהם להמשיך לשווק תמ"ל בתוך תחומי בית החולים, ובניגוד להמלצות ארגון הבריאות העולמי. זה לא רק כדי ליצור מחלקות יולדות מפונפנות. הם לא "רעים" כשהם עושים את זה – הם מנסים לתפקד באקלים כלכלי מאוד מאוד מאתגר, ועם תת-תקצוב מטעם המדינה.

    • רן לוי הגיב:

      זו נקודה חשובה, תמר. אני לא חושב שבתי חולים צריכים לתפקד כישויות מסחריות באופן עקרוני – והקשרים הבעייתים עם יצרניות התמ"ל הן ראיה
      לכך.
      רן

  6. תמר הגיב:

    אז אפשר להמשיך 🙂
    אחד הכשלים הכי גדולים של המאמר שלך, הוא ההתייחסות אל תמ"ל כאל תחליף-הנקה, ואל הנקה כאל האכלה והזנה של התינוק.
    זה די ברור מבחינה היסטורית – כך אמנם נתפס התמ"ל בתהליכי פיתוחו, וכך אמנם נתפסה ההנקה בזמנים ובמקומות הנ"ל.
    אבל כיום ידוע לנו שהזנה היא רק חלק קטן מאוד מתפקידיה של ההנקה.
    אחד התפקידים המשמעותיים והחשובים ביותר של הנקה – וכנראה גם התפקיד המוקדם יותר, מבחינה אבולוציונית – הוא התפקיד החיסוני.
    חלב אם, באופן שבו הוא מיוצר, עובר אל התינוק, ומיוצר מחדש, לוקח תפקיד חשוב לא רק בהגנה מקומית על התינוק מפני גורמי מחלות, אלא גם בהתפתחות החיסונית שלו. ניתן לומר שמערכת החיסון של האם מכשירה ומלמדת את מערכת החיסון התינוקית- הבלתי בשלה, יחסית – להגיב באופן ספציפי לגורמי מחלה ולחומרים זרים הנכנסים לגוף, וזאת באמצעות פעולת ההנקה.
    יש הרבה תהליכים שמעורבים בכך (ואפשר ללמוד על כך יותר אם מחפשים ברשת את הרצאתה המצוינת של ד"ר שרון צוברי), אבל רק כדי לסבר את האוזן: אחד מהם הוא הפידבק המתמיד שהאם מקבלת מהתינוק: בזמן היניקה, רוק התינוק חודר לגוף האם דרך הפטמה, מערכת החיסון האמהית מגיבה לבקטריות שבו בתגובה חיסונית ספציפית, ו"שולחת" את ההגנה הספציפית הזאת אל גוף התינוק דרך החלב.
    מנגנון שני "מלמד" את התינוק לזהות חומרי מזון, בשלב החשיפה למוצקים, לתייג אותם כ"בלתי מזיקים" ולמנוע תגובה חיסונית (=אלרגיה) למזונות חדשים ולחומרים זרים שאינם מזיקים.
    התמ"ל, לעומת זאת, הוא מזון בלבד, ולא מסוגל למלא שום תפקיד חיסוני/התפתחותי אצל התינוק.

  7. תמר הגיב:

    הי רן,
    כתבה מאוד מעניינת!
    הייתי רוצה להציע תיקון לתחילת הכתבה:

    "הנקה הייתה, מאז ומתמיד, הדרך העיקרית והנפוצה ביותר להאכיל תינוקות – אך אם האם לא הייתה מסוגלת להניק, הפיתרון המקובל היה לשכור אישה מיינקת: אישה שהניקה את העולל תמורת תשלום הולם"
    אני חושבת שיש כאן חוסר דיוק מסוים.
    ראשית, ההנקה היתה מאז ומעולם הדרך הכמעט-יחידה להזנת תינוקות. אם האם לא היתה מסוגלת להניק את תינוקה, חלקית או באופן מלא, היתה בדרך כלל אשה אחרת מהמשפחה או השבט שהיתה לוקחת את התפקיד. יש עדויות לסבתות שהניקו את נכדיהן אחרי שהאם נפטרה. במשך מאות שנים לא היו מיניקות מקצועיות, אלא שותפות-להנקה באנגלית: cross-feeding, נשים שחלקו זו עם תינוקה של זו את חלבן לפי הצורך.
    בכפרים מסוימים ברוסיה היו נשים שחלקו זו עם זו את עבודת השדה והטיפול בתינוק: יום אחד אחת מהן היתה נשאר עם שני התינוקות, מטפלת בהם ומיניקה אותם והשניה היתה יוצאת לשדה, וביום הבא הן היו מתחלפות.

    המוסד של מינקת בתשלום התפתח הרבה יותר מאוחר.

    שווה גם לציין את הבעייתיות של מוסד המינקת בתשלום: מינקות היו לעתים נוטשות את תינוקותיהן שלהן כדי להניק בתשלום. רבות מהן היו במעמד נמוך מזו של המשפחה השוכרת ו"העבודה" היתה למעשה יחסי ניצול. לעתים המיניקות חיו עם המשפחות, אבל פעמים רבות התינוקות היו נשלחים למינקות שגרו באזור מרוחק. שעור התמותה של התינוקות האלה היה גבוה למדי – עד 50%.

    כיום יש צמיחה מחדש של מוסד שיתוף-חלב-אם, בין אם בין נשים שחולקות ביניהן את ההנקה, ובין אם בצורת תרומות חלב קהילתיות ובנקי-חלב שעומדים בסטנדרטים רפואיים גבוהים. שווה לציין גם אותם… הם מגישים שירות חיוני ביותר לתינוקות, אך יש מחסור בהם בארץ ובעולם.

    • רן לוי הגיב:

      הי, תמר – תודה על התגובה המרתקת ומאירת העיניים! לא העמקתי בפרק ובתחקיר
      בנושא המיינקות, כך שהתוספת שלך כאן היא תוספת מבורכת במיוחד 🙂
      רן

  8. אפרת הגיב:

    רן תודה!
    כתבה מרתקת ומקיפה!

    השיווק בחלקו סמוי מן העין, אפילו לגבי מה שכתבת: "ואני מניח שרוב האמהות בימינו מכירות אותן ומזדהות עמן: הנקה כרוכה לעתים בכאבי גודש ורגישות בפטמות, התערטלות בפומבי, חוסר שינה ואי-נוחות דומה". את רוב הקשיים ניתן לפתור העזרת יעוץ הנקה. לגבי חוסר השינה – גם תינוקות שמקבלים תמ"ל לא ישנים בלילה, הידיעה הברורה הרווחת בציבור שתינוקות תמ"ל ישנים טוב יותר מוטעית, יש ספרים הקושרים אותה לשיווק אגרסיבי של חברות התמ"ל (האם שמעת על מוצר שנקרא "דייסת לילה טוב" למשל…?).

    בעקבות סיפור נסטלה נכתב קוד בינלואמי לגבי שיווק תמ"ל: http://www.iaclc.org.il/%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%9C-%D7%9C%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%95%D7%A7-%D7%AA%D7%9E%D7%9C.html

    משרד הבריאות ניסה לפני זמן מה לאמץ חלקים מהקוד וזכה לתגובות קשות מהציבור, להלן תגובת ליגת לה לצ'ה בנושא:
    https://www.facebook.com/notes/%D7%9C%D7%99%D7%92%D7%AA-%D7%9C%D7%94-%D7%9C%D7%A6%D7%94-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/%D7%AA%D7%92%D7%95%D7%91%D7%AA-%D7%9C%D7%99%D7%92%D7%AA-%D7%9C%D7%94-%D7%9C%D7%A6%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%9C-%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%98%D7%AA-%D7%9E%D7%A9%D7%A8%D7%93-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%90%D7%95%D7%A1%D7%A8%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%AA%D7%9E%D7%9C/10151726090143923

    פרשת רמדיה אינה יחידה בעולם, לפרטים אפשר לחפש recall של פורמולות באתרים שונים לאורך היסטוריה…

    יוניצ"ף הגדירו 10 צעדים לבי"ח ידידותי לתינוקות בהקשר של הנקה, ככל הידוע לי אף בי"ח בארץ כיום לא עומד בהם:
    http://www.unicef.org/programme/breastfeeding/baby.htm#10

    • רן לוי הגיב:

      תודה על התוספות המרתקות, אפרת! נושא השיווק של תחליפי החלב הוא רגיש מאד, ודורש הרבה עירנות מהציבור, ללא ספק.
      רן

    • אני הגיב:

      גם תינוקות שאוכלים תמ"ל מתעוררים בלילה, בדיוק כמו תינוקות יונקים, אבל ההבדל הוא שאותם יכולים גם האבות להאכיל ולא רק האמהות. לכן בוודאי שזה משפיע על שינת האם!
      כאם לתינוק, מעולם לא שמעתי את האמירה שתינוקות לא יונקים ישנים טוב יותר מתינוקות יונקים. תגובתך היא הראשונה שנתקלתי בה שטוענת כך. דייסות ממילא לא נותנים לפני גיל חצי שנה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.