[עושים היסטוריה] 173: לייקה, חלוצת החלל – חלק א'

הורדה - קריאה - הרשמה

הורד למחשב (mp3) • קרא את הפרק • הרשמה לעדכונים בדוא"ל על פרקים חדשים

בנובמבר 1957 הדהימה ברית המועצות את העולם כאשר שיגרה, בפעם השנייה בתוך כחודש, לווין לחלל. על ספוטניק 2 הייתה נוסעת: כלבה קטנה (וחמודה) בשם 'לייקה' ('נבחנית', ברוסית). אבל התגובה לשיגורה המוצלח של לייקה לא הייתה התגובה לה ציפתה ברית המועצות… הסערה התקשורתית שעוררה לייקה לא דעכה מאז ועד ימינו, והייתה לה השפעה קריטית על האתיקה של ניסויים מדעיים בכמעט כל תחום, ולא רק בחלל.



ran Levy podcast

תודה לנתן פוזיאק שערך את התחקיר לפרק, ולניר סייג שהקליט אותו במסגרת הארוע שהתקיים בצוותא.

'דברי הימים'

בסוף הפרק תוכלו לשמוע קטע מתוך הפודקאסט 'דברי הימים', בהגשת אילן אבקסיס – תכנית העוסקת בהיסטוריה של המזרח הקרוב (א"י, בבל, אשור וכו'). קישור לדף הבית של 'דברי הימים'.

קמפיין מימון המונים של 'פה ושם בארץ ישראל'

יפתח מזור, היוצר שמאחורי 'פה ושם', יצא לאחרונה בקמפיין מימון המונים באתר מימונה. מדובר באחד הפודקאסטים האיכותיים והמושקעים ביותר בעברית, ועזרתכם תסייע ליפתח להמשיך וליצור את הפודקאסט גם בעתיד. קישור לדף הקמפיין במימונה.

האקתון 'תשובות לשאלות של ילדים' – במשרדי עושים היסטוריה

ב-10.12.15, שעה 1900, ניפגש במשרדי התוכנית בבנימינה ('הסוכה') כדי לשבור את הראש ולנסות לענות יחד על השאלות המוזרות והמפתיעות שהילדים שלכם, המאזינים, שואלים אתכם ואתם שולחים אלי. נא להביא מחשב נייד – ולהרשם מראש אצלי, בכתובת ran@ranlevi.com.

כתובת חדשה ל-RSS

הודעה חשובה למאזינים דרך iTunes, באייפון או במחשב: עקב תקלות טכניות בשירות אחסון הפרקים של התכנית, פתחתי ערוץ חדש לתוכנית ב-iTunes. אנא הרשמו לערוץ החדש כדי להנות מעדכונים שוטפים בעתיד: הערוץ הישן עדיין פעיל, אבל סובל מתקלות רבות ובעתיד הקרוב אפסיק לתמוך בו.

ההודעה תקפה גם למאזינים באמצעות מכשירי אנדרואיד: אנא חפשו את הערוץ החדש באפליקציה שלכם, או הזינו את כתובת ה-RSS ידנית. פרטים נוספים והסבר צעד-אחר-צעד, כאן.

האזנה נעימה,
רן

========================================

(פרסומות)

הפרק בחסות ד"ר טקסט, המספקת שירותי תיעוד וכתיבה טכנית, פיתוח תכנים שיווקיים ותרגום לחברות היי-טק ולתעשיות בטחוניות.

לד"ר טקסט יש ניסיון של כחמש עשרה שנה בתחום התקשורת הטכנית. לא פחות חשוב, החברה חרטה על דגלה חזון ברור של התנהלות עסקית הגונה, שקיפות, אחריות ואיכות בלתי מתפשרת. לכל פרוייקט שהחברה לוקחת על עצמה מוקצה צוות ייעודי מתוך החברה עצמה, שאנשיו הם בעלי השכלה וניסיון רחבים בתחום שעליו הם עובדים: תכנות, אלקטרוניקה, מכניקה וכו'. בין אם אתם עוסקים בציוד רפואי ,בתעשיה הבטחונית או בכל תחום אחר בהייטק – ד"ר טקסט מבטיחה לכם שירות מעולה ותיעוד איכותי. פרטים נוספים באתר של ד"ר טקסט.

הפרק בחסות יקב מרגלית, היכן שאמנות ומדע נפגשים

יקב מרגלית הוא יקב משפחתי קטן שהוקם ב – 1989. עניין הציבור ביקב הקטן הלך וגבר עם השנים, לא במעט בזכות איכותו של היין וייחודו. השקפת העולם ביקב מרגלית היא קודם כל ליהנות מן העשייה תוך הקפדה מירבית ללא פשרות, על איכות היין. ליינות מרגלית אופי מובהק, העובר כחוט השני לאורך השנים ומלווה את יינותיו מהראשון שבהם ועד האחרון.

הפרק בחסות Outbrain Engineering, המגייסת מהנדסים ומפתחים במגוון תחומים.

מכירים את המלצות התוכן שמוצעות לכם בסוף כל כתבה בעיתוני הדיגיטל הגדולים כגון Ynet, CNN, ו-ESPN? אז… Outbrain Engineering אחראים להן. גוף הפיתוח וההנדסה של אאוטבריין (ועוד כמה אלפי שרתים) מגישים מאות מיליארדים של המלצות בכל חודש שמגיעות לכחצי מיליארד קוראי תכנים ברחבי העולם בכל חודש. אם גם אתם רוצים להיות חלק מאתגר הנדסי גדול שמשנה את חווית צריכת התוכן ואת עולם שיווק התוכן, אם יש לכם את הידע כדי להצעיד את העולם הזה קדימה, Outbrain Engineering היא אחלה מקום בשבילכם. מחפשים שם מהנדסי Java Backend, טכנולוגיות Web, אנשי סיסטם , Big Data ואלגוריתימאים.

שלחו את קורות החיים שלכם אל: jobs-il@outbrain.com

הפרק בחסות מדולה, המספקת שירותי השמה בתחום ההייטק.

מדולה הינה 'חברת בוטיק' להשמה בתחום ההייטק – דהיינו, חברה שעובדת עם מספר מצומצם יחסית של חברות ומועמדים, על מנת לספק להם את השירות הטוב ביותר: ליווי צמוד מהרגע הראשון ועד חתימת החוזה. מדולה עובדת עם כמה מהחברות המובילות במשק, כדוגמת מיקרוסופט ו-CitiBank, ועם חברות בינלאומיות המקימות בישראל מרכזי מחקר ופיתוח – הזקוקות לאנשים איכותיים במיוחד: חוקרים, מנהלים בכירים, ראשי צוותים ומפתחים מעולים. הקשרים שיצרו המגייסות של מדולה עם המנהלים הבכירים בארגונים שעמן הן עובדות מאפשרים להם לקבל מבעוד מועד את תוכניות הגיוס השנתיות של החברות – וכך לקדם מועמדים עוד בטרם נפתחו המשרות באופן רשמי. בנוסף, מדולה עובדת על מגוון משרדיות בבלעדיות.

אם הקריירה שלכם חשובה לכם, שלחו את קורות החיים שלכם ל-kinneret@medulla.co.il, או בקרו ב-medulla.co.il.

הפרק בחסות מרכז הפיתוח של מיקרוסופט בישראל, המגייס בימים אלו מהנדסים, חוקרים ומנהלי פיתוח למגוון תחומים: מנועי המלצות, personalization, חומרה, Machine learning, סייבר, Security ועוד.

משהו טוב מאד קורה במיקרוסופט בשנים האחרונות – בואו להיות חלק ממנו. אם אתם סטודנטים למדעי המחשב או להנדסת מחשבים, משוחררים מיחידות סייבר בצה"ל או מהנדסים וחוקרים בעלי נסיון,  מחכות לכם עשרות משרות מרתקות במרכזי הפיתוח של מיקרוסופט בהרצליה ובחיפה. לרשימת המשרות המלאה ולמשלוח קורות חיים, היכנסו ל-careers.microsoft.com.

הפרק בחסות Augury: המכונות מדברות, אנחנו מקשיבים

אוגורי עוסקת בתחום החדש והמסקרן של 'אחזקה חזויה' ('Predictive Maintenance): אנליזה וחיזוי תקלות במכונות באמצעות ניתוח הרעשים האופיינים שלהן. אנחנו באוגורי אוהבים טכנולוגיות חדשות, אנשים יצירתיים ומוצרים חכמים, וזקוקים לאנשים שחולקים את אותה התשוקה. הגישו את קורות החיים שלכם למשרות בחיפה או בניו יורק או ב- http://www.augury.com/about/careers.

========================================

לחצ/י כאן כדי להרשם לרשימת התפוצה ולקבל עדכונים על פרקים חדשים.

התחברו אלינו ברשתות החברתיות: פייסבוק, גוגל+,טוויטר ויו-טיוב

========================================

פרקים קודמים בנושאים דומים:

המפץ הגדול, חלק א' – הדרך אל המפץ הגדול (לקרוא)(mp3)

תחנת החלל 'מיר' (לקרוא)(mp3)

השארתי את הרכב מחוץ לחללית! על הדברים שהשארנו על הירח (לקרוא)(לקנות)

תמלול הפרק:

לייקה, חלוצת החלל

באוקטובר 1957 הדהימה ברית המועצות את ארה"ב והעולם כולו כששגרה את ספוטניק 1, הלווין המלאכותי הראשון. ספוטניק 1 הקיף את כדור הארץ בגובה של כ-250 ק"מ ושידר 'ביפים' שנקלטו בכל רחבי העולם. להצלחה הסובייטית הזו הייתה השפעה דרמטית על המורל האמריקני. רבים בארצות הברית ראו ברוסים עם של אנשים פשוטים, איכרים חסרי תחכום – והשיגור המוצלח תפס אותם בהפתעה. חמור יותר, לכולם היה ברור שהטיל שנשא את ספוטניק 1 לחלל יכול באותה המידה לשאת גם ראש נפץ גרעיני. ספוטניק 1 תפס את כל כותרות העיתונים.

אחרי השיגור המוצלח של הלווין הראשון החליט סרגיי קורולוב (Korolev), ראש תכנית החלל הסובייטית, לשחרר את כל הצוות שעבד על הפרויקט המתיש לחופשה ארוכה. אך ההצלחה התעמולתית של ספוטניק 1 עוררה, כמובן, את תאבונם של ראשי ברית המועצות. כבר באותו השבוע, בארוחת ערב חגיגית לרגל ההצלחה הגדולה, הציע לו ניקיטה חרושצוב, נשיא ברית המועצות, לשגר לווין נוסף לחלל בתאריך שיהיה יום השנה הארבעים למהפכה הבולשביקית. אחרי הכל, מה ידגים באופן הברור ביותר את עליונות הקומוניסטים המהפכניים על פני הקפיטליסטים המנוונים מאשר שיגור שני מוצלח של לווין לחלל?

קורוליוב שמח, מן הסתם, על היזמה הנשיאותית – אלמלא העובדה שיום השנה למהפכה חל בשבעה בנובמבר. ספוטניק 1 שוגר בארבעה באוקטובר, מה שאומר שלקורוליוב יהיה פחות מארבעה שבועות לתכנן, לבנות ולשגר את ספוטניק 2! כל מי שאי פעם עבד בחברה גדולה יודע עד כמה קשה להזיז דברים במהירות בארגונים מסורבלים שכאלה. מניסיוני כמהנדס בחברה ביטחונית גדולה שכזו, החכמה המקובלת בקרב המהנדסים בחברה הייתה שלהזמין רכיב חשמלי בצינורות המקובלים לוקח חודש – ואם מתאמצים לקדם את העניינים, זה לוקח ארבעה שבועות. קל להבין, אם כן, מדוע סירב קורוליוב להצעתו של חרושצ'וב וטען ששיגור כה חפוז יהיה מסוכן מדי ומועד לתקלות.

אבל חרושצו'ב התעקש. על פי גרסה אחת של הסיפור, קורלויוב הבין שאין לו ברירה אלא להסכים. לפי גרסה אחרת, קורוליוב היה בעצמו נלהב לקדם את תכנית החלל. כך או כך, כל המהנדסים והמדענים שיצאו לחופש קיבלו מייד טלפונים בהולים לחזור לעבודה, וכרטיסי טיסה חיכו להם בשדות התעופה.

כדי לעמוד בדד-ליין, השליכו הסובייטים לכל הרוחות את תהליכי התכנון ובקרת האכות המקובלים. המהנדסים לא עבדו בעזרת שרטוטים מכניים מסודרים אלא רק עם סקיצות ורישומים חפוזים. כל המנגנונים החשובים נלקחו מחלקי חילוף ועודפים שנותרו מספוטניק 1, וכל השאר אולתר בזריזות האפשרית. הבהילות הביאה לכך שתקלות קריטיות בלווין נתגלו אפילו כשהיה כבר על כן השיגור, לקראת ההמראה. אחד המהנדסים של ספוטניק 2 מספר בזיכרונותיו כיצד טיפס על הרקטה, שעות לפני ההמראה, כדי לתקן בעיה חמורה כלשהי; בדרך חזרה למטה קפץ מגובה של חמישה מטרים אל רצפת הבטון ועיקם את הקרסול.

מדוע לשלוח כלבים לחלל?

ספוטניק 2 נשאה שורת מכשירים מדעיים שנועדו למדוד את רמות הקרינה הנפלטת מהשמש, וציוד תקשורת להעברת הנתונים המתקבלים בחזרה אל תחנת הבקרה. אבל גולת הכותרת של הלווין הייתה, ללא צל של ספק, קופסה מתכתית בגודל של מכונת כביסה טיפוסית – שבתוכה הייתה אמורה להיות כלבה.

השאלה הראשונה – למה לא לשגר בני אדם? השימוש בבעלי חיים לא נבע ממחסור במתנדבים אנושיים; האמריקנים, למשל, קיבלו לא מעט פניות מאנשים שהיו מוכנים לקחת סיכון ולטוס לחלל. רבות מהפניות היו מאנשים שחשו שיש להם חוב מוסרי כלשהו כלפי החברה, כדוגמת אסיר מבית כלא בניו-יורק שראה בהשתתפות בתכנית החלל המסוכנת דרך לשלם את חובו. אף על פי כן, הטכנולוגיה הרקטית באותם הימים לא הייתה בשלה מספיק כדי לאפשר שיגור בני אדם בכל קנה מידה של בטיחות, ולכן האלטרנטיבה המעשית היחידה הייתה לשלוח בעלי חיים אל החלל.

אם כן, מדוע דווקא כלב? זו אינה בחירה מובנת מאליה. האמריקנים, למשל, העדיפו להשתמש בקופי מקוק רזוס, קופים קטנים וקלי משקל שמדמים טוב יותר בני אדם. הרוסים העדיפו מלכתחילה להשתמש בכלבים כיוון שהם בעלי מזג נוח ונוחים יותר, בדרך כלל, לאילוף מקופים. הכלבים אינם נוטים להשתולל ולזוז כקופים, ומסוגלים לעמוד בחוסר תנועה לאורך זמן רב יותר. נוסף על כך, לנקבות, בפרט, נוח יחסית לחבר רתמה לצורך פינוי הצרכים. את הכלבים עבור תכנית החלל אספו הרוסים מרחובות מוסקבה. ההנחה הייתה שכלבה שהצליחה לשרוד בכוחות עצמה את החורף הרוסי המקפיא ברחוב, תהיה כנראה קשוחה מספיק כדי לטוס לחלל.

כמה וכמה כלבים כבר שוגרו לחלל בניסויים המוקדמים שלפני ספוטניק 2, ולמדענים היה ניסיון מעשי טוב באילוף והבכנת הכלבים למשימותיהם. כשעלה הצורך נשלחו כלבים גם ללא הכנה מוקדמת. באחד המקרים, לדוגמה, הייתה אמורה כלבה בשם בוליק (Bolik) לטוס לחלל – אך היא ברחה מהכלוב יומיים לפני השיגור. הרוסים מצאו כלבה אחרת מסתובבת ליד הצריפים, והעלו אותה לטיסה במקום בוליק. השם שניתן לכלבה המחליפה היה 'זיב' (ZIB), שהם ראשי תיבות ברוסית של 'המחליפה של הכלבה הנעדרת בוליק'.

ההתחלה הייתה צנועה באופן יחסי.
בתום מלחמת העולם השנייה הצליחו הרוסים והאמריקנים להניח את ידיהם על מה שהייתה הטכנולוגיה הנאצית המתקדמת ומהפכנית ביותר באותה התקופה: רקטות V-2 שהגרמנים פיתחו כדי להפציץ את לונדון. שתי המעצמות רצו לבסס את הדומיננטיות שלהן בעולם, ולכן נכנסו עד מהרה למלחמה קרה שבה כל צד מאיים על הצד השני בפצצות אטום ומימן. רקטות ה V-2 היו מסוגלות להגיע לגובה של יותר ממאתיים ק"מ, ולכן היו בסיס מצוין שממנו אפשר היה לפתח טילים בליסטיים בין-יבשתיים שיוכלו לשאת ראשי נפץ גרעיניים.

המירוץ אל החלל היה חלק מהמלחמה הקרה שבין המעצמות. חלקו נבע מהשאיפה לזכות בידע מדעי ובטכנולוגיה חדשה,ולצדם עמדה תעמולה ככלי נשק בפני עצמו. שני הצדדים רצו לשלוח בני אדם לחלל כדי לזכות ביוקרה ובהשפעה מול בעלות ברית פוטנציאליות ברחבי העולם.

האמריקנים נעזרו ברקטות V-2 שנלקחו שלל מהגרמנים ובכדורים פורחים כדי לשלוח חיידקים, זבובים ועכברים לגבהים של כמה עשרות ק"מ. המטרה העיקרית הייתה לבחון את השפעת החשיפה לקרינה קוסמית, והאם היא גורמת נזק ארוך טווח לגוף. גם הרוסים שיגרו בעלי חיים משלהם – מזבובים ועד כלבים – ברקטות שהיו מבוססות על הטכנולוגיה של ה V-2.

ניסויים ראשוניים אלה לא סיפקו תשובות ראויות לבעיות שהטרידו את מנוחת המדענים. רבים העריכו שלבני אדם לא תהיה בעיה רצינית לעמוד בתאוצות המראה מכדור הארץ והחזרה אליו, וגם הקרינה לא הייתה איום חמור כל עוד מדובר בטיסות חלל קצרות יחסית. סימן שאלה מהותי יותר ריחף מעל לשאלת תגובת הגוף האנושי למצב של העדר כוח המשיכה. כיום אנחנו יודעים לומר ששהייה ארוכה בנפילה חופשית מביאה לפגיעה ברורה בצפיפות העצמות, לירידה במסת השריר ולתופעות שליליות נוספות – אך הרופאים בשנות החמישים לא ידעו לומר כיצד יתפקדו אסטרונאוטים אפילו בטווח הקצר. האם בני אדם מסוגלים לאכול בחלל? האם יוכלו לתפקד ולתפעל הגאים ופקדים מסובכים בזמן ריחוף, או שהסחרחורת תהיה עזה מדי?

הניסויים המוקדמים לא פתרו את הדילמות האלה כיוון שהחלליות לא נכנסו למסלול הקפה סביב כדור הארץ. עד שפותחו רקטות חזקות ומהירות מספיק כדי להאיץ למהירויות הדרושות לכניסה למסלול הקפה, המדענים נאלצו להסתפק בטיסות תת-מסלוליות (Sub-Orbital) – דהיינו, גיחות קצרות שבהן החללית טיפסה מעל האטמוספרה, שהתה בחלל למשך דקות ספורות בלבד ואז נפלה בחזרה לכדור הארץ. לכולם היה ברור שניסויים אלה הם רק צעד ביניים בדרך לדבר האמתי: טיסה ממושכת במסלול הקפה. לייקה הייתה אמורה להיות בעל החיים הראשון שנכנס למסלול הקפה מסביב לכדור הארץ, והראשון שישהה בנפילה חופשית למשך כמה וכמה ימים – וזה ייחודה.

לייקה יוצאת לחלל

פרוש השם לייקה (Laika) הוא 'נבחנית', ברוסית – וגם היא נאספה ברחובות מוסקבה. היא הייתה כלבה מעורבת קטנה. יחד אתה אומנו עוד שני כלבים כגיבוי: אלבינה, קוסמונאוטית משופשפת שכבר המריאה פעמיים בטיסות תת-מסלוליות, ומושקה, כלבה טירונית. לייקה נבחרה למשימה בעיקר בגלל אופייה הנוח: כל המדענים הסכימו שהיא הכלבה השקטה והחביבה ביותר מבין השלוש. יש אומרים שגם הפרווה היפה שלה הייתה שיקול בבחירה, שכן אם השיגור יצליח, לייקה עתידה להפוך למפורסמת מאוד ולא מזיק שתהיה גם פוטוגנית.

כדי לסגל את הכלבות לתא הקטן של ספוטניק 2 הן הוחזקו בכלובים הולכים וקטנים בהדרגה לתקופות של עד עשרים יום. הם אומנו לשהות בתוך חליפת חלל מיוחדת שנתפרה עבורן וסובבו בצנטריפוגות שדימו כוחות ג'י כמו אלה שיחושו בזמן השיגור. המזון שאכלו היה אותו מזון ג'לטיני שיהיה האוכל שלהם גם בחלל.

יומיים לפני השיגור הוכנסה לייקה לתא הקטן שלה בתוך ספוטניק 2, וחוברה לאלקטרודות שניטרו את קצב הלב והנשימה שלה, לחץ הדם וכדומה. הרתמה שסילקה את צרכיה אפשרה ללייקה לשכב ולעמוד בתוך התא, ומערכת מחזור אוויר סיפקה לה חמצן. מכשיר אחר שחרר כמות מוגדרת של מזון ומים בכל עשרים וארבע שעות.

היום הגדול הגיע, ובשלישי בנובמבר, 1957- כמה ימים לפני יום השנה למהפכה הקומוניסטית – שוגרו ספוטניק 2 ולייקה בהצלחה למסלול סביב כדור הארץ. כצפוי, הידיעות על השיגור המוצלחות היו בראש הכותרות בכל מהדורות החדשות ברחבי העולם – ולייקה תפסה את עיקר תשומת הלב.

אבל תשומת הלב הזו לא הייתה בהכרח תשומת הלב שברית המועצות ביקשה לעצמה. חובבי בעלי חיים רבים במערב, ואוהבי כלבים בפרט, דאגו לגורלה של הכלבה הקטנה והחמודה, שתמונותיה פורסמו בכל העיתונים. המחשבה על כך שלייקה כלואה בתוך התא הזעיר, ללא יכולת תזוזה, מפוחדת ומבולבלת בעקבות היעדר כוח המשיכה, נגעה ללב רבים. כבר ביום השיגור כינה הוועד הפועל של האגודה הבריטית לצער בעלי חיים את המעשה הסובייטי "נקלה ומבחיל", ופרסם מודעה הקוראת לאו"ם ולכל ארגוני התרבות הבינלאומיים-

"להחרים את מעשי השטן הסובייטיים האלה. שום רגשי בוז ודיראון לא יוכלו לשוות לאנשי המדע קרי הדם והאכזריים האלה שדנו בלי רגשי חרטה יצור חי לגורל האכזרי והנורא שנכון לכלב האבוד."

ארגוני בעלי חיים ארגנו הפנות מחאה בפני שגרירויות סובייטיות במדינות שונות, והמפגינים עמדו דקת דומייה והתפללו לשלומה של הכלבה.

נדמה שבבריה"מ הופתעו מעוצמת התגובה לשיגורה של לייקה. בפרסומים הרשמיים הרשמיים שמרו הרוסים על עמימות מכוונת לגבי מצבה של הקוסמונאוטית על ארבע שלהם, ורק הודיעו כי מצבה טוב וסיכוייה להישאר בחיים אף הם סבירים. כעבור יומיים הפסיקו לעדכן לגבי מצבה. ביטאון המפלגה הקומוניסטית הצ'כוסלובקית פנה אל מה שכינה "הגברות האנגליות" ומתלוננים אחרים וכתב:

"מוטב שנעבור בשתיקה על עניינה של כלבה האחת הזו שנשלחה אל הכוכבים למען האינטרסים של התקדמות ענק של המין האנושי, ושייתכן שהרגשתה בתוך התא הסגור הרמטית טובה יותר מאשר הרגשתו של הפועל מחוסר העבודה באחד מפרברי ניו יורק או לונדון."

העיסוק התקשורתי בלייקה הציף לפני השטח ויכוח בנושא שהיה ותיק מאד – אבל לא זכה ליותר מדי תשומת לב תקשורתית עד אז: השימוש בבעלי חיים בניסויים מדעיים. פרשנים, מדענים וחובבי טבע התווכחו ביניהם ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונים בעניין הצורך והלגיטימיות של ניצול בעלי חיים ממינים שונים בשם הקדמה המדעית. זהו ויכוח שנמשך ביתר שאת גם בימינו, כמובן, ולכן כדאי להרחיב עליו מעט לפני שנחזור אל סיפורה של לייקה.

הכדור הפורח של האחים מונגולפייה

בשנת 1783 הצליחו האחים ז'וזף וז'אק מונגולפייה להרים, בפעם הראשונה בהיסטוריה, כדור פורח ריק מאדם לגובה של כאלפיים מטרים. השמועה על הצלחתם של האחים מונגולפייה (Montgolfier) פשטה ברחבי צרפת, ועד מהרה הוזמנו השניים לערוך הדגמה פומבית של הכדור הפורח שלהם בפני קהל רב – וגם בפני לואי ה-16, מלך צרפת.

את הכדור הפורח עבור ההדגמה בנה תעשיין שהתמחה בייצור של טפטים לקירות – עובדה שבאה לידי ביטוי בציורים הצבעוניים והססגוניים שהוסיף לבד. אבל קישוטים ססגוניים לא הספיקו לאחים מונגולפייה: החלום שלהם היה להיעזר בכדור הפורח כדי להפריח אדם אל השחקים. אבל נתגלעה בעיה. עד אותו הרגע לא המריא אף אדם לגובה שכזה, והאחים לא היו משוכנעים שטיסה בכדור פורח בטוחה לחלוטין. לואי ה-16 התנדב לפתור את הדילמה, והציע לשניים – ברגישות האופיינית לבית המלוכה הצרפתי – לשים בכדור הפורח שלהם אסירים מורשעים. האחים מונגולפייה, שכנראה ניחנו בהערכה גבוהה קצת יותר לחיי אדם, החליטו, לחלופין, לשלוח בעלי חיים.

בספטמבר 1783 ניצב הכדור הפורח בכיכר לא הרחק מארמון ורסאי, וקהל רב התאסף כדי לחזות בהמראה. אל סל הנצרים שמתחת לכדור הוכנסו שלושה: כבשה, ברווז ותרנגול. במבט ראשון נדמה שהבחירה בשלושת בעלי החיים האלה הייתה שרירותית – אבל היה בה היגיון רב. הכבשה דומה יחסית לבני האדם מבחינת תנאי הסביבה הנוחים לה, וממנה אפשר יהיה ללמוד מה יקרה לאדם שיעוף בכדור הפורח. הברווז היה הבקרה בניסוי: הוא רגיל לחיות בגבהים וסביר היה להניח שלא יינזק כתוצאה מהשהייה בגובה רב: אם משהו יקרה לו, כנראה שתהיה זו תוצאה של כשל כלשהו בכדור הפורח עצמו. והתרנגול הוא מעין 'יצור-כלאיים': ציפור שאינה מסוגלת לעוף.

לעיני הקהל הפריזאי הנלהב עף הכדור הפורח של האחים מונגולפייה, ונסק לגובה של כחמש מאות מטרים. הוא עבר כברת דרך של כשלושה קילומטרים לפני שנחת, וכולם מיהרו אל סל הנצרים כדי לבדוק את מצבן של החיות. הכבשה הייתה בסדר גמור: היא לחכה עשב בנינוחות. הברווז היה מעט מפוחד, אבל בריא לחלוטין. רק התרנגול חזר עם כנף שבורה – אבל זה, כך מסתבר, כתוצאה מבעיטה של הכבשה. כעת, כשהיו משוכנעים שטיסה בכדור הפורח אינה מסוכנת, העזו האחים מונגולפייה לתת לבני האדם הראשונים לטוס בכדור הפורח שלהם – והשאר היסטוריה. הכבשה, הברווז והתרנגול חסר המזל היו בעלי החיים הראשונים ששימשו "חיות מעבדה" בניסויי טיסה – וכמובן שלא האחרונים.

ניסויים בבעלי חיים

שימוש בבעלי חיים במסגרת ניסויים מדעיים או לצרכים חינוכיים עתיק יומין, והיה קיים אפילו בקרב מדענים ביוון העתיקה. כמעט ואין צורך לפרט את אינספור המקרים שבהם לשימוש בבעלי החיים הייתה חשיבות מכרעת בתגליות שונות, אבל רק לצורך השלמות אציין מספר דוגמות בולטות. לואיג'י גלוואני האיטלקי חי במחצית השנייה של המאה ה-18. הוא ערך ניסויים על צפרדעים בדרך לגילוי הקשר שבין מערכת העצבים ומערכת השרירים. לואי פסטר הצרפתי, בניסוי שנערך סביבות אמצע המאה ה-19, הדביק כבשים בנגיף האנתרקס כדי להוכיח את תורת החיידקים. יונס סאלק האמריקני פיתח, לאחר מלחמת העולם השנייה, את החיסון נגד פוליו בין היתר בזכות ניסויים שערך על קופים, ודולי הכבשה המשובטת פרצה דרך בעולם הגנטיקה בסוף המאה ה-20. כל אחד מניסויים אלה תרם רבות לקידום המדע, וסייע להציל מיליוני בני אדם. חשיבות תוצאות ניסויים שכאלו היא הטיעון המרכזי בארסנל של התומכים בשימוש בבעלי חיים לשם קידום המדע. ברור למדי שאין, נכון להיום, אלטרנטיבה מעשית לבע"ח במסגרת ניסויים: מודלים ממוחשבים אינם מתוחכמים מספיק כדי לדמות את כל האינטראקציות המורכבות שבין הרקמות בגוף החי, וניסויים בתרביות תאים מוגבלים באופן דומה.

המתנגדים לשימוש שכזה בבעלי חיים – ויש רבים כאלה, במיוחד בארה"ב ובבריטניה – טוענים שלא תמיד ניסוי בבעל חיים יכול לנבא בהצלחה מה תהיה השפעה של טיפול תרופתי חדש, למשל, על בני אדם. מה שמועיל לכלב לא תמיד מועיל לאדם, ולהפך. המורפיום, לדוגמה, גורם לתגובה מדכאת אצל בני אדם – אך נחשב כסם ממריץ עבור סוסים וחתולים. במקרים שבהם הניסוי בבעלי חיים אינו מנבא מה יקרה בבני אדם – אזי הסבל שעוברים בעלי החיים מיותר.

אף על פי כן, הניסיון מוכיח שלרוב הניסויים בבעלי חיים יש בסופו של דבר חשיבות מעשית – ולכן הוויכוחים נוטים לעבר המישור המוסרי: דהיינו, לשאלה האם יש לבני האדם הזכות המוסרית להכריח בעל חיים לסבול במקומו.
זהו ויכוח די חדש, יחסית. בזמנים קדומים יותר, החל מאיפריית יוון וכלה בתום ימי הביניים, השאלה האם ראוי, מבחינה מוסרית, לגרום סבל לבעל חיים כדי למנוע סבל אפשרי מבני אדם – לא הטרידה כל כך את המדענים והוגי הדעות. למעשה, עד סביבות המאה ה-17 עדיין שאלו את עצמם הפילוסופים אם בעלי חיים כלל מסוגלים לחוש כאב באותו האופן שבו חשים בו בני אדם.

כיום אנחנו מבינים שבעלי חיים כגון כלבים, חתולים וסוסים, בעלי מערכת עצבים מתוחכמת, בהחלט מסוגלים לחוש בכאב וכתוצאה – סובלים. עם הזמן עבר הדיון העקרוני מהשאלה האם יש לחיות זכות מוסרית כזו או אחרת – לשאלה באיזו מידה צריך להתחשב בזכויות העקרוניות שלהם, ומתי גובר הרצון למנוע סבל אנושי על הכורח להתחשב בזכויות בעלי החיים. השימוש בבעלי חיים במסגרת חקר החלל היה אחד מהקטליזטורים הגדולים ביותר שדרבנו את הדיון הזה, כיוון שבמסגרת המירוץ לחלל בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים הציבור במערב נחשף פעם אחר פעם לתמונות כלל לא נעימות של קופים הנתונים בחליפות ריסון הדוקות, ודיווחים על שיגורים כושלים שבהם מתו בעלי חיים רבים. הרוסים, למשל, איבדו חמש עשרה מתוך שלושים ושש הכלבות ששלחו לחלל במסגרת הניסויים השונים, ואצל האמריקנים מתו כשליש מהקופים ששוגרו לחלל. ככל שגבר הדיון הציבורי בשאלה הזו, כך הלכו והתפרסמו בעיתונים תמונות לא-נעימות לצפייה, מרובות יותר ויותר, של ארנבים פצועים, קופים שעברו סבל קשה במעבדות ניסויים שונות וכדומה.

כיום, הקונצנזוס בקהילה המדעית הוא שניסויים בבעלי חיים הם רוע הכרחי. רק בבעלי חיים אפשר לבצע ניסויים שבהם החוקרים זקוקים לשליטה מלאה על מושא המחקר – מבקרת טמפרטורה ועד דיאטה – או ניסויים שבהם יש צורך לבחון השפעות שונות על הגוף בניתוח שלאחר המוות, וניסויים שבהם רוצים לבחון תופעות שקשורות בלידה ובהתפתחות.
מאידך, קיימת תמימות דעים סביב הצורך להשתדל ולמזער את הסבל שעוברים בעלי החיים ככל האפשר. ברוב המדינות המתקדמות חוקקו חוקים שמטילים מגבלות מסוימות על הנושא. בישראל, למשל, אסור לעשות שימוש בבעלי חיים כדי לבחון מוצרים קוסמטיים ובבריטניה אסור לבצע ניסויים על קופי-אדם (שימפנזות, גורילות וכדומה). למרות שהיחס לבעלי חיים הוא עניין תרבותי במהותו, ובכל מדינה חלים כללים אחרים, רוב המדענים מסכימים ביניהם על שורת קווים אתיים מנחים משותפים המכונים 'שלושת ה-Rים' (The Three Rs). הכלל הראשון הוא Replacement, הגורס שאם אפשר – יש להעדיף מודלים ממוחשבים, תרביות תאים וכדומה על פני שימוש בבעלי חיים בניסוי. גם שימוש בבעלי חיים חסרי חוליות כדוגמת חרקים ודגים, שמערכת העצבים שלהם מתוחכמת פחות, עדיף על פני שימוש בבעלי חיים 'מתוחכמים' יותר. הכלל השני הוא Reduction, ולפיו יש לנסות ולהשתמש במספר הנמוך ביותר של בעלי חיים בכל ניסוי. הכלל השלישי והאחרון הוא Refinement, והוא גורס שיש למזער ככל האפשר את הסבל או אי הנוחות הנגרמים לבעל החיים.

גורלה של לייקה

בחזרה אל לייקה. ברית המועצות שמרה על ערפול מכוון לגבי מצבה של הכלבה בספוטניק 2. בתוך הלווין לא היו מצלמות טלוויזיה או סטילס, ולאיש במערב לא היה מושג מה עלה בגורלה. כשישה ימים לאחר השיגור אזלה האנרגיה בסוללות החללית, ושידורי הרדיו מספוטניק 2 פסקו. בשלב הזה כבר הייתה תמימות דעים שלייקה, אם היא עדיין בחיים, עתידה למות כשאספקת החמצן שלה תאזל. היו מי ששיערו שהמהנדסים הרוסים החליפו את מנת המזון האחרונה שלה בגלולת רעל, כדי למנוע ממנה סבל נוסף. ספוטניק 2 ערכה למעלה מאלפיים וחמש מאות הקפות סביב כדור הארץ, לפני שנשרפה כמתוכנן בזמן החדירה לאטמוספירה באפריל, 1958, אחרי כמאה ושישים ימים בחלל.

הרוסים רכשו כבוד גדול ללייקה ולשאר הכלבים שהיו חלק מתכנית החלל שלהם. בפסל הגדול שהוקם לכבוד הקוסמונאוטים הרוסים במוסקבה אפשר למצוא גם את דמותה של לייקה, עומדת בגאון עם אזנים זקופות. ב-2008 הוקמה לכבודה אנדרטה נוספת, ליד הבסיס הצבאי שבו אומנה. שירים נכתבו עליה, ודמותה אפילו הופיעה על חפיסות סיגרייה בשם 'לייקה'.

אך גורלה המדויק של לייקה נותר בגדר תעלומה. ברור שהיא לא שרדה את משימתה, אבל שאלה שסקרנה רבים הייתה לגבי הגורם הישיר למותה. האם מתה מחנק? האם סבלה מקור או מחום? האם הורעלה כשסופה כבר נראה באופק? השנים חלפו, והתעלומה לגבי גורלה של לייקה נותרה בעינה.

לאחר התמוטטותה של ברית המועצות נחשפו פרטים חדשים על ספוטניק 2, ובהם העובדה שלייקה מעולם לא הייתה מתוכננת לחזור בשלום לכדור הארץ. הבהילות שבה נבנה ספוטניק 2 לא אפשרה למהנדסים אפילו לשקול פתרונות שיאפשרו לה לצנוח בחזרה ארצה: זו הייתה טיסה בכיוון אחד. אחד המדענים שעבדו עם לייקה סיפר בזכרונותיו שלפני השיגור לקח את הכלבה לביתו כדי שתשחק עם ילדיו.

"רציתי לעשות עבורה משהו נחמד. נותר לה כל כך מעט זמן לחיות."

מדען אחר סיפר –

"לאחר שהנחנו את לייקה בתאה ולפני שסגרנו את הצוהר, נישקנו את קצה אפה ואיחלנו לה טיסה נעימה, בידיעה גמורה שהיא לא תשרוד."

רק בשנת 2002 נפתרה התעלומה באופן סופי. הדוק' דימיטרי מלשנקוב מהמכון הביולוגי במוסקבה, סיפר בוועידה מדעית בארה"ב כי זמן קצת לאחר השיגור נקרע חלק מהבידוד התרמי של הלווין, והטמפרטורה בתוכו טיפסה בהדרגה ל-43 מעלות. החיישנים שהוצמדו ללייקה הראו שלמרות שהטלטולים והרעש בזמן ההמראה הלחיצו אותה מעט, היא הייתה בריאה ושלמה כשנכנסה החללית למסלול הקפה ואף אכלה את המזון שהוגש לה. אך ככל שחלפו הדקות הלך החום בתוך החללית וגבר. ללא שום מערכת הגנה או מיזוג אוויר, ללייקה לא היה סיכוי. בהקפה השלישית כבר הראו החיישנים סימני מצוקה ברורים. בהקפה הרביעית נדמו. שבע שעות לאחר השיגור כבר לא הייתה לייקה בין החיים.

בטרם התפרקה ברית המועצות לא הייתה בתקשורת הסובייטית התייחסות ישירה לדילמות מוסריות שבהחלטה לשלוח כלב אל מותו בחלל, אך בשנת 1998 סיפר מדען בשם אולג גזנקו (Gazenko) – ממובילי תכנית בעלי החיים בחלל בברית המועצות – שהוא מצטער על ההחלטה לשלוח את לייקה בספוטניק 2:

"העבודה עם בעלי החיים הייתה מקור לסבל רב לרבים מאתנו. התייחסנו אליהם כאל תינוקות שאינם יכולים לדבר. ככל שחולפות השנים, אני מצטער על כך יותר. לא היינו צריכים לעשות את זה… לא למדנו מספיק מהמשימה הזו כדי להצדיק מותו של כלב."

גם כיום נשלחים בעלי חיים רבים לחלל, אם כי הדגש בניסויים עבר מבחינת יכולת הישרדות בתנאים קיצוניים לניסויים שבהם בוחנים השפעות של מיקרו-כבידה על תפקודים שונים של בעלי החיים, כגון יכולתם של עכבישים לטוות קורים, תפקוד המערכת החיסונית בקרב עכברים וכדומה.

ככלל, הציבור הרחב לא מגלה בניסויים האלה אותה מידת העניין שגילה בסיפורה של לייקה, אבל פה ושם ישנם יוצאי דופן. ב-2007, למשל, ערכה סוכנות החלל האירופאית ניסוי שבו שלחה לחלל דובי מים – חרקים זעירים אך קשוחים במידה יוצאת דופן – וחשפה אותם לוואקום של החלל. העובדה שדובי המים שרדו את החשיפה עוררה עניין מחודש באפשרות שהחיים הגיעו לכדור הארץ מכוכבים אחרים על גבי כוכבי שביט או מטאוריטים. במקרה אחר, ב-2014, שיגרו הרוסים לווין ועליו חמישה לטאות גקו (Geko): זכר אחד וארבעה נקבות. מטרת הניסוי הייתה לבחון את יכולתן של הלטאות להזדווג בחלל – אך זמן קצר לאחר השיגור ארעה תקלה והרוסים איבדו קשר עם החללית. ג'ון אוליבר, מנחה תוכנית ערב פופולרית בארה"ב, התגייס למען הלטאות ויצא בקמפיין שמטרתו הייתה, כלשונו – 'להציל את ה-Space Orgy Mobile'. בסופו של דבר הסתבר שהלטאות קפאו למוות.

בסיפורן של הכלבות הסובייטיות האמיצות, שרבות מהן לא שרדו את תלאותיהן, יש גרגיר קטן של אור.
הכלבה סטרלקה (Strelka, 'חץ') המריאה לחלל בשנת 1960, ועם כלבה נוספת הייתה בעל החיים הראשון שחזר בחיים ממסלול הקפה סביב כדור הארץ. לסטרלקה היו שישה גורים משותפים עם כלב בשם 'פושוק' (Pushok, 'פלאפי', בתרגום חופשי).
קרוליין קנדי, ביתו של הנשיא ג'ון קנדי, סיפרה שבמהלך פגישת הפסגה בין קנדי וחרושצו'ב ב-1961, שאלה אימה – ז'קלין קנדי – לשלומם של הגורים של סטרלקה. מספר חודשים לאחר מכן הגיע לבית הלבן גור כלבים קטן וחמוד: פושקינה, אחת מהגורים של סטרלקה ופושוק. פושקינה הופגשה עם צ'רלי, כלבם של הקנדים – והתוצאה של הרומן הבין יבשתי הייתה ארבעה גורים שנקראו על ידי הקנדים Pupniks. אכן, רגע של חמימות במסגרת המלחמה הקרה.

לסיכום, בעלי חיים היו מאז ומעולם – ובדרך כלל בניגוד לרצונם – הגיבורים הבלתי-מוכרים של עולם המדע. ספציפית, המעורבות הדומיננטית שלהם בתכניות החלל של ארצות הברית וברית המועצמות העלתה לתודעת הציבור את חשיבותם של בעלי החיים למחקר, והפיחה רוח חדשה בוויכוח בעד ונגד שימוש בהם בשם הקדמה המדעית. לייקה, יותר מכל בעל חיים אחר, סימלה בדמותה הטרגית את הקרבן שגיבורים אלמונים אלה מקריבים למעננו. אם כיום אנחנו מודעים יותר לזכויותיהם של בעלי החיים ומשתדלים למזער ככל האפשר את הסבל הנגרם להם במהלך ניסויים מדעיים – ללייקה יש חלק גדול בכך. יורי גאגארין, האדם הראשון בחלל, נתן ללייקה, חברותיה וחבריה ממינים אחרים את הקרדיט להצלחתו כשאמר – חצי בבדיחות הדעת –

"איני יודע אם אני האדם הראשון בחלל – או הכלב האחרון…"

Credits

ביבליוגרפיה

https://www.youtube.com/watch?v=HNPRad65-Kg
https://www.ashgate.com/pdf/SamplePages/Aeromedical_Transportation_Ch1.pdf
https://en.wikipedia.org/wiki/Animal_testing
http://history.nasa.gov/afspbio/part1.htm
http://archive.rubicon-foundation.org/9288
http://history.nasa.gov/animalsinspaceBielitzki.pdf
http://www.space.com/27003-russia-space-geckos-dead.html
http://www.dsls.usra.edu/niac/animal_research.pdf
http://www.understandinganimalresearch.org.uk/about-us/science-action-network/forty-reasons-why-we-need-animals-in-research/
http://www.ox.ac.uk/news-and-events/animal-research/research-using-animals-an-overview#

Animal Testing Is Bad Science: Point/Counterpoint

The Ethics of Animal Experimentation


https://www.ahc.umn.edu/rar/ethics.html
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC351856/
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC404545/
https://en.wikipedia.org/wiki/History_of_animal_testing
http://mentallandscape.com/S_Sputnik2.htm
http://www.russianspaceweb.com/sputnik2_preflight.html
http://www.svengrahn.pp.se/histind/Sputnik2/SpaceViews%20November%201997%20Articles.htm

http://www.haaretz.co.il/1.1181275
http://www.iaf.org.il/613-19804-he/IAF.aspx

סא"ל מאיו, המחליף של אילן רמון: מוקדם מדי לדבר על אסטרונאוט ישראלי נוסף


http://www.orianit.edu-negev.gov.il/irisshap/cp/homepage/Images/zero_gravity.jpg
http://www.russianspaceweb.com/sputnik2_design.html

You may also like...

2 Responses

  1. ליאור הגיב:

    די לא ברור מדוע טענת: "כך שדי ברור היום שאין באמת תחליף לבעלי חיים בניסויים מדעיים" אם מיד אחר כך הפרכת את הטענה.

    לא חסרות דוגמאות נוספות המראות שאין זה כך, למשל פלמינג בדק תחילה את ההשפעה של פנצילין על ארנבים שלא השפיע עליהם כמעט כלל דבר שגרם לו להזניח את המשך המחקר במשך עשור. ולו היה מנסה במקום על אוגרים וקביות בטח גם היה מוותר כלל שכן הפניצילין קטלני עבורם.

    הרי גם ככה היום כל תרופה שיוצאת לשוק עוברת קודם דרך ניסויים בבני אדם ואין שום מסקנה ודאית מניסוי קודם על בעל חיים.

    ולכן הטענה שלך מגוחכת גם ללא התייחסות כלל לשאלה המוסרית.

    • רן לוי הגיב:

      הי, ליאור,
      אני מסכים עם הדוגמאות שהבאת – אבל לא עם המסקנות שאתה מסיק מהן.
      העובדה שיש אלטרנטיבות לניסויים בבעלי חיים (וישנם, כפי שציינתי), לא גוררת בהכרח שאלו אלטרנטיבות
      מספקות. לצורך הדוגמא, נסיעה בכרכרה רתומה לסוס היא אלטרנטיבה לנסיעה במכונית – אך אלטרנטיבה
      הרבה פחות יעילה. באותו האופן, ניסויים על תרביות תאים, מודלים ממוחשבים וכו' יכולים להיות שימושיים
      בחלק (קטן יחסית) של המקרים – אבל בהחלט לא יכולים להחליף ניסויים בבעל חיים. ולא שזה עושה אותי
      מאושר. כמוך, הייתי שמח אם היינו מוצאים אלטרנטיבה מספקת.
      רן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.