[עושים תנ"ך] יאשיהו וגילוי ספר התורה: הקונספירציה ששינתה את תולדות העם היהודי (חלק 2)

הורדת הפרק (mp3)

בחלקו הראשון של פרק זה סיפרנו על השיפוץ אשר נעשה בבית המקדש ובספר התורה שהתגלה במהלכו. בעקבות גילוי הספר פצח המלך יאשיהו ברפורמה פולחנית, שבמהלכה הוא חיסל את מקומות הפולחן לעבודה זרה ואת מקומות הפולחן לאלוהים מחוץ לירושלים.

בסוף הפרק נותרנו עם שתי שאלות: מהו הספר שהתגלה בבית המקדש? והאם יתכן שגילוי הספר והרפורמה שבאה בעקבותיו הם תוצאה של מזימה אדירה?
בפרק זה ננסה ד"ר סתוי ואנוכי לקרוא את הטקסט המקראי בקפידה, ונבדוק מדוע חוקרים שונים הציעו שהספרים נכתבו על ידי אסכולות שונות, בזמנים שונים ותוך תפיסות עולם שונות על האלוהות? ננסה גם לפצח את הפרשה כולה ונחשוף מעט מהמסתורין סביב הקונספירציה הגדולה אשר הביאה ליצירת הבסיס עליהן נשענות כיום כל הדתות המאמינות באל אחד- המונותאיזם.

האזנה נעימה,

יותם.


רשימת הפרקים המלאה
הרשמה לפודקאסט:
רשימת התפוצה בדוא"לiTunes | אפליקציית 'עושים תנ"ך' לאנדרואיד | RSS Link | עמוד פייסבוק | טוויטר

תמלול הפרק: יאשיהו וגילוי ספר התורה (חלק ב')

תמלול: דניאל סניילר

יותם: בפרק הקודם של "עושים תנ"ך" דיברנו על המלך יאשיהו שבזמנו ככל הנראה עבודת אלים אחרים לצד האל שלנו (י-ה-ו-ה) היתה דבר שבשגרה ויותר מכך – דבר מקובל אשר נחשב לעבודה ראויה של האל. סיפרנו על שפן הסופר שמצא (במרכאות או שלא במרכאות) ספר עתיק (או שלא עתיק) אשר בכתובים מכנים אותו ספר התורה, אבל גם ספר הברית, שבעצם הביא למהפכה, לרפורמה אדירה בכל היחס לאל כאל יחיד. רעיון המונותיאיזם נולד. לפיכך עולה השאלה המתבקשת: איזה ספר מצא שפן הסופר? מה טיבו? האם הוא באמת מצא ספר או, מאותו שורש אבל בעניין אחר, המציא ספר?

בועז: נכון בפרק הקודם ליוו אותנו שתי שאלות: אחת – מה היה כתוב בספר שהתגלה במהלך השיפוצים? שפן, דרך אגב, איש מאוד מעורב במציאה אבל צריך לא לשכוח את חלקיהו, הוא הכהן הגדול (עוד נגיע אליו מה שנקרא), שהוא גם מעורב במציאה. אז השאלה הראשונה: מה היה כתוב בספר הזה שהתגלה? שאלה שניה: איזה ספר זה בכלל? מה השם שלו? עכשיו יש לנו כבר מספיק מידע כדי לנסות לענות על השאלה הראשונה.

יותם: אז בוא נתחיל לפתור את המעשיה הבלשית הזאת

בועז: בוא נתחיל להרכיב את הפאזל. הדבר הראשון שאנחנו רואים זה, שיאשיהו באמת אוסף את כולם, כורת ברית, ובעקבות כריתת הברית הוא דבר ראשון מטהר את ירושלים ואת ממלכת יהודה מעבודה זרה.  זה הרמז הראשון. והרמז השני זה שהוא בעצם מחסל את הבמות. במות, אמרנו, זה מקום פולחן לאלוהים. זאת אומרת בעקבות חיסול הבמות הוא יוצר מונופול בירושלים. מותר לקיים פולחן לאל אך ורק בירושלים. הוא מרכז את הפולחן בירושלים. אם כך, בספר שאנחנו עוד לא יודעים מהו, כתוב שאם עם ישראל יעבוד עבודה זרה ולא יעבוד את אלוהים אך ורק בירושלים – ממלכת יהודה תחרב. אז עכשיו שענינו על השאלה הראשונה (שאנחנו מבינים מה כתוב בספר) בואו ננסה לפענח באיזה ספר מדובר. רובנו לומדים תנ"ך שתי יחידות בבית ספר, ומה זוכרים מה לא זוכרים, מבחינתנו ספרי התורה הם באמת יחידה אחת: מבראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים – הכל אותו דבר.

יותם: וזה לא ככה

בועז: וזה לא ככה. זאת אומרת, היום ברור במחקר הביקורתי, במחקר החילוני, שיש הרבה אסכולות שכתבו את התורה. זאת אומרת, התורה לא נכתבה על ידי אדם אחד או אפילו קבוצה אחת של אנשים, אלא יש שם אסכולות עם אג'נדות שונות שיש להם רעיונות אחרים ולפעמים רעינוות סותרים ובעזרת השוני הזה בין האסכולות אנחנו ננסה…

יותם: אפילו מבחינת השפה

בועז: אפילו מבחינת השפה, אנחנו ננסה להבין באיזה ספר מדובר. לדוגמה, אנחנו מכירים שתי אסכולות: על אחת כבר דיברנו ונדבר היום, שזו האסכולה הדויטרונומיסטית – "דויטרונומי" זה בלטינית ספר דברים ובעברית האסכולה הדברימיסטית…

יותם: אוקי של ספר דברים

בועז: נכון. אסכולה אחרת היא לדוגמה האסכולה הכהנית שמעורבת הרבה בספר ויקרא ומאוד שמה דגש על קדושה, טהרה, קרבנות…

יותם: אז תגיד לי בועז, אם כך על סמך ההבדלים בין האסכולות השונות (הדברימיסטית, הכהניסטית ויש עוד) אנחנו יכולים לנסות להבין באיזה ספר מדובר?

בועז: כן, אז התשובה במחקר היא חיובית: אנחנו יכולים לזהות את הספר שהתגלה במהלך השיפוצים עם ספר דברים

יותם: למה אנחנו יודעים את זה?

בועז: בפרק הקודם אמרנו כבר שיש איזשהו רמז לשוני. עכשיו נחזור אליו: בשפה שאנחנו מוצאים בספר דברים היא מאוד מזכירה את השפה שמופיעה פה במהלך הרפורמה. כך למשל, במהלך כריתת הברית אנחנו ראינו שעם ישראל נשבע ללכת אחר אדוני, לשמור מצוותיו ,עדותיו, חוקותיו בכל לב ובכל נפש. עכשיו אלה מכם שמכירים קצת לדוגמה את הפרשיות של שמע ישראל, בכל לב ובכל נפש רווח מאוד בספר דברים: "ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" מופיע לא רק בפרשיה הזו (הראשונה) של שמע ישראל אלא בעוד מקומות בספר דברים

יותם: זאת אומרת, בתיאור הרפורמה בספר מלכים יש לנו מטבע לשון שבדרך כלל אנחנו מכירים אותו מספר דברים

בועז: מאוד אופיינית לספר דברים. אבל אתה יודע מה, תגיד לי: "וואלה, התבלבל, העתיק – בוא נוריד את השפה" יש עוד דברים! העדות הכי משמעותית לכך שהספר שהתגלה ברפורמה הוא ספר דברים נמצאת בדברים יב 11: כאשר אנחנו קוראים את הפסוק הזה תראו: "והיה במקום אשר יבחר אדוני אלוהיכם בו לשכן שמו שם לשם אתם תביאו את כל אשר אנוכי מצווה אתכם". את העולות שלכם, את הזבחים, את המעשרות, את התרומות – כל מה שאתם צריכים להביא לי אתם תביאו למקום אשר יבחר אדוני.

יותם: אז מה מיוחד פה?

בועז: מה מיוחד? אתה תגיד לי: "הרי מה, ברור, עולים לרגל לירושלים". לא! המצווה הזאת של לעלות לרגל רק למקום אשר יבחר אדוני כולל מטבע הלשון "המקום אשר יבחר אדוני" ייחודי אך ורק לספר דברים!

יותם: זאת אומרת לא מוצאים את הביטוי הזה "המקום אשר יבחר אדוני" בשום מקום אחר אלא בספר דברים

בועז: זאת אומרת שספר דברים הוא הראשון שמצווה עלינו לעבוד את אדוני במקום אחד וזה העיקרון של הרפורמה, של ריכוז הפולחן, הרס הבמות. מרגע זה מותר לעבוד את אלוהים אך ורק בבית המקדש

יותם: אגב אין פה שם של ירושלים אז למה…

בועז: אוי, שמת לב לטריק! באמת לא התכוונתי להגיד, אבל תראה איזה קטע: ספר דברים נכתב לכאורה על יד משה. משה לא יכול לדעת שירושלים היא המקום שיהוה יבחר בו שהרי ירושלים לא נזכרת בשום מקום בתורה ולכן מה שעושים פה זה איזשהו טריק: במקום שמשה יגיד: "בואו תעלו לירושלים" הוא אומר: "תעלו למקום אשר יבחר אדוני"

יותם: זאת אומרת, הכותב ידע שבימי משה עוד לא הייתה ירושלים כמו שאנחנו מכירים אותה אז הוא אמר המקום אשר והנה

בועז: זה כבר נכון. יש פה איזשהו זיוף מתוחכם

יותם: אז אוקי, אז אנחנו הזזנו את המזבח, מצאנו איזה ספר, כנראה זה ספר דברים, איך הוא נעלם בכלל? מי כתב אותו מלכתחילה ואיך הוא נעלם?

בועז: זו השאלה המצוינת, זו השאלה של הקונספירציה, שנמצאת בלב הקונספירציה. אם ניגש לתשובה, יש את התשובה המסורתית: חז"ל הרי גם קראו את הפסוקים וראו בדיוק את הבעיה שאנחנו רואים. התשובה שלהם היא כזו: דבר ראשון, בספר מלכים אין לזה תשובה. זאת אומרת תמשיכו, לכו קדימה, אחורה, לכל הכיוונים – ספר מלכים לא עונה על השאלה הזו, אבל חז"ל אומרים: "כך קרה"

יותם: מבחינת המסורת.

בועז: התפישה המסורתית. עכשיו, אנחנו יודעים שסבא של יאשיהו היה מלך מרושע, מנשה הרשע. מנשה הרשע עשה כל מני דברים: סגר את הפולחן לאלוהים, הביא עבודה זרה לתוך בית המקדש. אומרים חז"ל כי חלק מהדברים שהוא עשה הוא גם בעצם שרף את כל ספרי התורה ולמזלנו, נס פך השמן…

יותם: נס ספר התורה

בועז: נשמר ספר אחד והחביאו אותו והנה שלושים שנה אח"כ גילו אותו. איזה יופי, איזה כיף…

יותם: למרות שאני חייב להגיד לך שבניגוד להסברים אחרים של חז"ל שלפעמים, קצת, איך נגיד?… תלושים? ההסבר הזה נשמע מאוד הגיוני.

בועז: ההסבר הזה הוא פיצוץ, אבל יש בו בעיה אחת. כאשר אנחנו הולכים לפרק כב פסוק 13 אנחנו חוזרים ליאשיהו ששולח את החבר'ה לחולדה הנביאה. הוא אומר להם כך: "לכו דרשו את אדוני בעדי ובעד העם כי גדולה חמת אדוני אשר ניצתה בנו". למה אלוהים כל כך כועס? למה "חמתו ניצתה בנו"? מפני ש "לא שמעו אבותינו על דברי הספר הזה". זאת אומרת יאשיהו (או כותב ספר מלכים) לא מאשים את מנשה, אלא הוא בעצם אומר: "כבר אבותינו, יש פה כמה דורות שאנחנו לא מצייתים"

יותם: אם מנשה היה באמת אשם הכותב יכל לציין את זה כי אין בעיה. גם ככה מנשה הוא מלך רע והכותב לא אוהב אותו

בועז: יופי! הוא היה עושה את זה בשמחה גדולה! זה גם פתרון די פשוט ופתרון אלגנטי מאוד אבל הכותב בספר מלכים לא נוקט בו ושוב אנחנו מתחילים להבין שיש פה כבר לפחות שניים שלושה דורות, כבר איזה מאה שנים שלא מקיימים את החוק.

יותם: אוקיי, אז פתרון אחר

בועז: אז זה הפתרון המסורתי, מי שרוצה מוזמן להסתפק בו. מה שאני אציג בפניכם עכשיו זה בעצם הפתרון של ביקורת המקרא. דבר ראשון, החוקרים של ביקורת המקרא אומרים שבספרי התורה (בספרי תנ"ך) אין בעצם…הם לא ממקור אלוהי. זאת אומרת, הם נכתבו על ידי בני אדם, על ידי אסכולות. כדי להבין מי כתב את ספר דברים בואו נחפש את האינטרסים

יותם: פוליטיקה

בועז: פוליטיקה. מי מרוויח מספר דברים.

יותם: זאת אומרת, כמו שאנחנו עושים ב"עושים תנ"ך", במישור הכי ארצי

בועז: הכי ארצי! זאת אומרת, אם אני רואה מקרה של שחיתות בוא נראה מי מרוויח. אז עכשיו כדי להבין את השחיתות אנחנו צריכים דבר ראשון להבין את הרקע, את הרקע למלכות יאשיהו ולגילוי הספר

יותם: אז בוא נדבר על הרקע: אנחנו מדברים על, כמו שאמרנו גם בפרק הקודם, בשנת 640 לפני הספירה

בועז: 640 לפני הספירה יאשיהו עולה שלטון. באזור שלנו קורה תהליך מאוד מאוד מעניין: אשור, האימפריה הגדולה ששלטה פה באזור כבר מאתיים שנה, שהייתה נראית בלתי מנוצחת – מסתבר שהיא מנוצחת… לאט לאט כוחות אשור נסוגים: בהתחלה מאזור יהודה, אח"כ מאזור ישראל, ויהודה נשארת לבד

יותם: מה שנקרא התפוררות אשור זה לא בבום, זה לוקח זמן

בועז: זה לוקח איזה עשרים שנה שכוחות אשור נסוגים, אבל בטבע אין ואקום – מי שמנסה דבר ראשון למלא את הואקום זה מלכי השושלת העשרים ושש המצרית. הם מנסים להתחיל להשתלט לאט לאט על כל האזורים שהאשורים מפנים. עכשיו קורה פה דבר מאוד מאוד מעניין: האשורים די התעניינו אפשר להגיד אני קצת מגזים אבל התעניינו בכל האזור בכל ממלכת יהודה, לעומת זאת המצרים פחות מתעניינים. הם בעצם שמים את הדגש שלהם על דרך החוף. ערי החוף העשירות: הרי פלשת, אזור לכיש וצפונה, ערי החוף העשירות, ופחות מעניין אותם מה שקורה בתוך, בלב ממלכת יהודה

יותם: זה פנים הארץ, ההרים, המקום שקשה לעבור בו

בועז: יהודה שומרון לא מעניין אותם. מה יש להם לעשות עם יאשיהו? בפעם הראשונה במאה השנים האחרונות ממלכת יהודה בעצם אף אחד לא מתעניין בה. זאת אומרת היא הופכת לעצמאית יחסית ויאשיהו מתחיל פה לטפח אספירציות, לטפח שאיפות. כאשר אני מנתח את הרפורמה שלו, עד עכשיו דיברנו רק על הסיבות הדתיות: אלוהים אמר, התגלה ספר, יש לנו פה הרבה דברים שצריך לעשות כדי לרצות את אלוהים. עכשיו אנו ניכנסים לקטע הציני יותר: נכנסים לפוליטיקה. בואו ננסה להבין מי מרוויח מהרפורמה. הדבר הראשון שקורה ברפורמה זה שיאשיהו מאוד מאוד מחזק את מעמדה של ירושלים. אם עד עכשיו כל אנשי יהודה עלו לרגל לבאר שבע, ולערד, ולחברון

יותם: ולבית אל

בועז: אולי אפילו לבית אל, עברו את הגבול, מרגע זה הם חייבים לעלות למקדש בירושלים. זאת אומרת המקדש בעצם הופך למונופול. הדבר השני שעושה יאשיהו, זה מטפל במעמד של הכוהנים. אנחנו ראינו שבמלכים ב כג פסוק 8 שיאשיהו הורס את כל מקומות הפולחן ביהודה. שימו לב, אני מחזיר אתכם לפסוק תשע, הוא מעלה את כל הכוהנים לירושלים. מרגע זה, גם אם היינו רוצים, גם אם שכחתי במה, אי אפשר לעבוד בה כי אין שם כוהנים

יותם: זאת אומרת שירות המדינה, חבר'ה, קורה בעיר הבירה. נגמר ,אין יותר תל אביב

בועז: נגמר, אין יותר סניפים, אין ברנץ', יש רק את המקום העיקרי. אבל שימו לב בפסוק תשע מה הוא עושה: "אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח אדוני בירושלים כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם". יאשיהו אוסף את כל כהני הבמות (להזכירכם כהני אדוני שעבדו בכל רחבי יהודה), שם אותם בירושלים אבל במקביל אוסר עליהם לעבוד במקדש!

יותם: אז בעצם בועז, בזכות יאשיהו הופכים כהני המקדש בירושלים לכהנים הבכירים בממלכה אבל יש לזה איזשהו מחיר: הם חייבים להיות נאמנים לשלטון. הרי הוא נותן להם את הרשות להיות כהנים
בועז: הוא נותן להם את הרשות ויש הרבה מאוד מתחרים שיושבים ברחוב. האליטה של ערי השדה, הכוהנים של כהני הבמות בעצם יושבים ומקבצים יד. רק תגידו משהו נגד המלך ויש תחליף

יותם: הפרד ומשול קלאסי גרסת התנ"ך

בועז: ממש! אם אנחנו מחפשים עדות לכך (אני מנסה לחזק לכם את הרעיון שמדובר בספר דברים, כן?) תראו דבר מאוד מעניין – ספר דברים, שלכאורה נכתב בימי משה ומדבר על הכוהנים והלויים, הוא פתאום אתם תיראו הוא ממש מודע לבעיות שיוצרות הרפורמה. כל הזמן אנחנו רואים שספר דברים הוא ספר מאוד הומניסטי: "חבר'ה צריך לעזור לחלשים בחברה" כמו ספרים אחרים, אבל פתאום בספר דברים תקראו לדוגמה דברים טז פסוק 11 אומר לנו, מצווה עלינו כך: "ושמחת לפני אדוני אלוהיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך". ואז הוא חוזר: "והגר והיתום והאלמנה" וכל מיני כאלה. יש אנשים שברור שהם מהמעמד המוחלשים בחברה: הגרים, יתומים, אלמנות, עבדים. מה הקשר של הלוי?!

יותם: אמור להיות הכוהנים, זאת אומרת מעמד הלוי זה הכוהנים

בועז: כן, הלוי והכוהנים הם חזקים, איך פתאום הם הפכו לנזקקים או- זאת אומרת, הכותב של ספר דברים הוא חוזה את הרפורמה ומשקף את הבעיות. מצב חברתי מאוד מאוד בעייתי. כאשר אתם תעלו לרגל, אתם חייבים לעזור גם ללויים ולכוהנים כי הם חייבים עזרה. מהאנשים הכי חשובים בחברה הם הופכים להיות קבצנים ופושטי יד

יותם: הלויים במצוות יאשיהו נאלצו ללכת לירושלים כי הם לא יודעים לעשות משהו אחר מאשר להקריב קרבנות ולהתפלל לאל, אבל אין שם עבודה אז הם יושבים ומקבצים נדבות

בועז: ככה נוצר בעצם מעמד שתלוי במלך, מעמד הכוהנים

יותם: שמחזק אותו

בועז: עובדים בבית המקדש, אם היינו מגיעים ביום שישי, תפילת בית המקדש איזה דרשות היו שם בעד המלך, אין שום ספק…

בועז: אם נסכם, בעזרת הרפורמה יאשיהו מחזק את המעמד הדתי של בירת הממלכה, נוצר מונופול דתי, אין שום תחרות לירושלים. את זה, דרך אגב, רואים במערכון של היהודים באים. תצפו, על יאשיהו והרפורמה. מאוד מאוד יפה מעבירים את הנקודה הזו: יש רק עיר אחת קדושה ביהודה. הדבר השני: הוא לוקח את המעמד של הכוהנים שעד עכשיו היו די עצמאים ומרגע זה הם חייבים לתמוך בו. מי שלא – פשוט יוחלף. לזה יש השפעות פוליטיות וכלכליות מאוד מאוד נרחבות. ירושלים הופכת ברגע אחד לא רק לעיר הבירה אלא גם לעיר הקדושה ביותר בכל ממלכת יהודה. כל עיני יהודה נשואות אליה. הרבה יותר קל לשלוט ככה בהמונים שחייבים שלוש פעמים בשנה לעלות לרגל, ולהביא איתם מתנות, והנה לזה כמובן יש גם רווח כלכלי מאוד מאוד גדול: מי ששולט בבתי המלון, מי מוכר את הקרבנות בירושלים – כמובן, המלך ואנשיו. זאת אומרת שמרגע זה כל מי שרוצה לקיים פולחן קהילתי או פולחן ממלכתי חייב לבצע את זה אך ורק במקום הפולחן הקדוש שנשלט על ידי המלך. ובסוף מטרה אחרונה last but not least זה מסתבר התפשטות טריטוריאלית. יאשיהו מנצל את המומנטום של הרפורמה הדתית כדי לפלוש לממלכת ישראל (לאקס – ממלכת ישראל)

יותם: לשומרון

בועז: לשומרון, לבית אל, והוא בעצם מנסה להרחיב את הממלכה שלו. יש פה ואקום ממלכתי שיאשיהו מנסה לנצל. אם אתם רוצים, יאשיהו נתפס על ידי הכותב של ספר מלכים (ולדעתי גם בעיניו שלו) כבעצם מלך המשיח. יאשיהו זוכר את העבר המזהיר של ממלכת דוד ושלמה – בהנחה שבאמת התקיימו כמו שמספר עליהם המקרא, ומנסה להחזיר עטרה ליושנה. דוד ושלמה שלטו בכל שטח מה שנקרא מדינת ישראל של היום, ויאשיהו מנסה בעצם להחזיר את המצב לקדמותו.

יותם: אז אחרי שאמרנו את הדברים האלה, בועז, תנסה לפשט לנו ולהסביר את הקונספירציה של האסכולה של יאשיהו או האסכולה הדברימיסטית

בועז: אם אנחנו מקבלים את הטענה של חוקרי ביקורת המקרא, ספר דברים הוא לא ספר קדום שנכתב בימי משה ונעלם בימי מנשה הרשע

יותם: אלא?

בועז: אלא מדובר בספר עכשווי לימי יאשיהו שנכתב שניה לפני הרפורמה

יותם: זאת אומרת אתה מציע שמכיוון שהמלך ואנשיו הם האנשים שבעצם הכי הרויחו, והם חשודים שאלה הם אלה שכתבו את הספר

בועז: ואם אנחנו רוצים, יש פה את אחד המקרים הכי מדליקים בתנ"ך. יש לנו פה מקבילה קדומה של הון-שלטון-עיתון. יש פה אנשים שכותבים ספר כדי לתמוך בעצמם ולהפוך את עצמם לעשירים יותר

יותם: אבל זה לא קצת חשוד שהם כותבים ספר? לא יכולים להגיד להם: "רגע, תגידו, הספר הזה, מאיפה הוא הגיע?"

בועז: מאוד, מאוד חשוד

יותם: אז מה הם עושים?

בועז: ולכן כדי לתמוך בטענה שלהם הם יוצרים לספר חזות עתיקה. דבר ראשון, הם מזייפים אותו כספר שנכתב בגוף ראשון בידי משה. הדבר השני, במקרה הספר הזה מתגלה בבית המקדש.

יותם: מאחורי ארון הקודש. מי שם אותו שם? לא יודעים

בועז: לא יודעים, פתאום גילינו ספר קדוש. הדבר האחרון, כדי להסיר איזשהו ספק שאולי נותר בליבנו, אנחנו נחזור רגע לפרק כב פסוק 7 שם מדברים על כל בעלי המלאכה שעובדים בבית המקדש. ובפסוק הזה נכתב כך: “אך לא ייחשב איתם הכסף הניתן על ידם כי באמונה הם עושים"

יותם: ועכשיו ההסבר אחרי שאנחנו כבר מבינים משהו,

בועז: בפרק הקודם אחרי שדיברנו, הזכרנו את הפסוק הזה ואמרנו: מה הקטע שלו? להגיד שהם אמינים ונאמנים מה, למה זה חשוב? חשוב! אם יש לכם ספק שבעלי המלאכה היו מעורבים בקונספירציה, הסירו כל ספק כי הם אנישם נאמנים ואמינים ובכלל לא מדובר בקונספירציה מדובר בספר קדוש שנכתב על ידי משה ובאמת התגלה בבית המקדש

יותם: כי הם מאמינים שעל ראש הגנב בוער הכובע

בועז: נכון. אנחנו מכנים את האסכולה הזאת האסכולה הדויטרונומיסטית, האסכולה שכתבה את ספר דברים אבל…יש עוד דבר… מסתבר ש…בוא נגיד הם לא טמנו ידם בצלחת או יותר נכון הם כן טמנו ידם בצלחת: את ספר דברים הם כתבו, גם את ספר מלכים. מה שהם עשו פה זו קונספירציה כפולה, כפולה ומכופלת: הם בעצם כתבו ספר חוקים, את ספר דברים, ואז במקביל אליו הם כתבו את ספר מלכים

יותם: ספר היסטוריה וספר חוקים שמשלימים

בועז: משלימים אחד את השני. ספר מלכים בעצם מסביר לכם מה יקרה לכם, אתם המאזינים, אתם הכותבים, אם תשמרו או לא תשמרו על החוקים של ספר דברים. בספר מלכים הם מתארים את כל המלכים הצדיקים – מה זה צדיקים? צדיקים אלה המלכים ששומרים על החוקים של ספר דברים. כל המלכים הצדיקים ששומרים על החוקים של ספר דברים (שלהזכירכם נכתבו ברגע זה), הם בעצם יתוארו כמלכים נהדרים עם שלטון מושלם שכולם אוהבים אותם והם עושים את הדברים. ממש מלכים סופר מוצלחים. טיעון מעגלי קלאסי, שני ספרים שמשלימים אחד את השני

יותם: ואני מניח שאותו דבר מלך רשע

בועז: יופי, ובדיוק להיפך מלך רשע, זה אומר מי שלא מקיים את החוקים של ספר דברים יתואר כמלך רשע ואם כך, גם כמלך כושל. רוצה דוגמאות? הנה דוגמאות: אין אף מלך בישראל (מלך ישראלי) שמתואר כמלך צדיק ומלך טוב

יותם: זה מתאים לכל הסיפור שסיפרנו עד עכשיו, כי הוא ניתץ את במותיהם אז הם לא היו בסדר כנראה שהם מתו.

בועז: אין לו שום צ'אנס כי הרי הוא לא יכול לעבוד את אדוני בירושלים אז אין לו שום צ'אנס ולהיפך אנחנו רואים את חזקיה, מלך שאולי עוד נדון בו באחד הפרקים הבאים, חזקיהו בעצם מתואר כמלך צדיק ואם כך כמלך מושלם כשהיום אנחנו יודעים מההיסטוריה ומהארכיולוגיה שהמלך הזה הביא את ממלכת יהודה לעברי פי פחת. זאת אומרת הממלכה הוא כמעט החריב אותה אבל לא אכפת לכותב ספר מלכים. הוא קיים את חוקי ספר דברים אז הוא מתואר כמלך נפלא.

יותם: בתחילת שיחתנו הזכרנו את שלושת העקרונות שהנחו את האסכולה הדברימיסטית – או בשמה הלטיני הדויטרונומיסטית – בכתיבת ספריה ובביצוע הרפורמה. הנקודות היו: יהוה הוא האל הלאומי, ירושלים היא המקום הנבחר ושבט יהודה (ובתוכו בית דוד) הם האנשים הנבחרים. ועכשיו אנחנו יכולים להתחיל ולהבין את השפעותיה של היצירה הדברימיסטית שנכתבה במקור לאנשים בני דורו של יאשיהו סביב 640 לפני הספירה ולצורך פוליטי מאוד מוגדר, אבל היא ממשיכה להשפיע עד עצם היום הזה.

בועז: נכון. בתחלת הפרק אנחנו באמת דיברנו על שלושת הנקודות האלה שמובילות את הרפורמה אבל בזמן ביצוע הרפורמה הם היו בפולמוס מאוד קשה. אבל היום בזכות העקשנות של האסכולה הדויטרונומיסטית היא הצליחה בעצם להתנחל בלבבות ושלושת העקרונות האלה הפכו למובנים מאליהם. למה אני מתכוון? היום לא משנה לאן תלכו, תלכו לבני ברק, לירושלים, כל מקום שתשאלו

יותם: אגב גם לוותיקן ולמכה

בועז: וגם לוותיקן ולמכה ,בכל מקום ברור שיש רק אל אחד שהוא אבסולוטי, שהוא שולט בכל העולם, ביהדות וכמו שהזכרת יפה יותם באחיותיה הנצרות (או בנותיה, יותר נכון) הנצרות והאסלאם. לכולם ברור שיש רק אל אחד. גם לנו המסורתיים, לכולם ברור. הדבר השני ירושלים. אמרנו שזה נועד כדי לחזק את מעמדו הפוליטי. אין שום מתחרה לירושלים. היום ברור שירושלים היא עיר הקודש, היא הבירה הנצחית הבילתי מחולקת של מדינת ישראל. כל מי שיאמר אחרת נמצא בבעיה פוליטית מאוד מאוד גדולה. והדבר האחרון, הברית בין אלוהים לבית דוד. תלכו לכל מקום, תשאלו, יסבירו לכם שהברית הזאת היא נצחית. עובדה, עד היום אנחנו מחכים לזה שיבוא המשיח (והמשיח הוא כמובן מבית דוד) והוא יבוא ויקים את בית המקדש ש – תודה רבה אם שאלתם – נמצא באמת בירושלים… וכמו שאני אומר תמיד בכל מקום שאני מרצה בו: לא הייטק ולא שמייטק: המקצוע הכי חשוב שאתם חייבים לדעת הוא תנ"ך. זה המקצוע שבאמת מסביר לכם את החיים מלפני אלפיים שנה ועד היום.

יותם: אז בקביעה חד משמעית וברורה זו אני אסכים איתך כי אנחנו הרי ב"עושים תנ"ך"… תודה רבה, דוקטור בועז סתווי, להתראות

בועז: תודה רבה להתראות

 

You may also like...

4 Responses

  1. שי הגיב:

    וואו! מדהים! פשוט מדהים! בעשרות ומאות שיעורי תנ"ך ששמעתי עד היום לא כ"כ הרבה פעמים את המילה 'מדהים' כמו בשעה פלוס מינוס של הפודקאסט. אני תוהה מה בדיוק בא לשרת ריבוי הסופרלטיבים המדהים. זה באמת מדהים.

    אגב, שמתי לב שבפודקאסט בחרו לאמץ סטנדרט חדש ותמוה (וכמובן – מדהים) – ניתן להוסיף נתונים לתיאוריה כאוות נפשו של החוקר. אמנם נראה שאוקאם קצת יכעס אבל אני זורם. אז יש לי תיאוריה שלפיה מלכי יהודה היו צאצאים לשושלת פולשים ויקינגים. אני סבור שיש בתיאוריה הזו כדי לפתור הרבה קשיים ואקווה שתקדישו לה פרק.

    • jojo הגיב:

      מדהים איך לקחת לי את המילים, מילה במילה. מדהים שבתור מלומד מתעלה המלומד ובעיקר מתעלם מחתיכות טקסט מקראיות שוליות שמציגות ההפך מטענתו. מאתר מתיימר הפך להיות חממה של גיבוב אינדוקטרטיבי בשם אג'נדה פוליטית גלותית. האמירות וההצהרות היו מגלגלים חוקר מסוג כזה מכל פקולטה שמכבדת את עצמה. ערב טוב.

    • יוביוב הירוק הגיב:

      איפה בדיוק מצאת "כלכך הרבה" חזרות על המילה "מדהים"? לפחות בתימלול שבאתר, היא מופיעה רק פעמיים, בשני חלקי הפרק ביחד. ולא זכור לי שזה בלט לי במהלך ההאזנה (לא טרחתי לשמוע שוב).
      וגם אם היו עוד פעמים שנשמטו מהתמלול (אם!), אז זה רק טבעי שאדם יחזור על מילה כזו, כאשר זה נושא מרכזי בפרק שעוסק בגילוי מפתיע ביותר (כמה מילים נרדפות כבר יש ל-"מפתיע ביותר"?). אבל כאמור, לא מצאתי חזרה מוגזמת מעבר לשתיים. אז למה אתה מתכוון?
      ואם אתה מעלה טענה שהחוקר מפריח נתונים חסרי שחר (האם זה מה שאתה אומר?), אולי תציג דוגמאות לנתונים *מהותיים* שכאלה? שנבין על מה אתה מדבר? לפחות לכשעצמי, בהחלט הייתי רוצה לדעת אם אפשר לסמוך על הנאמר בפודקאסט.

  2. שי הגיב:

    פרק מרתק! ועוד יותר כי הסיפור הזה אמנם מאוד מעניין אבל משום מה לא כל כך מוכר (לא זכור לי שלמדתי אותו, למשל).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *