[עושים היסטוריה] 240: טקסס הולדם פוקר – מזל או יכולת? חלק ב'

By Todd Klassy - https://www.flickr.com/photos/latitudes/66492870/in/set-1442169/, CC BY 2.5, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=1482450
הורד את הקובץ (mp3)

קישור לחלק א'

נגד רוני הוגש כתב אישום בגין ניהול משחק אסור. נזכיר שלפי חוקי מדינת ישראל, משחק אסור הוא משחק שבו מזל, ולא יכולת, מהווה מרכיב דומיננטי ומי שנתפס מנהל "משחק אסור" עלול להיענש בקנסות, בתיק פלילי ואף בתקופת מאסר. לרוני הוצגה עסקת טיעון: שעות עבודת שירות תמורת ההודאה שטקסס הולדם הוא משחק מזל. אך לתפישתו, ולדעתם של כמעט כל שחקני הטקסס הולדם בארץ ובעולם – טקסס הולדם הוא משחק שבו רכיב היכולת גדול בהרבה מרכיב המזל, ולכן סירב רוני לעסקה. הממסד המשפטי בישראל אינו שותף לדעה זו, ובשני מקרים שונים פסק בית המשפט כי טקסס הולדם הוא משחק אסור. וכך נוצר מצב שלדעת שחקני ההולדם  אבסורדי לחלוטין: המשחק שנחשב ללגיטימי ולמכובד בחוץ לארץ, ועל פי ההערכה בעל עשרות אלפי אוהדים אדוקים בישראל – אינו חוקי, ומי שמארגן משחקי טקסס הולדם הוא עבריין.

הנה חלקו השני של הפרק בנושא משחק הקלפים טקסס-הולדם,

האזנה נעימה!

רן.

Image Source: By Todd Klassy – https://www.flickr.com/photos/latitudes/66492870/in/set-1442169/, CC BY 2.5, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=1482450


הרשמה לפודקאסט:
דואר אלקטרוני | WhatsApp | אנדרואיד | אייפון – עושים היסטוריה | אייפון – כל תכני הרשת | RSS עושים היסטוריה | RSS כל תכני הרשת

תמלול פרק 239: טקסס הולדם פוקר – מזל או יכולת? חלק א'

קישור לחלק א'

"[רן] בעצם אתה אומר שבמהלך המשפט, גובה ההימור עלה.
[רוני] לא סתם חיי הטורניר היו כאן בסיכון – כל החיים המקצועיים והקריירה שלי היו בסיכון פה."

בפרק הקודם הכרנו את רוני מנשה: מנהל שיווק בחברת הייטק שנהג להעביר את לילותיו בתחביבו העיקרי – טקסס הולדם, גרסה של משחק הפוקר הוותיק והמוכר.

"[רוני] לקראת 2330 או 2345, נכנסים כוחות משטרה ברעש וצלצולים. 'תעזבו הכל, משטרה.'"

נגד רוני הוגש כתב אישום בגין ניהול משחק אסור. נזכיר שלפי חוקי מדינת ישראל, משחק אסור הוא משחק שבו מזל, ולא יכולת, מהווה מרכיב דומיננטי ומי שנתפס מנהל "משחק אסור" עלול להיענש בקנסות, בתיק פלילי ואף בתקופת מאסר. לרוני הוצגה עסקת טיעון: שעות עבודת שירות תמורת ההודאה שטקסס הולדם הוא משחק מזל. אך לתפישתו, ולדעתם של כמעט כל שחקני הטקסס הולדם בארץ ובעולם – טקסס הולדם הוא משחק שבו רכיב היכולת גדול בהרבה מרכיב המזל, ולכן סירב רוני לעסקה. הממסד המשפטי בישראל אינו שותף לדעה זו, ובשני מקרים שונים פסק בית המשפט כי טקסס הולדם הוא משחק אסור. סטס טישקביץ', שחקן הולדם מקצועני ומייסד 'האקדמיה לפוקר', מאמין כי הסיבה לפסיקות האלה היא התדמית השלילית והלא מוצדקת של המשחק.

"[סטס] זה מרגיש כאילו שלפוקר יש בעיה של יחסי ציבור. לפני עשר או עשרים שנה, אמא שאומרת 'הבן שלי קלפן,' זה הדבר הכי גרוע שאפשר להגיד. הוא יכול להפסיד את הבית, הוא יכול לפשוט רגל. משחקי קלפים, יש להם סטיגמה קשה מאד. המקום שבו הפוקר נמצא בעולם הוא מקום אחר, מרחק שנות אור. שחקני הפוקר המקצוענים הם סלבס, מובילי דעת קהל, עוסקים המון בפילנטרופיה. התחרויות עצמן משודרות ב ESPN, השחקנים מלמדים ומפרשנים פוקר. בישראל, אנחנו עדיין תקועים משהו כמו עשרים שנים אחורה מבחינה תדמיתית."

וכך נוצר מצב שלדעת שחקני ההולדם  אבסורדי לחלוטין: המשחק שנחשב ללגיטימי ולמכובד בחוץ לארץ, ועל פי ההערכה בעל עשרות אלפי אוהדים אדוקים בישראל – אינו חוקי, ומי שמארגן משחקי טקסס הולדם הוא עבריין.  

 

 

כאמור, בשתי פסיקות קודמות החליטו השופטים כי טקסס הולדם הוא משחק מזל, אך במהלך המשפט שמע רוני על התפתחות טכנולוגית מעניינת בעלת רלוונטיות עצומה למשפט נגדו.
זה המקום לספר לכם שאני ורוני מכירים עוד מימי הצבא. אחרי שסיימתי את תפקידי כמפקד ספינת דבור בחיל הים, מוניתי למפקד בית לנשק וימאות בבסיס ההדרכה של החיל. רוני מנשה היה סגני.

"[רן] בחיל הים, זה היה לפני…מיליון שנה, בערך.
[רוני] שנת 99'. מפקד בית הספר.
[רן] כשאתה נזכר בתקופה ההיא, יש לך משהו ספציפי שאתה זוכר?
[רוני] אני זוכר שכתבת. גם בזמנים ההם אהבת לכתוב, והוצאת איזה עיתון חודשי או דו חודשי בשם 'דו"ח חזרה מהים' שהיה משעשע מאד."

'דו"ח חזרה מהים' היה עלון סאטירי – פיראטי לחלוטין, אגב – שהתחלתי לכתוב עוד בתפקיד הקודם שלי כמפקד דבור. החיילים היו מעבירים אותו ממשרד למשרד ומבסיס לבסיס דרך פקסים, והוא צבר לדעתי כמה מאות קוראים ברחבי החיל. לדעתי, במסגרת העלון הצלחתי להעליב את כל שדרת הפיקוד של חיל הים באופן כזה או אחר אז בדיעבד, כנראה שיש לי מזל גדול שלא זרקו אותי לכלא…

"[רוני] אני הייתי שנתיים שם, ועברתי הרבה מפקדים של בית הספר. אתה היית בין האהובים.
[רן] (צוחק) תודה.
[רוני] גם עלי וגם על האחרים.
[רן] אני חושב שהייתי די קלולס, רוב הזמן, אבל גם זה נחשב.
[רוני] מסכים…מסכים… (צוחקים)."

אחרי הצבא הקשר בינינו ניתק לכמעט עשרים שנים. ואז, יום אחד –

"[רן] לפני שנה, פחות או יותר, קיבלתי מייל מרוני – זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי על המשפט. זה היה אחרי פרק שיצא בעושים היסטוריה על בינה מלאכותית, ורוני סיפר לי על מחקר שנעשה על בינה מלאכותית ופוקר.
[רוני] קראתי את המחקר הזה באינטרנט ומאד התלהבתי. חשבתי שאני יכול להביא אותו לבית המשפט.”

צמד חוקרים מאוניברסיטת קרנגי מלון בארצות הברית פיתחו בינה מלאכותית בשם Liberatus, שמסוגלת לשחק טקסס הולדם ברמה גבוהה.

“[רן] זה ריגש אותך באיזו שהיא צורה. למה?
[רוני] כי אני חושב שברגע שיש מכונה שמנצחת, זו הוכחה מוחצת שזה משחק יכולת. לחלוטין. אין מכונה שיש לה מזל. זה לא הגיוני! מזל זה מזל! זו הוכחה חד משמעית שזה משחק יכולת."

בינה מלאכותית

משחקים הם חלק בלתי נפרד מהמחקר בתחום הבינה המלאכותית, פחות או יותר מראשיתו כיוון ששחמט, דמקה, שש-בש ומשחקים דומים הם סביבה נוחה לבחון טכניקות ורעיונות חדשים. הם כוללים חוקים וכללים מוגדרים שניתן ללמד את המחשב בקלות יחסית, ואין בהם את הכיאוטיות שמאפיינת סביבות אנושיות טיפוסיות כמו נסיעה בכביש בתוך עיר. בנוסף, קל יחסית לבחון את ההתקדמות במחקר: בינה מלאכותית מוצלחת תביס בשחמט בינה מלאכותית פחות מוצלחת, או שחקנים אנושיים ברמה גבוהה יותר ויותר – עד שהיא מנצחת את השחקן האנושי הטוב ביותר בנמצא, כמו הניצחון המפורסם של 'כחול עמוק' על אלוף העולם בשחמט גארי קאספארוב ב-1997.

במשך שנים נחשב טקסס הולדם לאתגר קשה במיוחד עבור מפתחי בינה מלאכותית. בניגוד לשחמט, משחק שבו לכל שחקן יש מלוא המידע אודות הנעשה על הלוח בכל רגע נתון – בהולדם קיים אלמנט מובהק של אי-ודאות כיוון שבכל רגע נתון המחשב יכול לראות רק את הקלפים שלו ולא של שחקנים אחרים, והדבר מקשה מאוד על תהליך קבלת ההחלטות. מצד אחר,  דווקא אלמנט אי-הוודאות היה זה שמשך כל כך את החוקרים אל הפוקר כבר מאז ראשית שנות התשעים. רבים מהמצבים שאנחנו נתקלים בהם יום-יום כוללים מידה לא מבוטלת של אי-ודאות: במשא ומתן, בסוגיות של ביטחון ואבטחת מידע או אפילו בתנועה בכביש. בינה מלאכותית שתדע להתמודד עם אי הוודאות בפוקר, תקרב אותנו צעד אחד קרוב יותר אל בינה מלאכותית שתדע להתמודד היטב גם עם מצבים יום-יומיים בעולם האמיתי.

אחד החוקרים הבולטים בתחום הבינה המלאכותית בפוקר הוא הפרופ' תומאס סנדהולם (Tuomas Sandholm) מאוניברסיטת קרנגי מלון שבארצות הברית. בשנת 2015 יצר סנדהולם בינה מלאכותית שם 'קלאודיו' (Claudio), שהייתה המתקדמת ביותר בעולם במשחק טקסס הולדם עד אז. רק כדי לתת לכם מושג לגבי היקפו של אתגר הבינה המלאכותית בפוקר: כדי להפעיל את קלאודיו, נדרש מחשב-על בעל שישה עשר טרה-בתים של זיכרון RAM. לשם השוואה, בינה מלאכותית בשחמט המסוגלת לנצח את אלוף העולם, דורשת מחשב שולחני רגיל עם כמה גיגה-בתים בודדים בלבד של זיכרון.

באפריל 2015 הזמין פרופ' סנדהולם ארבעה שחקני הולדם מקצוענים לטורניר ראווה נגד קלאודיו, כולם מהשורה הראשונה של שחקני הטקסס הולדם בעולם וזוכים קבועים באליפויות הגדולות בתחום. הטורניר נערך ב Rivers Casino בפנסילבניה. במשך שלושה עשר ימים שיחק כל אחד מהשחקנים האנושיים שמונה שעות של טקסס הולדם נגד קלאודיו – סך הכל עשרים אלף משחקונים – והפרס שהובטח לשחקנים אם ינצחו את המחשב היה מאה אלף דולרים, תרומתם של הקזינו ושל חברת מיקרוסופט שפרשה את חסותה על האירוע. הטורניר הועבר בשידור חי באינטרנט, וסוקר בהרחבה בערוצי טלוויזיה רבים.

התוצאה? תבוסה מוחצת… למחשב. השחקנים האנושיים זכו בכשבע מאות אלף צ'יפים – אסימוני משחק – מתוך שמונה מאות אלף הצ'יפים האפשריים. מדוע הפסיד המחשב?

שיווי משקל נאש

ג'ון נאש (Nash) הוא אחד המתמטיקאים המוכרים במאה העשרים, בעיקר בזכות הסרט המצליח 'נפלאות התבונה' שבו גילם השחקן ראסל קרואו את דמותו של נאש הגאון שסבל מסכיזופרניה. כמתמטיקאי, התפרסם נאש בזכות תרומתו הגדולה לתורת המספרים, ובעיקר בזכות רעיון הקרוי על שמו – 'שיווי משקל נאש.'

שיווי משקל נאש הוא מצב שנוצר במהלך משחק שבו כל שינוי באסטרטגיית המשחק מצדו של אחד השחקנים – מביאה להרעה במצבו. למה הכוונה? כדי להסביר את העניין, משתמשים המתמטיקאים בדוגמה קלאסית בשם 'דילמת האסיר'. אבל בתקופה האחרונה אנחנו שומעים כל הזמן על חקירות ראש הממשלה, עדי מדינה, תיק אלף, אלפיים… למי יש כוח לשמוע על עוד אסירים? אז אבחר בדוגמה אחרת. דמיינו לעצמכם שאתם צופים במשחק של משיכת חבל. מצד אחד מתמודדת א' – נקראה לה אילנה. מהצד השני מתמודד ב' – נאמר, בנימין. שני המתמודדים מושכים כל אחד לכיוון שלו, ובאמצע החבל יש איזה סימון, אולי איזה… חפץ כלשהו… שכל אחד מנסה למשוך לצד שלו. לצורך הדוגמה ההיפוטתית שלנו, בואו נבקש ממנהל האירוע – המנכ"ל של האירוע, אפשר לומר – למרוח גריז על החבל. אתם יודעים, לעזור לקדם דברים בשביל החברים.
שני הצדדים, אילנה ובנימין מושכים בחבל – והחפץ לא זז. אנחנו בתיקו, או במילים אחרות, שיווי משקל. כל אחד מהם יודע שאם ירפה את המתח מהחבל – היריב ינצל את ההזדמנות וימשוך את החפץ אליו. אם הם יגבירו את הלחץ וימשכו חזק יותר, הידיים שלהם יחליקו על הגריז החלקלק שמרח המנכ"ל, החבל יחמוק מהידיים, ושוב היריב ינצח. אין להם מה לעשות: הם חייבים להמשיך ולמשוך באותה העצמה כל הזמן, כי כל שינוי שיעשו רק ירע את מצבם. זהו שיווי משקל נאש.

גם בטקסס הולדם ניתן להגיע לשיווי משקל נאש. בכל רגע נתון במשחק, כל שחקן צריך לקבל החלטה לגבי אסטרטגיית המשחק שלו: למשל, להמר עד הסוף או לפרוש בשלב מוקדם. על פי תורת המשחקים, ישנו צירוף כלשהו של אסטרטגיות שיביא למצב שבו כל שינוי אסטרטגיה ירע את מצבו של השחקן, ממש כמו בדוגמה של משיכת החבל.
הבעיה היא שבני אדם, ברובם המוחלט של המקרים, גרועים מאד בלזהות שהם נמצאים במצב של שיווי משקל נאש. אנחנו לא מסוגלים לעשות במוחנו את החישובים המתמטיים והסטטיסטיים המסובכים כדי להבין שהמשחק נמצא בשיווי משקל. מחשב, לעומת זאת, מסוגל לבצע את החישובים הדרושים – ואם הוא טוב, הוא גם מסוגל לדעת באיזו אסטרטגיה עליו לנקוט כדי להביא את המשחק למצב של שיווי משקל נאש. במצב כזה, למחשב יש יתרון אדיר על פני השחקן האנושי: הוא הצליח לנתב את המשחק למצב שבו לשחקן האנושי יש רק דרך פעולה אחת נכונה, וכל שינוי קטן באסטרטגיית המשחק יהיה טעות – וחשוב עוד יותר, רק המחשב מודע לכך. זה כאילו שבמשחק משיכת החבל שלנו, אילנה הבינה שהתחרות נמצאת בשיווי משקל ולכן היא ממשיכה לאחוז בחבל באותה העוצמה – ובנימין לא הבין זאת, ולכן מנסה למשוך את החבל חזק יותר ואז חלש יותר, בלי לדעת שכל שינוי בעצם מרע את מצבו.

אבל קלאודיו, הבינה המלאכותית של פרופ' סנדהולם – לא היה מוצלח מספיק. למרות כל החישובים המהירים, ההחלטות שעשה לא הצליחו להביא את המשחק למצב של שיווי משקל נאש ואז גם לא היה לו יתרון משמעותי על פני השחקנים האנושיים, שבעצמם ידעו לנצל את ההחלטות השגויות שלו בהצלחה רבה.

סנדהולם חזר לשולחן השירטוטים, וב-2017 חזר עם בינה מלאכותית חדשה: ליבראטוס (Libratus). ליבראטוס נעזר באלגוריתם חדש לחלוטין, רץ על מחשב על חזק בהרבה מזה של קלאודיו – ולמד לשחק הולדם במהלך חמש עשרה מיליון שעות מצטברות של משחק, לעומת שלוש מיליון אצל קלאודיו. בינואר 2017 נערך טו רניר חוזר: ליבראטוס נגד ארבעה שחקני טקסס הולדם בכירים, ממש כמו בטורניר הקודם. אבל הפעם, המחשב ניצח. ליבראטוס הביס את המתמודדים האנושיים בהפרש עצום של מיליון ושבע מאות אלף צ'יפים. אחד השחקנים, אלוף פוקר בשם דונג קינג, סיפר על ההתמודדות –

"לא הבנתי עד כמה ליבראטוס טוב עד היום. הרגשתי כאילו אני משחק נגד מישהו שמרמה, כאילו שהוא יכול לראות את הקלפים שלי. אני לא מאשים אותו ברמאות – הוא פשוט היה עד כדי כך טוב."

ליבראטוס לא היה רמאי. הוא פשוט הצליח להביא את המשחק פעם אחר פעם לשיווי משקל נאש, ובכל פעם שהיריבים האנושיים שלו טעו – הוא היה שם כדי לנצל את הטעות הזו ולאסוף את הצ'יפים. וליבראטוס כבר לא לבד: כמעט באותו הזמן הופיעה בינה מלאכותית נוספת בטקסס הולדם בשם Deep Stack, שפותחה בידי צוות חוקרים ממספר אוניברסיטאות בארה"ב ובאירופה, וגם היא הוכיחה את עליונותה במשחקים נגד שחקני פוקר מצטיינים. אחד מאותם שחקנים שהפסידו ל Deep Stack היה מיודענו והעד המומחה מטעם ההגנה – סטס טישקביץ’.

“[רן] איך הייתה החוויה של לשחק נגד Deep Stack?
[סטס] באנו מאד רציניים. באנו לתת לו בראש. יש פה את העניין של להגן על המין האנושי נגד הרובוטים שבאים לכלותנו. בסופו של יום, זו הייתה חוויה מאד מעניינת כי הוא לא משחק כמו בן אדם. זה כמו להפגש עם חייזר. כלומר, אתה יודע מה זה כדורגל – אבל החייזרים ישחקו כדורגל אחרת. וההפרייה ההדית הזו, בין מה שאנחנו עושים לבין מה שהם עושים, היא קפיצה קוונטית במשחק. כשאתה רואה את הרובוט עושה מהלכי ם שאף בן אדם לא עושה, אתה אומר לעצמך – למה הוא עשה את זה? אתה מנתח את הדברים לעומק, ואתה אומר – שמע, זה יכול לעבוד! לא חשבתי על זה! זה מוזר לדבר על האם זה מזל או יכולת. זו המחשבה שלי לגבי בינה מלאכותית.”

למען ההגינות, ראוי לציין שסטס מסביר חלק מההפסד ל Deep Stack בעובדה שהמשחקים ארכו שעות ארוכות: הוא ושאר השחקנים התעייפו ונחלשו, בעוד שהמחשב נותר רענן כשהיה. אבל המשפט המסכם של סטס – שזה מוזר לדבר על האם זה מזל או יכולת כשיש לך בינה מלאכותית, מכונה, שמנצחת שחקני טקסס הולדם מעולים – היא התזקיק של הטיעון של רוני מנשה במקרה הזה: טקסס הולדם לא יכול להיות משחק מזל, אם ניתן לפתח מכונה שמנצחת בו פעם אחר פעם.

אין פלא שכששמע רוני מנשה על ההצלחה האדירה של ליבראטוס, הוא זיהה בה את חבל ההצלה שלו. זו גם הסיבה שרוני פנה אלי, אחרי ששמע את הפרק בעושים היסטוריה על בינה מלאכותית: הוא קיווה שאוכל להופיע בבית המשפט כעד מומחה ולבאר בפני השופטים את תוצאות המחקר של פרופ' סנדהולם. אבל לרוע מזלו של רוני הסתבר שהוא אינו יכול להגיש את תוצאות המחקר החדש כראיה במשפט שהתנהל נגדו.

"[רוני] רציתי להביא את זה למשפט שלי, ופשוט לא יכולתי בגלל דברים משפטיים. אתה לא יכול להביא מחקרים כאלה למשפט. כל מיני שאלות משפטיות, שאתה לא יכול להביא כל דבר למשפט פלילי. בנוסף, המחקר עדיין לא פורסם [באופן רשמי] וגם זה הפריע. מה שהתפרסם זה רק התוצאות שלו וסיכום ביניים. המחקר המלא עדיין לא פורסם."

הכרעת הדין

ובכל זאת, ביום הכרעת הדין, הרגיש רוני מעודד.

"[רוני] הייתה לי הרגשה טובה, למרות שכל הדרך אמרו לי ופימפמו לי שבית המשפט לא יכול לקבל החלטה משנת-עולם שכזו, לצורך העניין. הייתה לי הרגשה טובה, אבל פסק הדין הגיע ו[השופטת] התחילה להקריא את כל התשובות ותוך כדי הקראת הדין אתה מבין שזכאי אתה לא הולך לצאת מפה. היא פסלה דבר דבר. בסוף היא אמרה שהיא מרשיעה אותי בכתב האישום. לא היה נעים לשמוע, אבל קצת היה צפוי."

כיצד זה ייתכן? מדוע הרשיעה השופטת את רוני בניהול משחק אסור, כשסטס וכל המומחים שהעידו במשפטים הקודמים לפניו העידו באופן חד משמעי שעל פני רצף של משחקונים, מרכיב היכולת בטקסס הולדם עולה משמעותית על רכיב המזל? התשובה היא שגם במשפט של רוני, גם בשני המשפטים הקודמים – בחרו השופטים להתייחס בפסיקתם למשחקון בודד, ולא לרצף משחקונים בפרק זמן מוגדר. כך, לדוגמה, כתב השופט בפסק הדין במשפט מ-2015, כשהוא מסתמך על תקדים קודם –

“טורניר מורכב מסדרת משחקונים אשר כלליהם אינם משתנים ממעבר ממשחקון למשחקון, כך שהיה על התביעה לבחון ולהוכיח את חוקי המשחק של המשחקון ואלה מלמדים על אופיו וקובעים אם הגורם המכריע במשחק הוא מזל או יכולת. לפיכך, יש לבחון את היחס בין רכיב היכולת לרכיב הגורל בנוגע למשחק בודד.”

במילים אחרות, אופיו של משחק הטקסס הולדם, קבעו השופטים – נקבע על ידי אופיו של משחקון בודד. ומהו אופיו של משחקון בודד בהולדם, סיבוב אחד של משחק? כפי שהסברתי בחלקו הקודם של הפרק, טקסס הולדם מזכיר קצת את השש-בש. למרות שגם בשש-בש יש מרכיב חזק של יכולת, במשחק בודד הכול יכול לקרות: גם אני, למרות עשרים שנות משחק במילואים, יכול להפסיד למרום בן החמש אם הילד מצליח להוציא כמה דאבלים ברצף. אותו הדבר גם בטקסס הולדם: ברור שעל פני מאה, מאתיים ואלף משחקונים השחקן בעל היכולת יגרוף את כל הכסף – אבל במשחקון בודד, הכול יכול לקרות. במשחקון בודד של הולדם למזל יש תפקיד גדול ומכריע, וכיוון שהשופטים בחרו במשחקון הבודד כקריטריון הקובע לגבי השאלה האם הולדם הוא משחק מזל – התשובה הברורה היא 'כן'.

הבחירה הזו עוררה תרעומת גדולה בקרב שחקני הטקסס הולדם. "מישהו מכיר אדם שמשחק סיבוב אחד (יד אחת) של פוקר?!" כתב בזעם מגיב באתר The Marker. "זה רק מראה כמה השופטים לא מבינים את המשחק.', כתב מגיב אחר ב Ynet. גם סטס מחזיק בדיעה דומה.

"[סטס] דרך ההסתכלות הזו חוטאת למהות העקרונית של המשחק. אם מסתכלים על זה כך, אז בעצם כל דבר שאנחנו עושים הוא משחק אסור. מה אם טניס? בהגשה בודדת, זה יותר מזל או יכולת? בכדורגל, התקפה בודדת היא יותר מזל או יכולת? פנדל. ההסתכלות הזו עושה עוול לפוקר באיזה שהוא מקום ודה-פקטו, הופכת את המשחק הזה למשחק אסור."

אבל תהיה זו טעות לחשוב שהשופטים פשוט לא הבינו את מהות המשחק, ושאין להם מושג על מה הם מדברים. יש היגיון בבחירה לבחון את חוקיותו של טקסס הולדם על פי משחקון ולא על פני רצף ארוך של משחקונים, והוא שאלמנט ההימור במשחק מתרחש במהלך כל משחקון בודד והשחקנים מהמרים רק על המשחקון שמשוחק באותו הרגע . בכדורגל ובטניס התוצאה הסופית נקבעת בתום המשחק כולו, ולכן לבעיטה בודדת או להגשה אחת אין משמעות רבה. בטקסס הולדם, לעומת זאת, שחקנים יכולים להרוויח או להפסיד כסף בכל משחקון. אם השופטים חוששים שאנשים בעלי התמכרות להימורים יפסידו הרבה כסף בטקסס הולדם – אז יש הגיון מסוים בבחינת חוקיותו של המשחק על פי אופיו של המשחקון הבודד, כיוון ששם אפשר בהחלט להפסיד כסף.

במילים אחרות, עושה רושם שהאסטרטגיה שבחר רוני הייתה שגויה לחלוטין. בזמן שהוא ניסה להוכיח לבית המשפט שטקסס הולדם הוא משחק יכולת מובהק כשמשחקים אותו במסגרת טורניר, דהיינו רצף ארוך של משחקונים – בית המשפט בחן את הסוגיה מזווית אחרת לגמרי. לרוני לא היה כל סיכוי לנצח במשפט כיוון שהטקסס הולדם שהוא דיבר עליו – הוא כלל אינו המשחק שאליו כיוון בית המשפט. עם הקראת פסק הדין, נחתה התובנה הזו גם על סטס.

"[רן] אז אולי בית המשפט לא מסוגל לעשות את מה שאתם מבקשים ממנו?
[סטס] זהו בדיוק. כל הסיפור של משפט רוני מנשה…הרגשנו שבאנו הכי מוכנים שיש. הרגשנו שנתנו את כל כולנו. הרגשנו שהקייס היה אידיאלי. זה היה טורניר פוקר, דבר שלא נידון בבית משפט מעולם קודם לכן. גם היה מומחה פוקר ולא סטטיסטיקאי שמעולם לא שיחק פוקר. באמת, באנו עם כל התותחים הכבדים והובסנו קשות. זה מה שהוביל אותנו למסקנה שלא מבית משפט תבוא הישועה."

שינוי תדמיתי לפוקר

מאין כן תבוא הישועה, אם כן? מבחינתם של רוני וסטס, התשובה ברורה: טקסס הולדם צריך שינוי תדמיתי. כל עוד הסבתא הטיפוסית רואה בפוקר משחק של עבריינים, ואימהות מתביישות לספר שהילדים שלהם אלופים בטקסס הולדם – המשחק יישאר מוקצה ולא חוקי. הרי החוק אינו קובע מפורשות שטקסס הולדם הוא משחק אסור: הוא רק מגדיר את המאפיינים של משחק שכזה. השופטים הם שאמונים על הפרשנות המעשית של חוקי המדינה וכל עוד הם רואים בטקסס הולדם משחק מסוכן שאם יהפוך לחוקי עלול למשוך אליו גורמים חלשים באוכלוסייה ויעלה את שיעור ההתמכרות להימורים בישראל – הם ימשיכו לפסוק נגדו. רק כשאני, אתם וכולנו נהיה תמימי דעים שטקסס הולדם הוא משחק לגיטימי כמו טניס וכדורגל – רק אז הוא יהפוך למשחק לגיטימי גם בעיני החוק. זו התובנה שהביאה את סטס להחליט על שינוי כיוון דרמטי וקיצוני באופן שבו הוא וחבריו מנסים להפוך את טקסס הולדם למשחק חוקי.



"[סטס] זה מה שהוביל לקמפיין הגדול להסדרת הפוקר בישראל, שמתחיל בחודש פברואר השנה. זו ההבנה העמוקה שחילחלה אצלנו שכמה שאנחנו טובים בללמד פוקר, בכל מה שקשור בהנעת תהליכים במדינה – אנחנו חובבנים מוחלטים. ההבנה הזו הביאה אותנו לגבש קואליציה רצינית עם אנשים שזו העבודה שלהם, לשנות דברים במדינה. החל מזרוע פוליטית שמורכבת ממשפטנים, לוביסטים ועד זרוע תקשורתית שמורכבת ממשרד יח"צ ואנשי שיווק. זרוע מדעית שמורכבת מפרופסורים וזרוע כלכלית שמורכבת מחברות כמו BDO שניתחה את כלכלת הפוקר בעולם, אצל מדינות אחרות שעשו רגולציה [של המשחק] וכמה כסף נכנס למדינה ואיך זה עזר לכולם. בעצם, משהו שצומח מהעם. ראינו את זה בתחום הקנאביס בישראל, ראינו את זה במאבק של ילדי תימן. אנחנו רואים שכשהציבור רוצה – הוא יכול. כשהציבור מתגייס לציבור מסוים, הפוליטיקאים באים אחריו."

אבל סטס, וכנראה גם שחקנים אחרים, מבינים שקמפיין ציבורי גדול עלול שלא להספיק. יכול להיות מאוד שכדי להפוך למשחק לגיטימי בעיני הציבור – יהיה על טקסס הולדם להשתנות. הבעיה האמתית הטמונה בטקסס הולדם אינה קשורה לעובדה שהוא משחק קלפים, הרי ברידג' ורמי הם משחקי קלפים חוקיים. גם העובדה שמעורבים בו הימורים אינה הבעיה: עובדה שלכדורגל יש את הטוטו והצ’אנס והוא עדיין משחק חוקי. וגם העובדה שהמנצח בהולדם גורף לכיסו כסף רב אינה הבעיה: מי שמנצח בטורניר טניס מרוויח גם כן לא מעט. אז מה כן הבעיה?

"[סטס] בניגוד לענפי ספורט אחרים, הפוקר הוא משחק קניבליסטי: בשביל שאני אזכה בכסף, היריבים שלי צריכים להפסיד אותו. בענפי ספורט אחרים פתרו את זה דרך ספונסרים, זכויות שידור וצופים. לצורך העניין בטניס, נאדל נגד פדרר, הם לא מסכנים את הכסף של עצמם: מי שינצח, יזכה בכסף של הספונסרים, ושל הקהל ושל זכויות השידור. ביום שהפוקר יעשה את האבולוציה הזו, ויהיו לנו שידורים בטלוויזיה, חסויות ואנשים ישלמו כסף בשביל לראות פוקר, אז נוכל לראות פרסים כספיים שלא באים מהשחקנים. אז באמת דברים ישתנו. הלוואי שנגיע ליום הזה – בינתיים אנחנו עם מה שיש."

האם יוכל הפוקר לשנות את פניו? האם יוכלו השחקנים ליהנות מהמשחק גם אם נסיר ממנו את האלמנט שסטס מכנה אותו 'קניבליסטי' – הידיעה שכשאתה משחק נגד מישהו, הכסף שלך והכסף שלו הם אלו שנמצאים על השולחן? גם סטס מבין שזה לא יהיה קל.  

"[סטס] בדיוק אתמול פתחתי קורס באקדמיה, ואחת השאלות הראשונות שאני שואל את האנשים היא – 'למה אתם משחקים פוקר?'. אני עובר אחד אחד, שלושים אנשים. למה אתם משחקים פוקר? חברים, הנאה, אגו, תחרותיות, ניצחון… זורקים לי הרבה מילים, ובסופו של דבר מגיעה המילה כסף. ואז אני שואל – איך זה הגיע רק עכשיו? כמה מכם היו משחקים פוקר אם זה לא היה על כסף? אנשים צוחקים, ואף אחד לא מצביע. זה באמת העניין. אנשים פה בשביל הריגוש הכספי, וזה לא משנה אם זה חמישים שקל או אלף שקל. כשאתה מבלף על חמישים שקל, הלב שלך מתחיל לפעום. גם אם אתה מנכ"ל של חברה גדולה והחמישים שקל האלה הם כלום בשבילך. משהו קורה בגוף. הדופק עולה. הכסף מוסיף מימד שאין בדברים אחרים. אנשים משחקים אחרת כשזה לא על כסף."

סטס צודק. אני, למשל, לא חובב כדורגל גדול ולא עוקב אחרי משחקי הליגה. אבל בפעמים הבודדות שמילאתי טוטו – אפילו טור בודד – רמת העניין והמעורבות הנפשית שלי בנעשה על המגרש גברה בכמה וכמה דרגות. פתאום כל מסירה מוצלחת מביאה להתעלות, וכל הדיפה שלומיאלית של השוער היא טרגדיה.

אבל מאידך, טקסס הולדם אינו ענף הספורט היחיד שנאלץ לעבור שינוי עמוק כדי להתחבב על הציבור. איגרוף, לפני מאה וחמישים שנה, היה ספורט כה אלים עד שלעומתו האיגרוף המודרני הוא סוג של מחול מודרני. מתאגרפים של פעם היו נלחמים בידיים חשופות, בלי מגיני שיניים או קסדות, והקרב היה מסתיים רק כשאחד המתמודדים היה שוכב מעולף על הרצפה. אין לי ספק שחובב אגרוף מהתקופה ההיא שהיה צופה בקרב אגרוף מודרני היה עוזב את האולם עם מבט של גועל על הפנים. אותו הדבר גם בכדורגל: כפי שסיפרתי לכם בפרק שעסק בטעויות שיפוט בכדורגל, בכדורגל המקורי גם אלות היו אביזר לגיטימי – וכשהחליטה התאחדות הכדורגל לעדן את המשחק, פרשו ממנו חצי מהעוסקים בענף והקימו את התאחדות הרוגבי, שהוא משחק אלים הרבה יותר אבל גם פופולרי הרבה פחות מכדורגל בימינו.
יכול להיות שגם טקסס הולדם יעבור שינוי דרמטי שכזה בשנים הקרובות.

“[סטס] יש איגוד פוקר בישראל, הרבה אנשים לא יודעים את זה, והאיגוד הזה מקדם ואריאציה נטולת מזל של פוקר, בשם Match Poker. זה מטפל בגורמים האקראיים שטבועים בפוקר.
[רן] זה כבר לא טקסס הולדם?
[סטס] זה טקסס הולדם עם טוויסט. זה ספורט קבוצתי, לא אישי, כאשר אין חלוקת קלפים אקראית. כל השחקנים משחקים את אותן הפוזיציות ואז ניתן להשוות בין השחקנים השונים על בסיס אותם קלפים ולראות מי שיחק יותר טוב את הקלפים שלו, ומי פחות. משחקים את זה עם סמארטפון: בלי דילר, בלי צ’יפים, בלי קלפים. פוקר עתידני שכ זה, בוא נאמר. זה אחד הכלים הכי חזקים שיש לנו היום להתמודד עימם מול המדינה, ולומר – זה משחק שניתן לשחקו על כסף בישראל. “

האם יוכל טקסס הולדם לעשות את השינוי הזה? האם יסכימו חובבי המשחק לשחק פוקר – שאין בו יותר אלמנט של מזל?… זה נשמע כמעט אבסורדי, אבל סטס אופטימי.

"[סטס] מה שהיה לפני חמישים שנה עם הביליארד – ממשחק במרתפים ומועדונים ו'מיטב הנוער שלנו בסנוקר' – להתאחדות ספורטיבית שמקיימת אליפויות באירופה. מה שהיה פעם בברידג', מה שהיה בשש-בש, זה יקרה גם לפוקר. עוד עשרים שנה אנחנו נסתכל אחורה ונגיד שזה היה שלב קטן. זה מה שאני מקווה."

בשביל רוני מנשה, בכל אופן, זה כבר לא ישנה דבר. הוא מתכוון לערער על ההרשעה לבית המשפט המחוזי, אבל במשחקון הזה הוא כבר הפסיד.

"[רן] אז קיבלת הרשעה.
[רוני] קיבלתי הרשעה פלילית בפסק דין. [היה] צריך להמתין לגזר דין, שזה מה שאומר מה העונש שמגיע לך על ההרשעה. בין לבין, נשלחתי לתסקיר שירות מבחן, שזה המקום שבוחן את העבריינים והפושעים, ואמור להמליץ לבית המשפט האם אני אדם נורמטיבי ותקין, עד לרמה שהם יכולים להמליץ לא לתת הרשעה פלילית כדי שלא לפגוע לו בחיים.
זו באמת ההמלצה שהם הביאו לבית המשפט. הם המליצו על אי הרשעה, ולשמחתי השופטת הסכימה עם התסקיר של שירות המבחן. ההרשעה הפלילית שקיבלתי בפסק הדין – ירדה. זאת אומרת, התחלנו עם הסכם טיעון של אי הרשעה ו-120 שעות עבודה לטובת הציבור, ואני סיימתי אחרי שנה וחצי עם אי הרשעה ו-250 שעות.
אבל סך הכל – אני דווקא נהנה. התחלתי את שעות העבודה שלי במקום שבו אני מדריך ילדים בהרצליה: עוזר להם בשיעורי בית, בפעילויות, עזרה במחשבים. עזרה בשיווק באינטרנט למקום. אני עושה את זה בכיף. 250 שעות? אני אעשה גם מעבר."


קטעי המוסיקה שהופיעו בפרק:

Music 1

סאונד אפקטים:

https://freesound.org/people/Robinhood76/sounds/59964/

https://freesound.org/people/HowardV/sounds/264378/

You may also like...

7 Responses

  1. זיו אומן הגיב:

    הבעיה בפוקר היא שהמשחק מבוסס על השקעה הולכת וגדלה של כסף. הבעיה אינה המשחק עצמו, אלא ההפסד הכספי.
    תארו לעצמכם שבמשחק כדורגל ממוצע, בתחילת המשחק כל קבוצה תשים כסף בקופה ולאחר כל גול הקבוצה המפסידה תצטרך להעלות את הסכום או לפרוש בהפסד (כל גול הוא ניצחון פוטנציאלי) כאשר המשחק מסתיים כאשר אחת הקבוצות נכנעת.

    אז היינו צריכים לטפל בהתמכרות לכדורגל…

    nati.g כבר הזכיר אפשרות פתרון אחת. אבל הבנת הבעיה הבסיסית היא הבסיס לכל פתרון.

  2. א הגיב:

    בסופו של דבר אני יכול לחשב על הרבה סיבות או נזקים שעלולים לצוץ שבגללם עדיף שלא להפוך את הפוקר לחוקי אבל לא מצליח לחשוב על אף סיבה או איזה תועלת שתצמח מהפיכה של הפוקר לחוקי.
    חבורת האנשים שמגדירים עצמם "נורמטיבים" שהפעילו את המועדון פוקר היו מודעים לגמרי שהם עוברים על החוק. אני בטוח שרובם גם מעולם לא שמע על הדיון המפולפל האם פוקר הוא ברובו משחק יכולת. הם אומנם לא התרגשו כשנכנסו שוטרים אבל ידעו בדיוק למה הם שם. זה שהם לא התרגשו קשור יותר לזה שכמו הרבה ישראלים בטוחים שהחוק בשבילם הוא המלצה בייחוד אם הם "נורמטיבים" כלומר באים מהמעמד הבינוני-גבוה. יש בישראל תרבות חזקה של ציפצוף על החוק ע"י "נורמטיבים", והנחה שגויה שתפקיד המשטרה להציק רק לאנשי המעמד הנמוך, או כמו שנהוג לומר: "זה מה שיש למשטרה להתעסק??" "נגמרו הפושעים?". הפושעים לא נגמרו אבל מה לעשות שחלקם הם סטודנטים למשפטים וחשבונאות. החברה האלה היו שוטפים לעברה פלילית, הם "מכרו" מוצר שהוא לא חוקי מזיק ומסוכן לציבור, לא פחות מסמים ואולי אף יותר. גם אם לא כל "צרכן" ניזוק באופן קשה, זה לא הופך את המוצר לבטוח או מצדיק ציפצוף על החוק. מעניין שבכל הטענות הוא אפילו לא טוען פעם אחת שפוקר לא ממכר כמו הימורים אחרים או עם פחות נזקים. ובמקום לנשק למדינה ולפרקליטות את הרגליים על זה שלמרות כל האמור לע"ל הציעו עונש קל ללא הרשעה, זה חוצפה רצינית לערער.
    בנוסף אני חייב לציין כי כמעט כל הטיעונים שהוא העלה ניתנים להפרחה בקלות.
    1 היתרון של היכולת ברצף של הרבה משחקים: מגוחך, הרי מספיק ש המשחק יכיל אלמנט מזערי של יכולת ובמספיק משחקים התוצאה תיקבע בסיכוי גדול לפי יכולת
    2 תוכנה מנצחת אדם: מגוחך, הרי בית המשפט כבר הכיר בכך (על פי העדויות של המתמטיקאים) שבאופן תאורטי ניתן לנצח ע"י חישובים. אבל הוא גם. הבהיר את הפרשנות הנכונה לחוק שמה שחשוב הוא היכולת של האדם הסביר. כך שההפך הוא הנכון, מורכבות התוכנה וכוח החישוב העצום הנידרש כדי לגבור במשחק באופן עקבי רק מוכיחים עד כמה האדם הסביר כמעט ולא יכול להשיג יתרון עיקבי במשחק בעזרת חישובים ויכולת, ובפועל רוב הזמן נאלץ פשוט להמר.
    3 קזינו לא מרוויח הרבה מפוקר. מגוחך ומשולל כל יסוד. אם קזינו לא היה מרוויח מפוקר אז לא היה פוקר בבתי קזינו. מה גם שמרוב המשחקים בקזינו גם אלה שבהם משחקים נגד "הבית" הקזינו גוזר רווח קטן באחוזים (ועצום בכמות) ברולטה לדוגמה פחות מ3% (לאורך זמן הבית יקבל בדיוק את היתרון של שזה המשבצת הלבנה כלומר 1/37) גם בבלק ג'ק לבית יתרון של 2% בערך. ובכל מקרה הטעון הזה לא קשר לדיון כלל.
    4 עבריינים לא עוסקים מהימורי פוקר אלה רק בסוגים אחרים. גם זה משולל יסוד

  3. Nati.g הגיב:

    יש פיתרון אחד, שפותר את בעיית המשחקון הבודד, וגם פותר את בעיית ההימורים של כסף של שחקן אחד מול כסף של השחקן השני-
    הפיתרון הוא- משחק של תחרות שנקרא "מולטי טייבל טורנמנט" (משחק על שולחנות רבים), שבו כל שחקן משקיע סכום קטן מאד בלהשתתף בתחרות, והכסף שנכנס משמש לקרן פרסים משמעותית. במצב כזה, אי אפשר לנצח במשחקון בודד, וגם אי אפשר להפסיד סכום גדול, והמנצחים בדרך כלל, יהיו אלו בעלי הניסיון והידע העדיף בניהול המשחק.

    במילים אחרות- למנוע משחקי "קש", ולאפשר ערבי פוקר מהנים למספר רב של משתתפים שישחקו בתחרות שבה אין בעייה של הימורים, אלא התשלום הינו כמו תשלום בכניסה ללונה פארק, או בהשתתפות בתחרות שחמט למשל.

  4. אבי הגיב:

    אני משחק פוקר כבר הרבה שנים אני לא טום דואן או פיל אייבי אבל לשחק טוב אני יודע אני משחק עם חברים . כשאני בחו"ל אני משחק בקזינו הייתי בכמה קזינויים בחיי
    בכל אופן כשאתה יושב בשולחן אם סט אס ואתה עושה רייז יחסית גדול תלוי בגובה הקופה כולם זורקים נכנס איתך איזה חובבן שלא יודע בדיוק מה יש לו ביד ובסוף איך שהוא נפתח לו צבע או רצף והוא שמח כול הדרך לבנק ואתה שיודע לשחק אוכל תכובע אז שלא יזיינו לי תשכל שזה לא משחק של מזל והרבה מזל כי כמה שתהיה שחקן מעולה יש איתך בשולחן איזה ליצן שהמזל נידבק בו תעשה שמניות באוויר לא יעזור לך אני עדיין משחק בכייף כי אני כמו כול המהמרים חושבים שהיום זה יום המזל שלי והיום אני ישחק מעולה ואז שוב אותו פיזמון חוזר לפעמים אתה מרוויח ולפעמים מפסיד
    אז תעזבו שטויות זה מזל האבא של המזל
    אבל מה זה חשוב כול עוד משחקים בפרופורציה ולא משתגעים אז סבבה אפשר להנות מערב עם חברים

  5. א הגיב:

    יכול להיות שצריך להוסיף לחוק גם מבחן נוסף לקביעת חוקיות המשחק מלבד הלשון הלא ברורה היום מרכיב מזל עיקרי.
    ויש להוסיף גם את מקור כספי הפרס לבחינת החוקיות (אם אין פרס כספי למנצח גם היום אין בעיה חוקית)
    אולי יש לקבע שמשחק יחשב להימורים אם רוב סכום הפרס מגיע מכספי השחקנים.
    אני בטוח שאף אחד לא היה מתנגד לטורניר פוקר שבו המנצח היה מקבל פרס אבל הפרס לא היה מגיע מכספי השחקנים.

  6. א הגיב:

    אני שמח מאוד שזה היה פסק הדין.
    בסופו של דבר פוקר הבנוא משחק הימורים לגבי 90 אחוז מהאוכלוסייה. בית המשפט צודק מאוד. הרי אם נבחן כל משחק על פי סידרה גדולה של משחקים מספיק שיהיה מרכיב קטן מאוד של יכולת כדי שכל משחק מזל יוכל להיות חוקי.מה שנקרא חוק המספרים הגדולים. אפילו בלק גק ניתן בעזרת יכולת לספור קלפים ולהפוך את סיכוי הזכייה לאחוז או שתיים לטובתך, זה מספיק כדי להבטיח רווח גדול אם תשחק מספיק זמן. אני מקווה שאף אחד לא רוצה להפוך את בלק גק לחוקי. בנוסף בית המשפט צריך לראות גם את מטרת החוק ולא "פרשנות דווקאית" של מילות החוק (כמו פסק הדין המפורסם "הבורח משמורת חוקית" על אסיר שרק לא חזר מחופשה מהכלא) ואם מביטים על תחלית החוק ברור שגם פוקר צריך לאסור. בסופו של דבר הוא גורם להתמכרות כמו כל משחקי המזל ולכל הנזקים הנלווים לכך, ראה מקרה דניאל מעוז שדרך אגב חבל שלא צוין שגם הוא היה אדם נורמטיבי ממשפחה נורמטיבית ועם מקצוע נורמטיבי (עורך דין) לפני שהפך למכור להימורים בפוקר.

  7. אלון הגיב:

    "לשם השוואה, בינה מלאכותית בשחמט המסוגלת לנצח את אלוף העולם, דורשת מחשב שולחני רגיל עם כמה גיגה-בתים בודדים בלבד של זיכרון" (9:36)- אני חושב שאפילו מדובר על כמה מאות מגה בייטים, או אפילו עשרות. בראיון הבא מ-2007: https://goo.gl/ar7UN9 טוען מתכנת של Deep Blue שהוא חושב שלטלפונים "מודרניים", כלומר לאייפון הראשון, יש אותו כוח חישוב כמו לכחול עמוק. אמנם הוא מדבר על כוח חישוב, אבל אני מניח ש-RAM התקדם בערך כמו כוח החישוב של מעבדים, ולאייפון הראשון, מלך הקדמה של הזמן, היו 128MB של ראם (https://goo.gl/gvfqSz, אפילו שאפל לא פירסמה נתונים רשמיים). תוסיף לזה את העובדה שהאלגוריתמים כנראה התקדמו ודורשים פחות כוח חישוב, ושגם אם הראם התקדם בקצב איטי יותר פי 5 מהמעבדים עדיין נישאר עם פחות מג'יגה ראם שדרוש על מנת לנצח את אלוף העולם, ותקבל שבסבירות גבוהה raspberry pi ב-80 שקל (https://goo.gl/AoGBZH) או לפטופ מ-2005 יכולים להביס את אלוף העולם בשחמט בלי בעיות התחממות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *