[עושים תנ"ך] "בארץ ישראל קם העם היהודי" – האמנם? פרופ' ישראל פינקלשטיין על ראשית ישראל (חלק 2)

פודקאסט עושים תנ"ך
הורדת הפרק (mp3)

המושג  "עם ישראל" נראה לכולנו כיום כדבר מובן מאליו. הרי הדברים לכאורה מאוד פשוטים- אנחנו זה "עם ישראל"! מה יותר ברור מזה…האמנם?
בפרק זה, שני מתוך שלושה נמשיך לבחון לעומק את המושגים "עם ישראל" ו"ראשית ישראל" כיחידה תרבותית-דתית הטוענת להיסטוריה משותפת – והפעם נדון בממלכת ישראל – ממלכתם של עשרת השבטים.
מיהו "עם ישראל" ההיסטורי? מה יש לארכיאולוגיה לומד בנדון? מיהו העם ומי היא ישראל? מתי נוצר העם ואיך התהווה? מה בין עם ישראל וממלכת ישראל העתיקה? ועוד…

בתכנית, ד"ר בעז סתוי ואנוכי מארחים פרופ' ישראל פינקלשטיין, חוקר מוביל בתום הארכיאולוגיה של הלבנט, ראש הקתרדה לארכיאולוגיה של ארץ ישראל בתקופות הברונזה והברזל באוניברסיטת ת"א, בין פרסומיו הרבים של פרופסור פינקלשטיין הספרים: "ראשית ישראל ארכיאולוגיה מקרא וזיכרון היסטורי" ו- "דוד ושלמה בין מציאות היסטורית למיתוס" אשר עוררו הדים רבים בעולם המחקר וכן בציבור הכללי.

האזנה נעימה,
יותם.


רשימת הפרקים המלאה
הרשמה לפודקאסט:
רשימת התפוצה בדוא"ל | iTunes | אפליקצייה לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר

 

[עושים תנ"ך] "בארץ ישראל קם העם היהודי" – האמנם? פרופ' ישראל פינקלשטיין על ראשית ישראל (חלק 1)

פודקאסט עושים תנ"ך
הורדת הפרק (mp3)

הכרזת העצמאות נפתחת במילים "בארץ ישראל קם העם היהודי…" ברור לכולנו כיום, כי מדינתנו קמה על בסיס הקשר הזה שבין הארץ-לעם-ל"ישראל"-ליהדות. אנו יודעים גם לדקלם, מתוך שינה כמעט, את הכרונולוגיה הידועה- מהאבות, דרך משה ויציאת מצרים ועד כיבוש הארץ ותקופות השופטים והמלכים. לאורך רובה של הדרך הזאת שעברנו כעם מוזכר המושג "עם ישראל" כאילו כדבר מובן מאליו. הרי הדברים לכאורה מאוד פשוטים- אנחנו זה "עם ישראל"! מה יותר ברור מזה…האמנם?

בשלושת הפרקים הבאים, נבחן לעומק את המושגים "עם ישראל" ו"ראשית ישראל" כיחידה תרבותית-דתית הטוענת להיסטוריה משותפת. מיהו "עם ישראל" ההיסטורי? מה יש לארכיאולוגיה לומד בנדון? מיהו העם ומי היא ישראל? מתי נוצר העם ואיך התהווה? מה בין עם ישראל וממלכת ישראל העתיקה? ועוד שאלות מעניינות

בתכנית, ד"ר בעז סתוי ואנוכי מארחים פרופ' ישראל פינקלשטיין, חוקר מוביל בתום הארכיאולוגיה של הלבנט, ראש הקתרדה לארכיאולוגיה של ארץ ישראל בתקופות הברונזה והברזל באונ' ת"א, בין פרסומיו הרבים של פרופ' פינקלשטיין הספרים: "ראשית ישראל ארכיאולוגיה מקרא וזיכרון היסטורי" ו- "דוד ושלמה בין מציאות היסטורית למיתוס" אשר עוררו הדים רבים בעולם המחקר וכן בציבור הכללי.

האזנה נעימה,
יותם.

Image: By derivative work: Steerpike (talk)Arc_de_Triumph_copy.jpg: user: בית השלום – Arc_de_Triumph_copy.jpg, CC BY 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=4303855


רשימת הפרקים המלאה
הרשמה לפודקאסט:
רשימת התפוצה בדוא"ל | iTunes | אפליקצייה לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר

 

[עושים תנ"ך] בית המקדש (חלק 2) – שחר ענבר

פודקאסט עושים תנ"ך
הורדת הפרק (mp3)

בית המקדש – מה בין המיתוס, למציאות והטקסט המקראי עצמו? בפרק הקודם סיפרנו על מקורות הציווי של האל לבניית בית לעצמו, איפה נבנה, צורת המבנה וגודלו של הבית הראשון וכן על הבית השני לאחר התמ"א 38 שביצע בו המלך הורדוס. בפרק זה, חוקר המקרא שחר ענבר ואנוכי, נפסע ביחד על כנפי ההיסטוריה ונכנס לבית המקדש עצמו, ונביט סביבנו כ-2500 שנה אחורה.

האזנה נעימה,
יותם.

 


רשימת הפרקים המלאה
הרשמה לפודקאסט:
רשימת התפוצה בדוא"ל | iTunes | אפליקצייה לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר

 

[עושים תנ"ך] בית המקדש (חלק 1) – שחר ענבר

פודקאסט עושים תנ"ך
הורדת הפרק (mp3)

בזיכרון הקולקטיבי שלנו כעם, מאמינים אדוקים, אתיאיסטים או חסידיה של מפלצת הספגטי – נתקבעו מספר תמונות, ספק היסטוריות ספק מיתולוגיות ובית המקדש הוא אחת מהן.
הו, בית המקדש – המקום הקדוש ביותר בו לפי המקרא שוכן האל יהוה בקרב בני עמו – עם ישראל.

בצמד פרקים אילו אני מארח את חוקר המקרא שחר ענבר לשיחה על מה שבין המיתוס-המציאות והטקסט המקראי עצמו. אנו יודעים שהיו שני בתים והם נחרבו אבל היכן עמד בית המקדש? מה היה גודלו? מה היה בו? איך הוא היה בנוי ומה בעצם עשו שם? ואולי לא פחות חשוב –  האם הזיכרונות והמיתוסים מתאימים למציאות ההיסטורית? לטקסט התנ"כי עצמו ?
מוזמנים להעיר, להאיר ולכתוב לנו פה או במייל של אתר הבית.

האזנה נעימה,
יותם.

 


רשימת הפרקים המלאה
הרשמה לפודקאסט:
רשימת התפוצה בדוא"ל | iTunes | אפליקצייה לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר

 

[עושים תנ"ך] חיי יעקב, והיה ה(י)עקב למישור – ד"ר חיים חיון

פודקאסט עושים תנ"ך
הורדת הפרק (mp3)

בין גיבורי האומה המיתולוגיים שלנו ניתן למנות רבים- אברהם, יצחק, יוסף, משה, דוד ועוד ועוד…
אבל אחרי כלות הכל אנחנו נקראים "עם ישראל" – עמו של יעקב. מדוע דוקא יעקב? מדוע העם שלנו לא נקרא "בני אברהם" או "צאצאי דוד בן ישי"? מה יש בו בגיבור המקראי הזה שהוא הפך לאב של "העם הנבחר"?
האם מדובר בגיבור קלאסי? טראגי? אילו רמזים פיזר לנו הסופר המקראי על דמותו של יעקב, בטקסט עצמו? ומה אנו יכולים ללמוד מרמזים אילו?
בפרק זה של "עושים תנ"ך" אני משוחח עם ד"ר חיים חיון ממכללת סמינר הקיבוצים על דמותו של יעקב, הוא ישראל.

האזנה נעימה.
יותם

 


רשימת הפרקים המלאה
הרשמה לפודקאסט:
רשימת התפוצה בדוא"ל | iTunes | אפליקצייה לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר

 

[עושים תנ"ך] יאשיהו וגילוי ספר התורה: הקונספירציה ששינתה את תולדות העם היהודי (חלק 2)

פודקאסט עושים תנ"ך
הורדת הפרק (mp3)

בחלקו הראשון של פרק זה סיפרנו על השיפוץ אשר נעשה בבית המקדש ובספר התורה שהתגלה במהלכו. בעקבות גילוי הספר פצח המלך יאשיהו ברפורמה פולחנית, שבמהלכה הוא חיסל את מקומות הפולחן לעבודה זרה ואת מקומות הפולחן לאלוהים מחוץ לירושלים.

בסוף הפרק נותרנו עם שתי שאלות: מהו הספר שהתגלה בבית המקדש? והאם יתכן שגילוי הספר והרפורמה שבאה בעקבותיו הם תוצאה של מזימה אדירה?
בפרק זה ננסה ד"ר סתוי ואנוכי לקרוא את הטקסט המקראי בקפידה, ונבדוק מדוע חוקרים שונים הציעו שהספרים נכתבו על ידי אסכולות שונות, בזמנים שונים ותוך תפיסות עולם שונות על האלוהות? ננסה גם לפצח את הפרשה כולה ונחשוף מעט מהמסתורין סביב הקונספירציה הגדולה אשר הביאה ליצירת הבסיס עליהן נשענות כיום כל הדתות המאמינות באל אחד- המונותאיזם.

האזנה נעימה,

יותם.


רשימת הפרקים המלאה
הרשמה לפודקאסט:
רשימת התפוצה בדוא"ל | iTunes | אפליקצייה לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר

תמלול הפרק: יאשיהו וגילוי ספר התורה (חלק ב')

תמלול: דניאל סניילר

יותם: בפרק הקודם של "עושים תנ"ך" דיברנו על המלך יאשיהו שבזמנו ככל הנראה עבודת אלים אחרים לצד האל שלנו (י-ה-ו-ה) היתה דבר שבשגרה ויותר מכך – דבר מקובל אשר נחשב לעבודה ראויה של האל. סיפרנו על שפן הסופר שמצא (במרכאות או שלא במרכאות) ספר עתיק (או שלא עתיק) אשר בכתובים מכנים אותו ספר התורה, אבל גם ספר הברית, שבעצם הביא למהפכה, לרפורמה אדירה בכל היחס לאל כאל יחיד. רעיון המונותיאיזם נולד. לפיכך עולה השאלה המתבקשת: איזה ספר מצא שפן הסופר? מה טיבו? האם הוא באמת מצא ספר או, מאותו שורש אבל בעניין אחר, המציא ספר?

בועז: נכון בפרק הקודם ליוו אותנו שתי שאלות: אחת – מה היה כתוב בספר שהתגלה במהלך השיפוצים? שפן, דרך אגב, איש מאוד מעורב במציאה אבל צריך לא לשכוח את חלקיהו, הוא הכהן הגדול (עוד נגיע אליו מה שנקרא), שהוא גם מעורב במציאה. אז השאלה הראשונה: מה היה כתוב בספר הזה שהתגלה? שאלה שניה: איזה ספר זה בכלל? מה השם שלו? עכשיו יש לנו כבר מספיק מידע כדי לנסות לענות על השאלה הראשונה.

יותם: אז בוא נתחיל לפתור את המעשיה הבלשית הזאת

בועז: בוא נתחיל להרכיב את הפאזל. הדבר הראשון שאנחנו רואים זה, שיאשיהו באמת אוסף את כולם, כורת ברית, ובעקבות כריתת הברית הוא דבר ראשון מטהר את ירושלים ואת ממלכת יהודה מעבודה זרה.  זה הרמז הראשון. והרמז השני זה שהוא בעצם מחסל את הבמות. במות, אמרנו, זה מקום פולחן לאלוהים. זאת אומרת בעקבות חיסול הבמות הוא יוצר מונופול בירושלים. מותר לקיים פולחן לאל אך ורק בירושלים. הוא מרכז את הפולחן בירושלים. אם כך, בספר שאנחנו עוד לא יודעים מהו, כתוב שאם עם ישראל יעבוד עבודה זרה ולא יעבוד את אלוהים אך ורק בירושלים – ממלכת יהודה תחרב. אז עכשיו שענינו על השאלה הראשונה (שאנחנו מבינים מה כתוב בספר) בואו ננסה לפענח באיזה ספר מדובר. רובנו לומדים תנ"ך שתי יחידות בבית ספר, ומה זוכרים מה לא זוכרים, מבחינתנו ספרי התורה הם באמת יחידה אחת: מבראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים – הכל אותו דבר.

יותם: וזה לא ככה

בועז: וזה לא ככה. זאת אומרת, היום ברור במחקר הביקורתי, במחקר החילוני, שיש הרבה אסכולות שכתבו את התורה. זאת אומרת, התורה לא נכתבה על ידי אדם אחד או אפילו קבוצה אחת של אנשים, אלא יש שם אסכולות עם אג'נדות שונות שיש להם רעיונות אחרים ולפעמים רעינוות סותרים ובעזרת השוני הזה בין האסכולות אנחנו ננסה…

יותם: אפילו מבחינת השפה

בועז: אפילו מבחינת השפה, אנחנו ננסה להבין באיזה ספר מדובר. לדוגמה, אנחנו מכירים שתי אסכולות: על אחת כבר דיברנו ונדבר היום, שזו האסכולה הדויטרונומיסטית – "דויטרונומי" זה בלטינית ספר דברים ובעברית האסכולה הדברימיסטית…

יותם: אוקי של ספר דברים

בועז: נכון. אסכולה אחרת היא לדוגמה האסכולה הכהנית שמעורבת הרבה בספר ויקרא ומאוד שמה דגש על קדושה, טהרה, קרבנות…

יותם: אז תגיד לי בועז, אם כך על סמך ההבדלים בין האסכולות השונות (הדברימיסטית, הכהניסטית ויש עוד) אנחנו יכולים לנסות להבין באיזה ספר מדובר?

בועז: כן, אז התשובה במחקר היא חיובית: אנחנו יכולים לזהות את הספר שהתגלה במהלך השיפוצים עם ספר דברים

יותם: למה אנחנו יודעים את זה?

בועז: בפרק הקודם אמרנו כבר שיש איזשהו רמז לשוני. עכשיו נחזור אליו: בשפה שאנחנו מוצאים בספר דברים היא מאוד מזכירה את השפה שמופיעה פה במהלך הרפורמה. כך למשל, במהלך כריתת הברית אנחנו ראינו שעם ישראל נשבע ללכת אחר אדוני, לשמור מצוותיו ,עדותיו, חוקותיו בכל לב ובכל נפש. עכשיו אלה מכם שמכירים קצת לדוגמה את הפרשיות של שמע ישראל, בכל לב ובכל נפש רווח מאוד בספר דברים: "ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" מופיע לא רק בפרשיה הזו (הראשונה) של שמע ישראל אלא בעוד מקומות בספר דברים

יותם: זאת אומרת, בתיאור הרפורמה בספר מלכים יש לנו מטבע לשון שבדרך כלל אנחנו מכירים אותו מספר דברים

בועז: מאוד אופיינית לספר דברים. אבל אתה יודע מה, תגיד לי: "וואלה, התבלבל, העתיק – בוא נוריד את השפה" יש עוד דברים! העדות הכי משמעותית לכך שהספר שהתגלה ברפורמה הוא ספר דברים נמצאת בדברים יב 11: כאשר אנחנו קוראים את הפסוק הזה תראו: "והיה במקום אשר יבחר אדוני אלוהיכם בו לשכן שמו שם לשם אתם תביאו את כל אשר אנוכי מצווה אתכם". את העולות שלכם, את הזבחים, את המעשרות, את התרומות – כל מה שאתם צריכים להביא לי אתם תביאו למקום אשר יבחר אדוני.

יותם: אז מה מיוחד פה?

בועז: מה מיוחד? אתה תגיד לי: "הרי מה, ברור, עולים לרגל לירושלים". לא! המצווה הזאת של לעלות לרגל רק למקום אשר יבחר אדוני כולל מטבע הלשון "המקום אשר יבחר אדוני" ייחודי אך ורק לספר דברים!

יותם: זאת אומרת לא מוצאים את הביטוי הזה "המקום אשר יבחר אדוני" בשום מקום אחר אלא בספר דברים

בועז: זאת אומרת שספר דברים הוא הראשון שמצווה עלינו לעבוד את אדוני במקום אחד וזה העיקרון של הרפורמה, של ריכוז הפולחן, הרס הבמות. מרגע זה מותר לעבוד את אלוהים אך ורק בבית המקדש

יותם: אגב אין פה שם של ירושלים אז למה…

בועז: אוי, שמת לב לטריק! באמת לא התכוונתי להגיד, אבל תראה איזה קטע: ספר דברים נכתב לכאורה על יד משה. משה לא יכול לדעת שירושלים היא המקום שיהוה יבחר בו שהרי ירושלים לא נזכרת בשום מקום בתורה ולכן מה שעושים פה זה איזשהו טריק: במקום שמשה יגיד: "בואו תעלו לירושלים" הוא אומר: "תעלו למקום אשר יבחר אדוני"

יותם: זאת אומרת, הכותב ידע שבימי משה עוד לא הייתה ירושלים כמו שאנחנו מכירים אותה אז הוא אמר המקום אשר והנה

בועז: זה כבר נכון. יש פה איזשהו זיוף מתוחכם

יותם: אז אוקי, אז אנחנו הזזנו את המזבח, מצאנו איזה ספר, כנראה זה ספר דברים, איך הוא נעלם בכלל? מי כתב אותו מלכתחילה ואיך הוא נעלם?

בועז: זו השאלה המצוינת, זו השאלה של הקונספירציה, שנמצאת בלב הקונספירציה. אם ניגש לתשובה, יש את התשובה המסורתית: חז"ל הרי גם קראו את הפסוקים וראו בדיוק את הבעיה שאנחנו רואים. התשובה שלהם היא כזו: דבר ראשון, בספר מלכים אין לזה תשובה. זאת אומרת תמשיכו, לכו קדימה, אחורה, לכל הכיוונים – ספר מלכים לא עונה על השאלה הזו, אבל חז"ל אומרים: "כך קרה"

יותם: מבחינת המסורת.

בועז: התפישה המסורתית. עכשיו, אנחנו יודעים שסבא של יאשיהו היה מלך מרושע, מנשה הרשע. מנשה הרשע עשה כל מני דברים: סגר את הפולחן לאלוהים, הביא עבודה זרה לתוך בית המקדש. אומרים חז"ל כי חלק מהדברים שהוא עשה הוא גם בעצם שרף את כל ספרי התורה ולמזלנו, נס פך השמן…

יותם: נס ספר התורה

בועז: נשמר ספר אחד והחביאו אותו והנה שלושים שנה אח"כ גילו אותו. איזה יופי, איזה כיף…

יותם: למרות שאני חייב להגיד לך שבניגוד להסברים אחרים של חז"ל שלפעמים, קצת, איך נגיד?… תלושים? ההסבר הזה נשמע מאוד הגיוני.

בועז: ההסבר הזה הוא פיצוץ, אבל יש בו בעיה אחת. כאשר אנחנו הולכים לפרק כב פסוק 13 אנחנו חוזרים ליאשיהו ששולח את החבר'ה לחולדה הנביאה. הוא אומר להם כך: "לכו דרשו את אדוני בעדי ובעד העם כי גדולה חמת אדוני אשר ניצתה בנו". למה אלוהים כל כך כועס? למה "חמתו ניצתה בנו"? מפני ש "לא שמעו אבותינו על דברי הספר הזה". זאת אומרת יאשיהו (או כותב ספר מלכים) לא מאשים את מנשה, אלא הוא בעצם אומר: "כבר אבותינו, יש פה כמה דורות שאנחנו לא מצייתים"

יותם: אם מנשה היה באמת אשם הכותב יכל לציין את זה כי אין בעיה. גם ככה מנשה הוא מלך רע והכותב לא אוהב אותו

בועז: יופי! הוא היה עושה את זה בשמחה גדולה! זה גם פתרון די פשוט ופתרון אלגנטי מאוד אבל הכותב בספר מלכים לא נוקט בו ושוב אנחנו מתחילים להבין שיש פה כבר לפחות שניים שלושה דורות, כבר איזה מאה שנים שלא מקיימים את החוק.

יותם: אוקיי, אז פתרון אחר

בועז: אז זה הפתרון המסורתי, מי שרוצה מוזמן להסתפק בו. מה שאני אציג בפניכם עכשיו זה בעצם הפתרון של ביקורת המקרא. דבר ראשון, החוקרים של ביקורת המקרא אומרים שבספרי התורה (בספרי תנ"ך) אין בעצם…הם לא ממקור אלוהי. זאת אומרת, הם נכתבו על ידי בני אדם, על ידי אסכולות. כדי להבין מי כתב את ספר דברים בואו נחפש את האינטרסים

יותם: פוליטיקה

בועז: פוליטיקה. מי מרוויח מספר דברים.

יותם: זאת אומרת, כמו שאנחנו עושים ב"עושים תנ"ך", במישור הכי ארצי

בועז: הכי ארצי! זאת אומרת, אם אני רואה מקרה של שחיתות בוא נראה מי מרוויח. אז עכשיו כדי להבין את השחיתות אנחנו צריכים דבר ראשון להבין את הרקע, את הרקע למלכות יאשיהו ולגילוי הספר

יותם: אז בוא נדבר על הרקע: אנחנו מדברים על, כמו שאמרנו גם בפרק הקודם, בשנת 640 לפני הספירה

בועז: 640 לפני הספירה יאשיהו עולה שלטון. באזור שלנו קורה תהליך מאוד מאוד מעניין: אשור, האימפריה הגדולה ששלטה פה באזור כבר מאתיים שנה, שהייתה נראית בלתי מנוצחת – מסתבר שהיא מנוצחת… לאט לאט כוחות אשור נסוגים: בהתחלה מאזור יהודה, אח"כ מאזור ישראל, ויהודה נשארת לבד

יותם: מה שנקרא התפוררות אשור זה לא בבום, זה לוקח זמן

בועז: זה לוקח איזה עשרים שנה שכוחות אשור נסוגים, אבל בטבע אין ואקום – מי שמנסה דבר ראשון למלא את הואקום זה מלכי השושלת העשרים ושש המצרית. הם מנסים להתחיל להשתלט לאט לאט על כל האזורים שהאשורים מפנים. עכשיו קורה פה דבר מאוד מאוד מעניין: האשורים די התעניינו אפשר להגיד אני קצת מגזים אבל התעניינו בכל האזור בכל ממלכת יהודה, לעומת זאת המצרים פחות מתעניינים. הם בעצם שמים את הדגש שלהם על דרך החוף. ערי החוף העשירות: הרי פלשת, אזור לכיש וצפונה, ערי החוף העשירות, ופחות מעניין אותם מה שקורה בתוך, בלב ממלכת יהודה

יותם: זה פנים הארץ, ההרים, המקום שקשה לעבור בו

בועז: יהודה שומרון לא מעניין אותם. מה יש להם לעשות עם יאשיהו? בפעם הראשונה במאה השנים האחרונות ממלכת יהודה בעצם אף אחד לא מתעניין בה. זאת אומרת היא הופכת לעצמאית יחסית ויאשיהו מתחיל פה לטפח אספירציות, לטפח שאיפות. כאשר אני מנתח את הרפורמה שלו, עד עכשיו דיברנו רק על הסיבות הדתיות: אלוהים אמר, התגלה ספר, יש לנו פה הרבה דברים שצריך לעשות כדי לרצות את אלוהים. עכשיו אנו ניכנסים לקטע הציני יותר: נכנסים לפוליטיקה. בואו ננסה להבין מי מרוויח מהרפורמה. הדבר הראשון שקורה ברפורמה זה שיאשיהו מאוד מאוד מחזק את מעמדה של ירושלים. אם עד עכשיו כל אנשי יהודה עלו לרגל לבאר שבע, ולערד, ולחברון

יותם: ולבית אל

בועז: אולי אפילו לבית אל, עברו את הגבול, מרגע זה הם חייבים לעלות למקדש בירושלים. זאת אומרת המקדש בעצם הופך למונופול. הדבר השני שעושה יאשיהו, זה מטפל במעמד של הכוהנים. אנחנו ראינו שבמלכים ב כג פסוק 8 שיאשיהו הורס את כל מקומות הפולחן ביהודה. שימו לב, אני מחזיר אתכם לפסוק תשע, הוא מעלה את כל הכוהנים לירושלים. מרגע זה, גם אם היינו רוצים, גם אם שכחתי במה, אי אפשר לעבוד בה כי אין שם כוהנים

יותם: זאת אומרת שירות המדינה, חבר'ה, קורה בעיר הבירה. נגמר ,אין יותר תל אביב

בועז: נגמר, אין יותר סניפים, אין ברנץ', יש רק את המקום העיקרי. אבל שימו לב בפסוק תשע מה הוא עושה: "אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח אדוני בירושלים כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם". יאשיהו אוסף את כל כהני הבמות (להזכירכם כהני אדוני שעבדו בכל רחבי יהודה), שם אותם בירושלים אבל במקביל אוסר עליהם לעבוד במקדש!

יותם: אז בעצם בועז, בזכות יאשיהו הופכים כהני המקדש בירושלים לכהנים הבכירים בממלכה אבל יש לזה איזשהו מחיר: הם חייבים להיות נאמנים לשלטון. הרי הוא נותן להם את הרשות להיות כהנים
בועז: הוא נותן להם את הרשות ויש הרבה מאוד מתחרים שיושבים ברחוב. האליטה של ערי השדה, הכוהנים של כהני הבמות בעצם יושבים ומקבצים יד. רק תגידו משהו נגד המלך ויש תחליף

יותם: הפרד ומשול קלאסי גרסת התנ"ך

בועז: ממש! אם אנחנו מחפשים עדות לכך (אני מנסה לחזק לכם את הרעיון שמדובר בספר דברים, כן?) תראו דבר מאוד מעניין – ספר דברים, שלכאורה נכתב בימי משה ומדבר על הכוהנים והלויים, הוא פתאום אתם תיראו הוא ממש מודע לבעיות שיוצרות הרפורמה. כל הזמן אנחנו רואים שספר דברים הוא ספר מאוד הומניסטי: "חבר'ה צריך לעזור לחלשים בחברה" כמו ספרים אחרים, אבל פתאום בספר דברים תקראו לדוגמה דברים טז פסוק 11 אומר לנו, מצווה עלינו כך: "ושמחת לפני אדוני אלוהיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך". ואז הוא חוזר: "והגר והיתום והאלמנה" וכל מיני כאלה. יש אנשים שברור שהם מהמעמד המוחלשים בחברה: הגרים, יתומים, אלמנות, עבדים. מה הקשר של הלוי?!

יותם: אמור להיות הכוהנים, זאת אומרת מעמד הלוי זה הכוהנים

בועז: כן, הלוי והכוהנים הם חזקים, איך פתאום הם הפכו לנזקקים או- זאת אומרת, הכותב של ספר דברים הוא חוזה את הרפורמה ומשקף את הבעיות. מצב חברתי מאוד מאוד בעייתי. כאשר אתם תעלו לרגל, אתם חייבים לעזור גם ללויים ולכוהנים כי הם חייבים עזרה. מהאנשים הכי חשובים בחברה הם הופכים להיות קבצנים ופושטי יד

יותם: הלויים במצוות יאשיהו נאלצו ללכת לירושלים כי הם לא יודעים לעשות משהו אחר מאשר להקריב קרבנות ולהתפלל לאל, אבל אין שם עבודה אז הם יושבים ומקבצים נדבות

בועז: ככה נוצר בעצם מעמד שתלוי במלך, מעמד הכוהנים

יותם: שמחזק אותו

בועז: עובדים בבית המקדש, אם היינו מגיעים ביום שישי, תפילת בית המקדש איזה דרשות היו שם בעד המלך, אין שום ספק…

בועז: אם נסכם, בעזרת הרפורמה יאשיהו מחזק את המעמד הדתי של בירת הממלכה, נוצר מונופול דתי, אין שום תחרות לירושלים. את זה, דרך אגב, רואים במערכון של היהודים באים. תצפו, על יאשיהו והרפורמה. מאוד מאוד יפה מעבירים את הנקודה הזו: יש רק עיר אחת קדושה ביהודה. הדבר השני: הוא לוקח את המעמד של הכוהנים שעד עכשיו היו די עצמאים ומרגע זה הם חייבים לתמוך בו. מי שלא – פשוט יוחלף. לזה יש השפעות פוליטיות וכלכליות מאוד מאוד נרחבות. ירושלים הופכת ברגע אחד לא רק לעיר הבירה אלא גם לעיר הקדושה ביותר בכל ממלכת יהודה. כל עיני יהודה נשואות אליה. הרבה יותר קל לשלוט ככה בהמונים שחייבים שלוש פעמים בשנה לעלות לרגל, ולהביא איתם מתנות, והנה לזה כמובן יש גם רווח כלכלי מאוד מאוד גדול: מי ששולט בבתי המלון, מי מוכר את הקרבנות בירושלים – כמובן, המלך ואנשיו. זאת אומרת שמרגע זה כל מי שרוצה לקיים פולחן קהילתי או פולחן ממלכתי חייב לבצע את זה אך ורק במקום הפולחן הקדוש שנשלט על ידי המלך. ובסוף מטרה אחרונה last but not least זה מסתבר התפשטות טריטוריאלית. יאשיהו מנצל את המומנטום של הרפורמה הדתית כדי לפלוש לממלכת ישראל (לאקס – ממלכת ישראל)

יותם: לשומרון

בועז: לשומרון, לבית אל, והוא בעצם מנסה להרחיב את הממלכה שלו. יש פה ואקום ממלכתי שיאשיהו מנסה לנצל. אם אתם רוצים, יאשיהו נתפס על ידי הכותב של ספר מלכים (ולדעתי גם בעיניו שלו) כבעצם מלך המשיח. יאשיהו זוכר את העבר המזהיר של ממלכת דוד ושלמה – בהנחה שבאמת התקיימו כמו שמספר עליהם המקרא, ומנסה להחזיר עטרה ליושנה. דוד ושלמה שלטו בכל שטח מה שנקרא מדינת ישראל של היום, ויאשיהו מנסה בעצם להחזיר את המצב לקדמותו.

יותם: אז אחרי שאמרנו את הדברים האלה, בועז, תנסה לפשט לנו ולהסביר את הקונספירציה של האסכולה של יאשיהו או האסכולה הדברימיסטית

בועז: אם אנחנו מקבלים את הטענה של חוקרי ביקורת המקרא, ספר דברים הוא לא ספר קדום שנכתב בימי משה ונעלם בימי מנשה הרשע

יותם: אלא?

בועז: אלא מדובר בספר עכשווי לימי יאשיהו שנכתב שניה לפני הרפורמה

יותם: זאת אומרת אתה מציע שמכיוון שהמלך ואנשיו הם האנשים שבעצם הכי הרויחו, והם חשודים שאלה הם אלה שכתבו את הספר

בועז: ואם אנחנו רוצים, יש פה את אחד המקרים הכי מדליקים בתנ"ך. יש לנו פה מקבילה קדומה של הון-שלטון-עיתון. יש פה אנשים שכותבים ספר כדי לתמוך בעצמם ולהפוך את עצמם לעשירים יותר

יותם: אבל זה לא קצת חשוד שהם כותבים ספר? לא יכולים להגיד להם: "רגע, תגידו, הספר הזה, מאיפה הוא הגיע?"

בועז: מאוד, מאוד חשוד

יותם: אז מה הם עושים?

בועז: ולכן כדי לתמוך בטענה שלהם הם יוצרים לספר חזות עתיקה. דבר ראשון, הם מזייפים אותו כספר שנכתב בגוף ראשון בידי משה. הדבר השני, במקרה הספר הזה מתגלה בבית המקדש.

יותם: מאחורי ארון הקודש. מי שם אותו שם? לא יודעים

בועז: לא יודעים, פתאום גילינו ספר קדוש. הדבר האחרון, כדי להסיר איזשהו ספק שאולי נותר בליבנו, אנחנו נחזור רגע לפרק כב פסוק 7 שם מדברים על כל בעלי המלאכה שעובדים בבית המקדש. ובפסוק הזה נכתב כך: “אך לא ייחשב איתם הכסף הניתן על ידם כי באמונה הם עושים"

יותם: ועכשיו ההסבר אחרי שאנחנו כבר מבינים משהו,

בועז: בפרק הקודם אחרי שדיברנו, הזכרנו את הפסוק הזה ואמרנו: מה הקטע שלו? להגיד שהם אמינים ונאמנים מה, למה זה חשוב? חשוב! אם יש לכם ספק שבעלי המלאכה היו מעורבים בקונספירציה, הסירו כל ספק כי הם אנישם נאמנים ואמינים ובכלל לא מדובר בקונספירציה מדובר בספר קדוש שנכתב על ידי משה ובאמת התגלה בבית המקדש

יותם: כי הם מאמינים שעל ראש הגנב בוער הכובע

בועז: נכון. אנחנו מכנים את האסכולה הזאת האסכולה הדויטרונומיסטית, האסכולה שכתבה את ספר דברים אבל…יש עוד דבר… מסתבר ש…בוא נגיד הם לא טמנו ידם בצלחת או יותר נכון הם כן טמנו ידם בצלחת: את ספר דברים הם כתבו, גם את ספר מלכים. מה שהם עשו פה זו קונספירציה כפולה, כפולה ומכופלת: הם בעצם כתבו ספר חוקים, את ספר דברים, ואז במקביל אליו הם כתבו את ספר מלכים

יותם: ספר היסטוריה וספר חוקים שמשלימים

בועז: משלימים אחד את השני. ספר מלכים בעצם מסביר לכם מה יקרה לכם, אתם המאזינים, אתם הכותבים, אם תשמרו או לא תשמרו על החוקים של ספר דברים. בספר מלכים הם מתארים את כל המלכים הצדיקים – מה זה צדיקים? צדיקים אלה המלכים ששומרים על החוקים של ספר דברים. כל המלכים הצדיקים ששומרים על החוקים של ספר דברים (שלהזכירכם נכתבו ברגע זה), הם בעצם יתוארו כמלכים נהדרים עם שלטון מושלם שכולם אוהבים אותם והם עושים את הדברים. ממש מלכים סופר מוצלחים. טיעון מעגלי קלאסי, שני ספרים שמשלימים אחד את השני

יותם: ואני מניח שאותו דבר מלך רשע

בועז: יופי, ובדיוק להיפך מלך רשע, זה אומר מי שלא מקיים את החוקים של ספר דברים יתואר כמלך רשע ואם כך, גם כמלך כושל. רוצה דוגמאות? הנה דוגמאות: אין אף מלך בישראל (מלך ישראלי) שמתואר כמלך צדיק ומלך טוב

יותם: זה מתאים לכל הסיפור שסיפרנו עד עכשיו, כי הוא ניתץ את במותיהם אז הם לא היו בסדר כנראה שהם מתו.

בועז: אין לו שום צ'אנס כי הרי הוא לא יכול לעבוד את אדוני בירושלים אז אין לו שום צ'אנס ולהיפך אנחנו רואים את חזקיה, מלך שאולי עוד נדון בו באחד הפרקים הבאים, חזקיהו בעצם מתואר כמלך צדיק ואם כך כמלך מושלם כשהיום אנחנו יודעים מההיסטוריה ומהארכיולוגיה שהמלך הזה הביא את ממלכת יהודה לעברי פי פחת. זאת אומרת הממלכה הוא כמעט החריב אותה אבל לא אכפת לכותב ספר מלכים. הוא קיים את חוקי ספר דברים אז הוא מתואר כמלך נפלא.

יותם: בתחילת שיחתנו הזכרנו את שלושת העקרונות שהנחו את האסכולה הדברימיסטית – או בשמה הלטיני הדויטרונומיסטית – בכתיבת ספריה ובביצוע הרפורמה. הנקודות היו: יהוה הוא האל הלאומי, ירושלים היא המקום הנבחר ושבט יהודה (ובתוכו בית דוד) הם האנשים הנבחרים. ועכשיו אנחנו יכולים להתחיל ולהבין את השפעותיה של היצירה הדברימיסטית שנכתבה במקור לאנשים בני דורו של יאשיהו סביב 640 לפני הספירה ולצורך פוליטי מאוד מוגדר, אבל היא ממשיכה להשפיע עד עצם היום הזה.

בועז: נכון. בתחלת הפרק אנחנו באמת דיברנו על שלושת הנקודות האלה שמובילות את הרפורמה אבל בזמן ביצוע הרפורמה הם היו בפולמוס מאוד קשה. אבל היום בזכות העקשנות של האסכולה הדויטרונומיסטית היא הצליחה בעצם להתנחל בלבבות ושלושת העקרונות האלה הפכו למובנים מאליהם. למה אני מתכוון? היום לא משנה לאן תלכו, תלכו לבני ברק, לירושלים, כל מקום שתשאלו

יותם: אגב גם לוותיקן ולמכה

בועז: וגם לוותיקן ולמכה ,בכל מקום ברור שיש רק אל אחד שהוא אבסולוטי, שהוא שולט בכל העולם, ביהדות וכמו שהזכרת יפה יותם באחיותיה הנצרות (או בנותיה, יותר נכון) הנצרות והאסלאם. לכולם ברור שיש רק אל אחד. גם לנו המסורתיים, לכולם ברור. הדבר השני ירושלים. אמרנו שזה נועד כדי לחזק את מעמדו הפוליטי. אין שום מתחרה לירושלים. היום ברור שירושלים היא עיר הקודש, היא הבירה הנצחית הבילתי מחולקת של מדינת ישראל. כל מי שיאמר אחרת נמצא בבעיה פוליטית מאוד מאוד גדולה. והדבר האחרון, הברית בין אלוהים לבית דוד. תלכו לכל מקום, תשאלו, יסבירו לכם שהברית הזאת היא נצחית. עובדה, עד היום אנחנו מחכים לזה שיבוא המשיח (והמשיח הוא כמובן מבית דוד) והוא יבוא ויקים את בית המקדש ש – תודה רבה אם שאלתם – נמצא באמת בירושלים… וכמו שאני אומר תמיד בכל מקום שאני מרצה בו: לא הייטק ולא שמייטק: המקצוע הכי חשוב שאתם חייבים לדעת הוא תנ"ך. זה המקצוע שבאמת מסביר לכם את החיים מלפני אלפיים שנה ועד היום.

יותם: אז בקביעה חד משמעית וברורה זו אני אסכים איתך כי אנחנו הרי ב"עושים תנ"ך"… תודה רבה, דוקטור בועז סתווי, להתראות

בועז: תודה רבה להתראות

 

[עושים תנ"ך] אליהו הנביא: סבאל'ה חביב עם זקן לבן או קנאי כעוס ורצחני?

הורדת הפרק (mp3)

מי לא מכיר את אליהו הנביא? התשבי, הגלעדי, זה שפותחים עבורו ברוב רושם והדר את הדלת בליל הסדר? אליהו מצטייר בדמיוננו הקולקטיבי כדמות "סבאית", בעלת זקן לבן, דמות טובה שחוץ ממתנות, מביאה גם טוּב וחסד לעולם, פתרון מחלוקות ושלום. מעין "סנטה קלאוס" עם כיפה במקום מצנפת…
האם זאת דמותו האמיתית של אליהו בטקסט המקראי? האם באמת מדובר בסבאל'ה חביב שליבו טוב ביין? או שאולי הטקסט יספר לנו על דמות שונה לגמרי…

כידוע התנ"ך מלא בהפתעות ואנו אוהבים לצאת מהמיתוס ולרדת למישור הטקסטואלי-הארצי ולבחון את הדברים מנקודת המבט הזאת.
בפרק מיוחד זה של "עושים תנ"ך" אשר הוקלט בשידור חי מול קהל מועדון המאזינים, נשוחח ד"ר בעז סתוי ואנוכי על דמותו של אליהו הנביא וננסה לברר אם כדאי לנו לפתוח את הדלת לאליהו הנביא בליל הסדר הקרוב…

בפרק הבא נשוב לחלקו השני של הסיפור על יאשיהו וגילוי ספר התורה.

 

האזנה נעימה, וחג פסח שמח!

יותם.


רשימת הפרקים המלאה
הרשמה לפודקאסט:
רשימת התפוצה בדוא"ל | iTunes | אפליקצייה לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר

להמשך קריאה[עושים תנ"ך] אליהו הנביא: סבאל'ה חביב עם זקן לבן או קנאי כעוס ורצחני?

[עושים תנ"ך] יאשיהו וגילוי ספר התורה: הקונספירציה ששינתה את תולדות העם היהודי (חלק 1)

פודקאסט עושים תנ"ך
הורדת הפרק (mp3)

(לחלקו השני של הפרק)

מה מקור המונותיאיזם? האמונה באל האחד- יהוה? האם ייתכן שמדובר בכלל בקונספירציה? ברעיון ממוחו הקודח של מלך יהודה? או אולי כהן גדול וסופר מבית המקדש חברו להם לקשר מתוחכם והביאו לרפורמה דתית שתשנה את תפיסת האדם את אלוהיו למשך יותר מ 2000 שנה?

במקרא הוראות, ביטויים וחוקים רבים האוסרים את האמונה באלים רבים ומחייבים את האמונה באל האחד- יהוה. אברהם, אבי האומה המיתולוגי, מתואר במקורות רבים כאבי המונותיאיזם. אפילו שני הדיברות הראשונים מתייחסים לייחודיות האל ובלעדיותו. אבל מהיכן הגיעה, החלה והושרשה התפיסה מונותיאיסטית?

בצמד הפרקים הבאים, ד"ר בעז סתוי ואנוכי, ננסה לפצח את הפרשה ונחשוף מעט מהמסתורין של הקונספירציה הגדולה אשר הביאה ליצירת הבסיס עליהן נשענות כיום כל הדתות המאמינות באל אחד.

האזנה נעימה,

יותם.


רשימת הפרקים המלאה
הרשמה לפודקאסט:
רשימת התפוצה בדוא"ל | iTunes | אפליקצייה לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר

 

תמלול הפרק: יאשיהו וגילוי ספר התורה – הקונספירציה ששינתה את תולדות העם היהודי (חלק א')

תמללה: דלית פז

לחלקו השני של הפרק

אם תכנסו לוויקיפדיה ותקלידו את המושג "מונותאיזם", תוכלו לקרוא כפי שלמדו את כולנו בתיכון, שאברהם אבינו הוא אבי האמונה המונותאיסטית. ספרות חז"ל מלאה במדרשים ואגדות איך אברהם עוד בהיותו ב'אור', שבעירק של ימינו, ניתץ את אלילי אביו במין סוג של נבואה על היותו הממציא בעיד של האמונה באל אחד. בנצרות והאסלאם שצמחו מהיהדות אימצו בשמחה את המיתוס הזה ואברהם אוזכר בהקשרים דומים גם בקוראן ובברית החדשה. אפילו התנ"ך עצמו נפתח בסיפור בריאה אשר מבוצע ע"י אל אחד מופשט, בניגוד למיתוסי בריאה אחרים שהיו באזור המזרח הקדום כמו למשל מיתוס הבריאה של "אנומה אליש" ומיתוס הבריאה המצרי – מיתוסים אשר תמיד מערבים אלים מספר.

במקרא עצמו יש ביטויים, חוקים והוראות רבות ההורסות את האמונה באלים רבים ומחייבות את האמונה באל אחד. אפילו בעשרת הדברות שהן תמצית הדת היהודית לכאורה שני הדברות הראשונים מתייחסים לייחודיותו של האל ובלעדיותו. כל ההשתדלות הזאת נראית לעתים מאוד מכוונת, מאוד מתעקשת, מאוד על מנת לחתור למטרה מאוד ספציפית, כאילו מישהו ממש רצה לקדם רעיון מסוים והוא שתל אותו לכל אורך העלילה. בדיוק כדי לדון בשאלה הזאת "האם ההשתדלות הזאת נדמית או אמיתית?", נמצא איתנו ב"עושים תנ"ך ד"ר בועז סתוי ובפיו לא פחות מדיבור על קונספירציה.

יותם: "אז בועז תגיד לי, האם התחושה שלי שמישהו מנסה לאורך כל הטקסט לדחוף את המונותאיזם הזה בכוח היא נכונה?"

בועז: "כן! זאת אומרת התנ"ך כמו שראינו את זה כבר בהרבה מאוד תכניות בפודקאסט, יש פה באמת את הספר, אפשר להגיד הכי מורכב בהיסטוריה. הוא נכתב במשך תקופה מאוד מאוד ארוכה והאמונות של הכותבים מאוד שונות האחת מהשנייה. זאת אומרת, אין דין האמונה העברית הקדומה ב-1000 לפני הספירה כדין האמונה העברית ב-200 לפני הספירה. לכן המונותאיזם, או האמונה הדתית שמשתקפת התנ"ך מאוד מאוד משתנה מספר לספר והיא נוכחת כל הזמן".

יותם:" לפני שנתקדם נגדיר מונותאיזם, זה בא מיוונית ומורכבת משני מלים: מונוס – אחד ותאוס – אל. עכשיו כמו תמיד נפנה לפן הריאלי, ההיסטורי של הדברים. נניח רגע בצד את התפיסה התיאולוגית שהשתרשה אודות אל אחד כל יכול. באחד הפרקים הקודמים של עושים תנ"ך אמרנו שהמזרח הקדום, המקום בו נאסף ולאחר מכן התקבע הטקסט המקראי, היה מלא באלים. יתרה מזאת, אמרנו כי ככל הנראה עבור אותם אנשים קיומם של פנתיאון אלים, מדבריים, כנענים, בבלים, לעתים אפילו יחד, היה דבר מקובל, דבר שבשגרה, אז אל מה נדבר היום?"

בועז:" היום נדבר על אחד האירועים הכי דרמתיים בהיסטוריה של עם ישראל. מזכירים אותו לפעמים בבית הספר, אבל באמת, אנחנו אף פעם לא שמים דגש על כמה האירוע הזה דרמתי. הוא נוגע לעניין המונותאיזם.

יותם: "והאירוע הזה הוא?"

בועז: "האירוע הזה הוא הרפורמה של יאשיהו, הרפורמה דתית. ומה שאנחנו ננסה לראות שזו בעצמם לא סתם רפורמה דתית, שינוי דתי, אלא גם אחת הקונספירציות הגדולות בהיסטוריה של עם ישראל".

יותם: "אז איפה מתרחשת הרפורמה הזאת, איפה הסיפור שלנו מתרחש מבחינת ספרות המקרא."

בועז:" הסיפור שנקרא היום מתרחש במלכים ב' פרקים כ"ב וכ"ג, ממש קרוב לסוף בית ראשון, קרוב לחורבן בית המקדש. אנו נמצאים סביב 620 לפני הספירה. אבל לפני שנדבר על האירוע הדרמטי, אני רוצה לעשות איזושהי הקדמה קצרה שתעזור לנו להבין מדוע מדובר באירוע כל כך היסטוריה ודרמטי. כאשר יאשיהו עושה את הרפורמה שלו בעצם אפשר לראות שיש שלושה עקרונות שמובילים אותו. העיקרון הראשון הוא העיקרון המונותאיסטי, שיש אך ורק אל אחד, האל הזה הוא יהוה, נקרא לו אלוהים, שבו צריך להאמין. העיקרון השני הוא החשיבות של שבט אחד ובתוכו משפחה אחת, בתוך כל עם ישראל. זאת אומרת, עם ישראל מורכב לכאורה משניים-עשר שבטים, בתוכו יש שבט אחד חשוב שזה שבט יהודה, ובתוכו יש משפחה אחת נבחרת שזב בית דוד. והעיקרון השלישי הוא שיש אך ורק עיר אחת קדושה בכל שטח ישראל והעיר הזו היא כמובן ירושלים. שלוש הנקודות האלה, בזמן שהתנ"ך נכתב, היו למעשה בפולמוס, זאת אומרת היו במחלוקת מאוד גדולה".

יותם: "למה? הרי היום אלו שלוש נקודות שבעצם כל מי שבמרכאות יהודי זה מאוד ברור לו שלושת העקרונות האלו: אל אחד, בית דוד וירושלים".

בועז: "אבל בתקופה שבה התנ"ך נכתב, בשלוש הנקודות האלו הייתה מחלוקת מאוד קשה בעם. דבר ראשון, בפרק שעליו דיברנו בפעם הקודמת, ליהוה, לאלוהים, יש תחרות מאוד מאוד קשה. יש הרבה מאוד אלים שמנסים לתפוס את הבכורה. יש את בעל, אחר כך את האלים האשורים, אשרה. יש מאבק מאוד קשה, מיהו האל הבכיר ביותר בפנתיאון של ממלכת ישראל וממלכת יהודה. הדבר השני, כאשר ספר מלכים נכתב, לאורך כל התקופה, ממלכת יהודה היא לא הממלכה היחידה. יש לצידה את הממלכה האחות, את ממלכת ישראל, שהיא הרבה יותר חזקה, הרבה יותר עשירה."

יותם: "היא הרבה יותר מתקדמת, היא הרבה יותר מערבית".

בועז: "ממש. היא הרבה יותר מתקדמת, כמו שאתה אומר, גם מבחינה טכנולוגית. רוב הממצאים הכתובים התגלו בה, והרבה מאוד פעמים בהיסטוריה, היא שולטת בממלכת יהודה. זאת אומר להניח מראש, אפריורי, שממלכת יהודה שולטת בה זה, ששבט יהודה ובית דוד זה ה-דבר. והדבר השלישי הוא ירושלים, אז עכשיו הנה חידה קצרה. כמה פעמים ירושלים נזכרים בספרי התורה: בראשית, שמות, במדבר, דברים?".

יותם: "והתשובה היא?"

בועז: "התשובה היא אפס. ירושלים לא נזכרת בכלל בסיפורי האבות. זוהי עיר שאין לה שום מסורת קדושה בסיפורי האבות. לעומת זה, אם תלכו לסיפורי יעקב. יום אחד יעקב, בגלל כל מיני שטויות שהוא עושה בבית, נאלץ לעזוב את הבית. ובדרך לחרן, הולך לכיוון הבית של משפחת אמו, של לבן. לילה אחד הוא ישן, נשכב על האדמה, שם אבן, פתאום בחלומי! בחלומו הוא רואה סולם ועליו… "

יותם: "הסיפור הידוע"

בועז: "סולם וזה, כן? הוא מתעורר בבעתה, מבין שהמקום הזה הוא לא סתם מקום, הוא מקום קדוש. זה בית אל. זאת אומרת, זה סיפור הייסוד של העיר בית אל. לבית יש מסורת קדושה הרבה יותר גדולה מירושלים…"

יותם: "שנובעת כבר מיעקב, אבי האומה".

בועז: כבר מיעקב אבי האומה. זאת אומרת יש ערים הרבה יותר חשובות מירושלים. זאת אומרת שהחשיבות של ירושלים, שהיום אנחנו מקבלים אותה מאליה, בפולמוס קשה מאוד".

יותם: "אז איך העובדות האלו היום מאוד ברורות לנו? זאת אומרת יש אל אחד אבסולוטי, מקום אחד, משפחה מלכותית אחת לגיטימית. איך הדברים האלה היום נהיו סוג של אקסיומה כזאת?"

בועז:" על זה נדבר היום. שלוש הנקודות האלו שהיום הן מובנות מאליהן כמעט כמו 'התקווה', הן במחלוקת מאוד מאוד קשה, והן נכנסו לתודעה שלנו כאופציה היחידה בזכות האירוע שנלמד עליו היום".

יותם: "אז יאללה. בוא נצלול לאירוע, לסיפור. אמרנו, מלכים ב', פרק כ"ב.."

בועז: "ואנחנו מתחילים בפסוקים 1ו-2. ' בן שמונה שנה יאשיהו במולכו ושלושים ואחת שנה מלך בירושלים'. יאשיהו, גיבור הסיפור שלנו עולה לשלטון כשהוא מאוד צעיר, בן שמונה. זאת אומרת, כשילד היום, בגיל שמונה חושב להזמין את החבר'ה למסיבה בכיתה ב', יאשיהו כבר עולה לשלטון".

יותם: "אוקיי, אז המלך הזה יאשיהו, הוא גם נכדו של מנשה שהיה מלך שנוי במחלוקת ויכול להיות שנדבר בו בהמשך".

בועז: "כן, מנשה הוא באמת המלך הכי מזעזע בהיסטוריה, לכאורה, כך על פי כותבי ספר מלכים, ויאשיהו הוא באמת הנכד שלו. ועכשיו פתאום הכותב של התנ"ך מדלג על הרבה מאוד שנים, על למעשה 18 שנה, ובפסוק שלוש כשאנחנו נכנסים לסיפור, פתאום אנחנו רואים: 'ויהי ב-18 שנה למלך יאושיהו שלח המלך את שפן' [שפן הסופר] והוא אומר לו כך: 'הלל חילקיהו כדי שיספור את הכסף ויתם את הכסף המובא בית ה' אשר אספו שומרי הסף'. פתאום בשנה ה-18 לשלטונו, שהוא בן 26, פתאום נכנס לו ג'וק לראש שהוא צריך לעבוד על שיפוץ בית המקדש. זאת אומרת יש פה פער מאוד מאוד גדול, בין גיל שמונה ושנה הראשונה לשלטון לבין השנה ה-18 לשלטונו. מה קרה באמצע? אנחנו לא יודעים"

יותם: "וזה מכוון?"

בועז: "זאת בדיוק השאלה. זאת אומרת יש כאן פער סיפורי מאוד מאוד גדול, ואם מישהו מכם מהמאזינים באמת קרא את הספר המאוד מאוד מעניין של ד"ר יגאל בן-נון 'קיצור תולדות יהווה' הוא נכנס חזק בפער הסיפורי הזה. לטענתו יש פה שני נתונים שהם מאוד מאוד חשודים: אחד מהם זה. שאבא של יאשיהו נרצח. השני זה שאנחנו לא יודעים שום דבר על ילדותו. יגאל בן-נון בעצם טוען שיאשיהו בכלל לא שייך לבית דוד. הוא מישהו שהקונספירטורים לקחו אותו משום מקום והעלו אותו לגדולה. עכשיו זה תיאוריה מאוד מעניינת, מאוד ממליץ לקרוא על זה בספר."

יותם: "אבל היא קונספירטיבית קצת, נכון?"

בועז: "מאוד. יש הרבה מאוד ספוקלציות, אבל מאוד מעניין, מאוד מעניין לקרוא".

יותם:" אז אנחנו בעצם מדברים על זה שבשנת 18 למלכותו של המלך, שולח המלך את הסופר שלו שפן כדי לבדוק את הבית, את בית האל. והוא מגיע לשם ומתחיל לבדוק את הכסף שיש ולראות מה הולך במצוות המלך."

בועז: "זאת אומרת שמו שתי קופות כנראה, כמה קופות, ליד שומרי הסף של בית המקדש ואמרו להם חברים כל מי שנכנס לבית המקדש ולתת תרומות, שימו שם. ואז אנחנו עוברים לפסוקים 5-6. שפן הסופר מגיע לחלקיהו הכהן הגדול, והם בודקים את הכסף, ואת הכסף בפסוק 5: 'וייתנו על יד עושי המלאה המופקדים בבית ה'. זאת אומרת המטרה, המשימה הראשונה, של שפן וחלקיהו זה לקח את הכסף ולתת אותו לכל בעלי המלאכה."

יותם: "בעלי מלאכה, עושים איזה רמונט פה, עושים שיפוץ…"

בועז: "יופי, מעניין שאמרת את זה, כי באמת מה שרואים בסוף פסוק חמש, הוא אומר להם, הוא נותן להם את הכסף, כדי כך כתוב: 'חזק בדק הבית'"

יותם: "אה, בדק בית, כמו שאנחנו מכירים, עושים שיפוץ, עושים רמנוט".

בועז: "נכון, אבל, אני רוצים רגע לזרוק אותנו מהסיפור. בשנת 2003 לספירה, לפני כ-15 שנים, פתאום צצה בשוק העתיקות הכתובת הכי מעניינת בעולם. לכתובת הזאת קוראים כתובת יהואש. מה שמעניין זה שבאזור הזה של יהודה וישראל כמעט ואין כתובות, ופתאום התגלתה כתובת ענקית כתובה על גבי מצבה שחורה יפייפיה של 15 שורות, והמצבה הזו עוסקת בעצם בשיפוץ שעשה מלך אחר של יהודה בשם יהואש, לבית המקדש. עכשיו כשמגיעים שם לשורות 9 ו-10, אנחנו רואים יהואש אומר 'ואעש', כלומר ואעשה את בדק הבית. אותן מילים. זאת אומרת, גם פה במלכים ב כ"ב וגם בכתובת של יהואש שהופיעה בסחר העתיקות, כתוב שצריך לעשות את בדק הבית."

יותם: "בסדר, אז מה הבעיה שלנו?"

בועז: "הבעיה היא שיש הבדל אחד מאוד מעניין: שיהואש עושה בדק בית. מה זאת אומרת לעשות בדק בית? בדיוק כמו שהיום אנחנו עושים בדק בית, בודקים שהכול בסדר, שאין שום תקלות, אבל שימו לב מה כתוב פה בפסוק 5. כתוב שהכסף ניתן לבעלי המלאכה כדי לחזק את בדק הבית."

יותם: "מה ההבדל באמת?"

בועז: "כאשר אנחנו עושים בדק בית, אנחנו בודקים איפה התקלות ומה צריך לתקן וכו'. הה בפסוק 5 מה שהעובדים צריך לחזק את בדק הבית. זאת אומרת בדק הבית בעברית המקראית בעצם משמעותו התקלה, הקלקול ואותו צריך לתקן."

יותם: "הבנתי. זאת אומרת צריך להתקין, מלשון, להתקין את הסדקים".

בועז: "נכון, זאת אומרת בדק הבית הם הסדקים שאותם צריך לתקן. ישבו חוקרים מודרניים על המצבה של כתובת יהואש ואמרו 'היי, יש פה תקלה. זאת אומרת מי שכתב את כתובת יהואש כתבת בעברית מודרנית ולא כתב בעברית מקראית".

יותם: " אוקיי, אז איך נסגר הסיפור הזה באמת?"

בועז: "ב-2003 הוגשה ממש תביעה של רשות העתיקות נגד, איך נקרא לו, אספן העתיקות"

יותם: "אוקיי, אתה נזהר קצת אני רואה, ויש לזה סיבה".

בועז:" נכון, לא נזכיר שמות, שאצלו צצה לפתע הכתובת. הטענה של רשות העתיקות הייתה שהכתובת מזויפת בין היתר על סמך תקלות כאלה. זאת אומרת מישהו זייף את הכתובה, 15 שורות, ולא בקיא בעברית המקראית".

יותם: "זה הגיע גם אני חושב גם לבית המשפט נכון?"

בועז: "זה הגיע גם לבית המשפט. ב-2012 זוכה הנאשם מחמת הספק. זאת אומרת רשות העתיקות עשתה טעות. היא ניסתה להוכיח שהבן אדם הוא הזייפן במקום ללכת על זה שמדובר בזיוף. בכל מקרה, כנראה הכתובת מזויפת. מאוד מעניין, תראו איך זה מתקשר לסיפור שלנו".

יותם: אבל זה מחזיר אותנו למילה למשמעות המילה בדק בית התנ"כית".

בועז: "נכון. זאת אומרת, זה באמת מראה לנו שהשפה התנ"כית היא שונה משלנו וצריך מאוד להיזהר".

בועז: "אוקיי. אז שפן הולך למנות את הכסף, מעביר אותו לבעלי המלאכה ואז אנחנו מגיעים לפסוק 7".

יותם: "שזה השיפוץ עצמו".

בועז: "שניה לפני השיפוץ, אומר הכותב המקראי: 'אך לא ייחשב איתם הכסף הניתן על ידם, כי באמונה הם עושים'. זאת אומרת, לא עכשיו סופרים את הקבלות שמוציאים בעלי המלאכה, כי אנחנו מחזיקים מהם אנשים נאמנים ומה שהם צריכים, כל כסף הם מקבלים, הכול בסדר, לא עוקבים אחרי ההוצאות שלהם."

יותם: " אבל בועז, אני זוכר, מלל הדיונים שעשינו עד היום לגבי תנ"ך, לא מספרים דברים סתם. זאת אומרת, למה צריכים לספר את הסיפור הלכאורה הלא רלוונטי הזה?"

בועז: "זאת אומרת, באמת במבט ראשון המשפט הזה נראה סתמי לחלוטין. מה אכפת לי בכלל אם החרש… עד שנגיע לקונספירציה. כאשר נגיע לקונספירציה פתאום נראה כמה הפרט הזה חשוב. אז עכשיו באמת מתחיל השיפוץ, ובפסוק 8 חלקיהו הכהן הגדול מדבר עם שפן ואומר לו 'תשמע, השיפוצים נפלאים, אבל אני מצאתי גם ספר תורה'. חלקיהו נותן את הספר לשפן, ושפן קורא אותו."

יותם: "מאיפה הגיע הספר הזה? מה זה הספר הזה?"

בועז: "יש לנו פה משהו מדהים. פתאום מתגלה ספר תורה. זאת אומרת, זה כאילו נעשה שיפוץ בכנסת, ופתאום מאחורי הדוכן של יושב ראש הכנסת מתגלה ספר סופר מיוחד, ספר תורה. אבל משום מה, כמה שזה מרגש אותי כמורה לתנ"ך, את שפן הסופר, שום דבר לא מרגש אותו בכלל".

יותם: "אוקיי. אז בוא נראה את הפסוקים ששפן לא מתרגש בהם".

בועז: "אוקיי. אז שפן חוזר ליאשיהו, המלך ששלח אותו, פסוקים 9-10 ומספר לו כך: "יתיכו עבדיו את הכסף הנמצא בבית, וייתנו על יד עושי המלאכה' ודרך אגב מוסיף שפן 'ספר נתן לי חלקיהו הכהן'. ואז שפן קורא את הספר לפני המלך".

יותם: "זאת אומרת, הכהן הגדול, שמצא ספר שאמור להיות מאוד דרמטי. הסופר חוזר אתו למלך, זאת אומרת, זה חשוב לספר את זה למלך, אבל זה עובר ככה, כמו הכול בסדר".

בועז: " נכון, שפן מספר את זה כאילו כלום. הוא מתחיל דבר ראשון בשיפוץ. מה שחשוב זה ההתקדמות של השיפוץ, אה ודרך אגב מצאנו ספר."

יותם: "ואולי זה באמת סתם ספר?"

בועז: "אוקיי. אבל מסתבר שלא כי כאשר אנו מגיעים לפסוק הבא, פסוק 10, אנחנו רואים 'ויגד שפן הסופר למלך ספר נתן לי חלקיהו הכהן' הוא קורא אותו ובפסוק 11 'ויהיה כשמוע המלך את דברי ספר התורה וייקרע את בגדיו'. זאת אומרת יש פה ניגוד חד בין האגביות הזה שהוא מספר לאופן הדרמטי וההיסטרי כמעט שיאושיהו מקבל את זה."

יותם: "לקרוע את בגדיו זה אבל, צער גדול, פחד גדול, השתחוות בפני האל, הכול ביחד".

בועז: "הכול ביחד. קרה פה משהו מאוד מאוד דרמטי, אבל למה? למה? מה קרה פה? מה שקורה פה מיד אחרי מציאת הספר, יאושיהו אוסף כמה אנשים, ואומר אני רוצה שאתם, שלושתכם [אוסף שלושה אנשים], לכו לחולדה הנביאה והוא אומר להם כך בפסוק 13: 'לכו דרשו את ה' בעדי ובעד העם ובעד כל יהודה על דברי הספר הנמצא הזה כי גדולה חמת ה' אשר היא ניצתה בנו' ה' כועס עלינו בטירוף. עכשיו אני מבין אומר יאושיהו והוא מוסיף 'על אשר לא שמעו אבותינו על דברי הספר הזה לעשות ככל הכתוב עלינו'. אנחנו כבר במשך כמה דורות לא מקיימים את מה שכתוב בספר, ולכן אנחנו צפויים לעונש נורא."

יותם: "זאת אומרת, בכל זאת הספר כן דרמטי, למרות הגילוי הלא דרמטי שלו".

בועז: "עכשיו מאוד מעניין לקרוא את הפרק הזה כי הוא בעצם לא כתוב כמו פרוזה, הוא בעצם כתוב כמו מחזה, ואפילו כמו מחזה מתח. תדמיינו לכם, כן, המסך נפתח, נכנס הסופר אל המלך, מקריא באזניו את הספר, המסך נסגר. המסך שוב נפתח, טראח, המלך קורע את הבגדים שלו. זאת אומרת, הוא משאיר לנו הסופר הרבה מאוד נקודות שהן לא ברורות. שתי הנקודות שילוו אותנו, אנחנו לא יודעים מה כתוב בהן".

יותם: "זאת אומרת, שפן הקריא את הסיפור למלך, אבל לא באוזנינו הקוראים".

בועז: "נכון, אנחנו יצאנו מהבמה, המסך נסגר, אנחנו לא יודעים מה כתוב בו, והבעיה השנייה שאנחנו גם לא יודעים באיזה ספר מדובר".

יותם: "כי כתוב ספר התורה, מן משהו כללי כזה".

בועז: "נכון. לא כתוב הנה כך את ספר בראשית, אז אין לנו מושג איזה ספר ומה כתוב בו".

יותם: "ממש תעלומה בלשית."

בועז: "זה ממש תעלומה בלשית שתלווה אותנו לאורך הקריאה".

יותם: "אוקיי, מגיעים לחולדה."

בועז: "מגיעים לחולדה הנביאה שזאת הפעם היחידה שאנחנו שומעים עוד חלק, הרי ירמיהו הנביא גם פועל בתקופה הזאת. למה הולכים לחולדה הנביאה? שאלה מצוינת. חלק מקונספירציה".

יותם: "באמת למה דווקא אליה ולא לנביא הבכיר? אולי היא הייתה יותר זמינה בזמן הזה".

בועז: או שהיא חלק מהקונספירציה כך טוען יגאל בן נון. אוקיי. מגיעים אל חולדה הנביאה וחולדה אומרת להם שני דברים. דבר ראשון היא אומרת: חברים באסה".

יותם: "מה?".

בועז: "באסה, קיבלתם ספר שלא הכרתם, יש פה הרבה מאוד חוקים, מצטערת, אתם לא שמרתם את החוקים, מגיע לכם עונש. אי ידיעת החוק אינה פותרת. באסה גמורה, עומד בפניכם עונש מאוד מאוד חמור, ממלכת יהודה הולכת להיחרב. הדבר השני, היא מתייחסת בעצם ליאשיהו. היא אומרת תגידו ליאשיהו הוא שמע את הספר ומה שכתוב בו, והוא קרע את הבגדים והוא בכה. כתוצאה מכך אלוהים החליט קצת לרחם עליו והעונש לא יהיה בימיו. הוא ייאסף אל אבותיו בשלום, הוא ימות בשלום והעונש יקרה בדור הבא".

יותם: "כלומר הממלכה שלכם תיחרב, כולם ימותו, אבל אחריך".

בועז: " נכון, אז הנה הקלה קטנה. בזכות זה שנכנעת בפניי, אז בזמנך הכול יהיה בסדר".

בועז: "אז אנחנו עוברים עכשיו לפרק כ"ג, ושם אנחנו מתחילים לקרוא על כל הדברים שעושה יאשיהו בעקבות מציאת הספר. פסוקים 1-3: ' וישלח המלך ויאספו אליו כל זקני יהודה וירושלים'. למעשה המלך אוסף את כל האנשים הכי חשובים בכל ממלכת יהודה. הוא לא מסתפק בזה. אם אנחנו ממשיכים לפסוק 2: 'ויעל המלך בית ה' וכל איש יהודה וכל איש ירושלים אתו'. זה כבר לא רק הזקנים. הוא אוסף את כל אנשי יהודה וירושלים, והכהנים והנביאים".

יותם: "כנס חכמים כזה כדי לספר להם".

בועז: "זהו, ואם לא הבנתם, חוזר הכותב ומדגיש – למי קטון עד גדול. את כולם, כולם נאספים בירושלים, בבית המקדש ' ויקרא באוזניהם את כל דברי ספר הברית הנמצא בבית ה'".

יותם: "רגע, אבל אמרת ספר התורה ופתאום אני רואה שאתה קורא לו ספר הברית".

בועז: "זאת אומרת הפסוק הזה באמת מוסיף לנו שני פרטים. פרט ראשון שנראה לך אולי טריוויאלי יותם, אבל בעצם המלך יודע לקרוא. לא טריוויאלי בכלל. המלך מקריא באזניהם את הספר".

יותם: "זה קצת עומד, אפרופו קונספירציה, לסיפור ששפן הקריא לו את הספר, למה הוא צריך להקריא לו אם הוא יודע לקרוא".

בועז: "הדבר השני באמת, שפתאום ספר התורה הזה נקרא ספר הברית. כי בפוסק 3 תראו מה הוא עושה: "ויעמוד המלך על העמוד', העמוד זה כנראה איזה במה סטנד כזה, 'ויחרוט את הברית לפני ה', ללכת אחר ה' לשמור מצוותיו, עדותיו, חוקותיו בכל לב ובכל נפש להקים את דברי הברית'. הדבר הראשון שעושה יאשיהו מול כל האסיפה הגדולה הזאת, הוא בעצם כורת ברית בין אלוהים ובין העם. זאת אומרת לא בכדי קוראים לספר הברית ספר הברית, כנראה מסופרת בו איזושהי ברית. עכשיו כבר פה, אלה מכם שמכירים את השפה המקראית יכולים לזהות באיזה ספר מדובר."

יותם: "יש פה איזה ניסוח כזה שחוזר על עצמו".

בועז: "נכון, יש פה טביעת אצבע, אבל אנחנו מושכים את המתח. בין פסוקים 4-20 אנחנו מתחילים לקרוא על מה שאנחנו קוראים היום במחקר הרפורמה הדתית של יאשיהו שלשמו התכנסנו. יאשיהו פותח פה בעצם ברצף מטורף של פעולות. הוא לא נח לרגע והוא משגע את כל הממלכה. מקובל היום לתארך את האירוע הזה סביב 620 לפני הספירה, אנחנו בערך 40 שנה לפני חורבן ממלכת יהודה, לפני חורבן בית המקדש. עכשיו את הפעולות שהוא עושה ברפורמה מקובל לחלק לשתי קטגוריות: הראשונה היא טיהור ירושלים מעבודה זרה. כך לדוגמה בפסוק 6 אנחנו קוראים: 'ויוצא את האשרה מבית ה". האשרה היא אלת הפריון הכנענית. הוא מוציא את הפסל שלה מן הסתם מבית ה', מחוץ ירושלים, אל נחל קידרון, 'וישרוף אותה בנחל קידרון'. אבל הוא לא מסתפק בשריפתה אלא גם 'ויידק לאפר'. את האפר שלה הוא ככה מהדק טוב טוב".

יותם: "עד הסוף שיהיה ברור שהיא גמורה."

בועז: "עד הסוף. אין יותר אשרה, מרגע זה יש רק אלוהים אחד".

בועז: "פעולה שניה שעושה יאשיהו, מאוד מעניינת, מופיעה בפסוק 7 תראו מה כתוב: 'ויתוץ את בתי הקדשים, אשר בבית ה', אשר הנשים אורגות שם בתים לאשרה'. עכשיו יותם, אני יודע יש כוהנים, יש לביאים, יש מוסיקה, מה זה בתי קדשים בבית ה'? נשים אורגות שם?"

יותם: אל תסתכל עליי, אני בטוח לא יודע, לא הייתי שם פשוט".

בועז: "זהו, אז מה זה הדבר הזה? אין ספק שהפסוק הזה, יש בו כל מיני שגיאות. אבל אם מנסים להבין מה קורה פה, מה שקורה פה זה בערך הדבר הבא: כנראה בבית ה', בזמנו של יאשיהו היו בתים, ובבתים האלו ישבו נשים שארגו כנראה לא בתים, אלא ארגו בדים לאשרה. זאת אומרת או לפסל האשרה או לכהנים ששרתו את האשרה היו נשים שארגו בתים קדושים".

יותם: "זאת אומרת איזשהו תשמשי קדושה כזה או אחר"

בועז: "בדיוק, כמו הבדים האלה. המעיל של ספר התורה".

יותם: "יש פרוכת, יש את המעיל."

בועז: "אז היו בדים שארגו לאשרה. עכשיו מה שעוד מעניין פה זה איך הבתים אלה נקראים? הבתים האלה נקראים בתי הקדשים. עכשיו, למה זה מעניין? כי מי שמבין עברית תנ"כית מכיר את המילה 'קדשה' במובן מאוד מאוד שלילי. קדשה זה בעצם מילה נרדפת לזונה. זאת אומרת מה עושה בית זונות בתוך בית ה'? אנחנו אין לנו שום עדויות על זה בתנ"ך, אבל אם אנחנו הולכים לתרבויות מסביב, אנחנו רואים משהו מאוד מאוד מעניין, יש משהו שנקרא זנות פולחנית. זנות פולחנית זה אומר שהמלך, לדוגמה בבל, המלך היה מייצג את אל הסהר, אל הסערה, והכוהנת הגדולה שהייתה מייצגת את אלת הפריון. הם פעם בשנה היו עושים טקס שבו הם מקיימים יחסי מין בפומבי כדי להביא פריון לארץ".

יותם: "מין פולחני?! תשמע, זה תקופה שבה העבירו ילדים באש אז מין פולחני לא נשמע כל כך הזוי."

בועז: יפה! אז נשמע מגניב דווקא. עכשיו מסתבר שיכול להיות שטקס דומה אם כך התקיים בבית המקדש. יש הרבה מאוד להגיד על זה, אבל זה באמת לפרק אחר".

בועז: "אז אנחנו ראינו שהפעולות הראשונות שעושה יאשיהו שעושה ברפורמה נוגעות טיהור ירושלים מעבודה זרה. ועכשיו מתחיל סוג שני של פעילות. בוא נקרא פסוק 8: 'ויבא את כל הכהנים מערי יהודה, ויטמא את הבמות אשר קיטרו שמה הכהנים מגבע עד באר-שבע'".

יותם: "מצפון עד דרום"

בועז: "מצפון ועד דרום ומה חדש בזה? אפשר להגיד, הרי מה הוא עושה בעצם? מטהר את ערי יהודה מבמות".

יותם: "זאת אומרת, הוא מטמא את אותן במות, ובעצם אם הן טמאות אי אפשר לעשות שמה פולחן דתי".

בועז: "בניגוד לפעילות הקודמת ששם הוא הרס מקומות של עבודה זרה, במות, ברוב המקומות שהן מופיעות בספר מלכים, הן לא נוגעות לעבודה זרה, אלא מדובר בעצם מקומות שבהם מקיימים פולחן לאלוהים".

יותם: "אבל לא פולחן נכון על פי הספר שהוא מצא"

בועז: "אוה. זאת אומרת יאשיהו קרה בספר שאסור לקיים פולחן לאלוהים במקומות שהם מחוץ לבית המקדש. זה חידוש מטורף! תחשבו כך, כאילו ראש הממשלה שולח עכשיו צבא לכל המקומות במדינת ישראל, שהורסים את כל בתי הכנסת ואומרים לאנשים בירושלים, בכפר סבא בבאר שבע, מרגע זה מותר לכם להתפלל לאלוהים רק בכותל. יש פה מהלך מאוד דרמטי. בא יאשיהו והורס את כל מקומות הפולחן של אלוהים מחוץ לבית המקדש. לסוג הפעילות הזה, אנחנו בעצם קוראים, ריכוז הפולחן בירושלים או ריכוז הפולחן בבית המקדש. עכשיו שימו לב מה יאשיהו עושה בפסוק 15-19: 'וגם את המזבח אשר בבית-אל, הבמה אשר עשה ירבעם בן נבט' גם אותו יאישהו מנץ ושורף. ' וגם אתת כל המעשים אשר עשה בבית אל'. קורה פה דבר מדהים. יאשיהו לא מגביל את עצמו לשטח ממלכת יהודה, אלא הוא חוצה את הגבול לבית-אל ואחר כך לערי שומרון."

יותם: "רגע, ממלכת ישראל לא קיימת? למה הוא מגיע המלך הזה והורס?"

בועז: "ממלכת ישראל לא קיימת כבר 100 שנים ויאשיהו בעצם פולש לשטחה ופוגש שם ישראלים לשעבר שמקיימים פולחן לאלוהים. יאשיהו בכלל לא מתייחס לזה, זה לא מרשים אותו שיש ישראלים שמקיימים פולחן לאלוהים".

יותם: "בעיר הקדושה בית-אל".

בועז: בעיר הקדושה בית-אל שעליה דיברנו קודם. זה בכלל לא נוגע לו אפילו, אלא הוא פשוט בא, הורס את כל האלה, אבל תראו הוא לא מספק בזה. זאת אומרת בהרי יהודה הוא הסתפק בלהרוס את הבמות, שימו לב מה הוא עושה בבית-אל בפסוק 20: 'ויזבח את כל כהני הבמות אשר שם על המזבחות, וישרוף את עצמו אדם עליהם'. את כל כהני ה' שמשרתים בבית-אל הוא פשוט מוציא להורג ומקריב אותם על המזבח בבית אל. הוא לא בוחל בשום אמצעים. הוא מגיע משום מקום, הם לא מבינים בכלל מאיפה הוא בא. הוא חוצה את הגבול, כמו הפלישות של הוויקינגים, בא, נכנס למנזר. ובהקשר הזה נכנס פה למקום הקדוש ביותר לאלוהים ושורף את כולם. הוא לא בוחל בשום אמצעי כדי לטמא את כל המקומות, חוץ מירושלים, שכולם יבינו, אין יותר מקום קדוש חוץ מירושלים".

יותם: "אז בועז בוא נסכם מה שאמרנו עד כה. דיברנו על זה שהמקרא חוזר פעמים רבות על נושא המונותאיזם. ממש דורש את הדבקות באל אחד למרות זאת יש עדויות השזורות בטקסט עצמו לגבי עבודה של אלילים אחרים במקביל ליהוה, האלוהים שלנו, כמו הבעל, האשרה ועוד. העלינו שאלה, מדוע אם כך מתעקש הטקסט וממשיך ממש לדחוף את האג'נדה הזאת? ויותר חשוב, מתי התפיסה הזאת נכנסה לטקסט ודחקה תפיסות אחרות החוצה? שהרי אנשי העולם הקדום ובכללם גם היהודים, במירכאות או שלא במירכאות, האמינו וביצעו בפועל פולחנים שונים. הצעת בועז, כי מדובר בעצם בקונספירציה גדולה. התחלנו לחקור את סיפורו של המלך יאשיהו והדרמה שהתחוללה בזמנו. דיברנו על מציאתו הפתאומית והמפתיעה של ספר התורה בירושלים על ידי שפן הסופר, על כריתת הברית, ועל הרפורמה שבאה בעקבות מציאת הספר הזה. בפרק הבא של "עושים תנ"ך ננסה להתחקות אחר טבעו של הספר, ננסה לזהות אותו ולהבין האם מדובר אכן בקונספירציה אדירה, ואם כן, מה השלכותיה על היהדות כפי שאנחנו מכירים אותה כיום".

לחלק ב' של הפרק