[עושים היסטוריה] 157: 'מבצע גוזל', או המילואמניק שהפיל מיג-25 מהמיטה

מבצע גוזל - הפודקאסט עושים היסטוריה
הורד את הפרק (mp3) | קרא

המיג-25 היה אחד המטוסים המתקדמים והמפחידים בארסנל של ברית המועצות בעידן המלחמה הקרה: מטוס יירוט וריגול שהיה מסוגל גבוה יותר ומהר יותר מכל מטוס מתוצרת מערבית. במשך שנים נכשל חיל האוויר הישראלי בניסיונותיו למנוע מצבאות ערב שעשו שימוש במיג-25 לצלם את שטחנו – עד שסמ"ר במילואים פיני שפטר נכנס לתמונה….
הפרק הוקלט במפגש המאזינים הרביעי של הפודקאסט, אשר נערך ב-27.1.15 באודיטוריום של מיקרוסופט-ישראל.

  • 0910: בשנות השבעים המצרים 'מלכלכים' על המטוסים הסובייטים, לבריה"מ לא הייתה ברירה אלא להשליך את המטוס המסווג ביותר שלה לתוך הקלחת המזרח-תיכונית…
  • 1445: ויקטור בלנקו (Belenko) עורק בשנת 1976 עם מטוסו למערב – ומגלה עולם מפתיע וקסום בין מדפי הסופרמרקט השכונתי…
  • 2535: התחקיר לפרק מעלה שם מפתיע מעברו של רן. האם ייתכן ופיני שפטר, זוכה פרס חה"א והאיש שעשה את הבלתי אפשרי, עבד לצידי במשך שנים באותה המחלקה??…

את הפרק הקליט (בשידור חי) ניר סייג, שגם הלחין את המוזיקה וערך את ההקלטה. את התחקיר לפרק ערך נתן פוזניאק, שאף סייע בהקלטת הראיון עם פיני שפטר.

פיני שפטר הוא כיום סמנכ"ל הפיתוח של חברת פרדוקס, המתמחה במוצרי אבטחה. תמונות, סרטונים והקלטות רדיו נדירות שחלקן הושמעו בפרק ניתן למצוא בקישור הזה.

מבצע 'גוזל', או – המילואימניק שהפיל מיג-25 מהמיטה

בנוב' 1971 המריאו שני מטוסי פאנטום של חיל האוויר למשימת יירוט. זו לא הייתה משימת ירוט שגרתית. הטכנאים שהכינו את המטוסים על הקרקע הסירו מהם כל פיסת ציוד בלתי חיונית כדי להפחית ממשקלם ולאפשר להם לנסוק אל גובה הטיסה המירבי שלהם במהירות הגבוהה ביותר האפשרית.

שני המטוסים טיפסו מעלה ומעלה מעל חצי האי סיני. באופק כבר הבחינו במטרתם: מטוס ריגול שהמריא משדה תעופה מצרי. הגובה המקסימלי אליו יכלו הפאנטומים להגיע היה שישים אלף רגל – אך המטוס המצרי היה גבוה בהרבה, כמעט שמונים אלף רגל מעל הקרקע. טייסי הפאנטום הרימו את חרטומי המטוסים גבוה ככל שיכלו, ושיגרו טילי אוויר-אוויר אל עבר המטוס המצרי. הטילים שעטו אל מטרתם. אלו היו טילים מתקדמים מדגם Sparrow, שראשי הנפץ שלהם היו מצוידים במרעומי קרבה המאפשרים להם לפגוע במטרתם גם אינם מתנגשים בה במישרין.

להמשך קריאה

 

 

You may also like...

17 Responses

    • אילן הגיב:

      בכתבה הנ"ל במעריב כתוב שג'בל ברוך זה ברמת הגולן. ג'בל ברוך זה באמת היה המיקום שלנו אבל כאמור זה עמוק בתוך לבנון צפונית ומערבית לאגם קרעון.
      רן אם תשלח לי כתובת אי מייל אשלח לך תמונה בלעדית של כן השיגור בלבנון והטילים
      שהפילו את המיג ותוכל לפרסמה באתר.

  1. שי הגיב:

    היי רן,
    פרק נהדר!
    הערה טכנית: אם תרצו להקליט פרקים נוספים במפגשי מאזינים כדאי לתת את הדעת על איכות ההקלטה. בפרק הזה הקול מעט נמוך ולא לגמרי ברור, מה שמקשה על ההאזנה.
    חוץ מזה, עשית עבודה מרשימה מאוד בהעברת הפרק בלייב, יצא מקצועי ביותר וזו בטח משימה לא קלה.

    • רן לוי הגיב:

      הי, שי – צודק בהחלט: איכות ההקלטה הייתה נמוכה בהרבה משקיווינו לה, עקב מגבלות
      ותקלות טכניות. במפגשים הבאים אני בטוח שהאיכות תהיה גבוהה בהרבה.
      רן

  2. אילן הגיב:

    תודה רן, וואווו מזל טוב התפרסם בוואיי נט, שבת שלום לכולם!

  3. אילן הגיב:

    אני הייתי הטכנאי על המכם שעזר לכייל את המכם בלילה שלפני ההפלה.
    בחדר הבקרה ישב פיני ואני הייתי בחוץ על המכם עם אוזנית ועם מנורת דרופלייט.
    בבקרה כיוונו את המכם לגובה מסויים ואני הייתי אמור לעלות למכם ולקרא את הגובה פיזית מה שהמכם מראה על הסרגל, כך הכיוון והכיול נעשה בגובה וגם באזימוט. ידעתי שזה חשוב ולא זזתי משם עד שהרגשתי שהכיול מדויק מדויק ביותר, מה לעשות אבא שלי לימד אותי להיות יקה בדברים האלה. כמו כן כמובן לא מומלץ להיות למעלה על המכם כשהוא עולה למעלה ולמטה ומסתובב אבל זה היה חשוב והסיכון הוכיח שזה היה משתלם.
    ועוד משהו , הקצין שהפיל רפי מרון אמר תמיד: אני אפיל את המטוס, פשוט היתה לו ההרגשה הזו בלב הוא פשוט ידע את זה משום מה ולא התבייש להצהיר על זה לפני חבריו בבקרה.
    פיני שפטר היה גאון במקצוע אבל זה לא מה שהביא אותו להגיע לקבלת הפרס. הרעיון שלו היה מאד פשוט והוא הגיע אליו מכיוון שהיה אכפת לו!!! לדוגמא אני עשיתי מה שאמרו לי לעשות וזהו, לעומת זאת לפיני היה אכפת אפילו בתור מילואימניק והוא החליט לחשוב מחוץ לקופסא ובמקרה הזה באמת ממש מחוץ לקופסא.

    • רן לוי הגיב:

      אילן, תודה על התגובה המרתקת! מגניב לשמוע את הסיפור מהזווית שלך… 🙂
      רן

      • אמיר הגיב:

        לשיפור המאד פשוט אבל יעיל ביותר ניתן מאוחר יותר בחייל השם 'גוזל'.
        כמוני גם מאות טכנאים אחרים גדלו על החשיבה הזו מחוץ לקופסא, ושכל חייל פשוט יכול לעשות שינוי משמעותי אם רק יקבל את הסביבה המתאימה לכך שמעודדת יצירתיות.

  4. גיא כהן הגיב:

    תודה על פרק מצויין כרגיל ומפגש מאזינים מוצלח ומהנה.
    * אני הייתי בהוקים בחדר הבקרה – ואכן סיפרו לנו (לא בצורה המרתקת שלך) על ההפלה של המיג – נחמד שוב לשמוע את מורשת הקרב.
    כקוריוז קטן אני יכול לשתף שיש אגדה אורבנית אצלנו במקצוע שמי שמשגר טיל הוק (טיל יקר מאד) לוקח איתו את הכפתור השיגור עצמו.

  5. ליאור הגיב:

    הערה קטנה – ציינת שהמיג 25 נועד להיות תשובה למפציצים אמריקאים מגביהי טוס ונתת כדוגמה את ה-U2. ה-U2 אמנם הגביה טוס, אבל לא היה מפציץ אלא מטוס ביון, כמוהו גם הציפור השחורה SR-71.
    למיטב ידיעתי לא היו מפציצים ממש מגביהי טוס באותה התקופה, ה-B-52 הותיק הגיע לכ-50,000 רגל, גובה שאפילו המיג 21 הישן מגיע אליו בלי בעיה. אפילו המפציצים היותר מודרניים, ה-B1 העל-קולי וה-B2 החמקן, לא מגיעים הרבה מעבר לגובה זה.

    • רן לוי הגיב:

      ליאור, תודה על התיקון! אכן, החשש היה מפני מטוסי ביון, ולא מטוסי הפצצה.
      רן

    • אסף הגיב:

      המיג 25 עצר למעשה את הפיתוח של הB-70 מפציץ מגביה טוס שהיה אמור להגיע למהירות מדהימה של 3 מאך.

    • אחיהו רבר - לרום. הגיב:

      אם יורשה לי : 1. מיג -25 [ foxbat = כינוי נאט"ו ] מעולם לא שימש כמטוס ירוט ולא יכול היה להיות כזה, כאשר זמן הטיפוס שלו לגובה רב , שמשמעו 50,000 רגל וצפונה עמד על משהו כמו 5 עד 8 דקות – לצורך ביצוע פרופיל צילום, ולחילופין היה איטי ומסורבל יחסית בגבהים נמוכים. לפיכך -מבחינה ארודינמית הוגדר ב 'בלטה'. [ מידע רב שמופיע בויקיפדיה – פשוט לא נכון, ובוודאי לא רלוונטי למטוסים שפעלו ב מזה"ת.]. יתכן ומתכנניו יעדו אותו למפציצי שנות ה -50, כולל ה בי-52, או חשבו שיהיה מסוגל ליירט בלק בירד או יו -2 במהלך שיוט/ חציית רוסיה, אבל בפועל את פאוארס הפיל טיל אס. איי- 2 E משופר . 2. למיטב זכרוני גם לא היה מצויד במערכות נשק רלוונטיות לאיומים עליו,למעט הגנה עצמית. בכל תקופת שהותם במצרים [ 1970-72] הפוקסבטים לא הפעילו את המכ"ם כלל, כולל במהלך נסיונות היירוט הבלתי מוצלחים של חה"א כנגדם, כשצילמו מעל שטח מדינת-ישראל. בגלל הביצועים יוצאי הדופן של המטוס – הוא כלל לא נזקק להגנות , לבד אולי משידור ל"א שיתכן והופעל ביירוט אחד, וגם זה היה [כבר אז ] בספק רב. ואגב – הוא גם לא הפעיל מערכות קשר רדיו כלשהן . . . 3. כל יחודו של ה "בחור" – מהירות בגובה, או במספרים – 2.5 מאך ב55,000רגל כסטנדרד, ובמקרים חריגים 60,000 רגל ויותר, במהירות דמיונית של 2.8- 2.7 מאך. במקרה א ח ד אף האיץ לקרוב ל 3.0 (!) מאך, כיוון שזיהה קורנס מיירט ב 45,000 רגל ובטווח 12 או 15 מייל מאחוריו – וזה הספיק לו . . . 4. ליירט מטוס ב 50,000 רגל זו משימה לא פשוטה, בוודאי כשמדברים על שנות ה60-70 וגם ה-80 , ואפילו אם מתכוונים להפיל מטוס נוסעים(!) – נדרש פרופיל טיפוס שמצריך הכנה מראש, זמן, שליטה טובה ועוד כמה רכיבים. כנגד זאת – לכנות את המיג -21 "מיושן" זה פשוט מוטעה. בשנים הרלוונטיות ועד לכניסת המיג -23 לזירה בשנת 76(או75? כבר לא זוכר . . )המיג -21 אמ. אפ. היה חוד החנית של המצרים והסורים כאן, ובמקביל – שימש כמטוס הקרב העיקרי והשילדי בכל חילות האויר של ברית ורשה באירופה המזרחית ובעוד כמה זירות, כמו הודו , וויאטנם , ו . . . . ? 5. ומנגד – גם לאמ.אפ. היה לוקח לא פחות מ 4 או 5 דקות לטפס ל50 אלף, ובנתוני הזירה דאז – זה נראה לי כטעות להגדיר זאת כ "לא בעיה"….

      • אחיהו רבר - לרום. הגיב:

        אחיהו רבר – לרום. 5 באפריל 2015 בשעה 08:35 התגובה ממתינה לאישור.
        אם יורשה לי : 1. מיג -25 [ foxbat = כינוי נאט"ו ] מעולם לא שימש כמטוס ירוט ולא יכול היה להיות כזה, כאשר זמן הטיפוס שלו לגובה רב , שמשמעו 50,000 רגל וצפונה עמד על משהו כמו 5 עד 8 דקות – לצורך ביצוע פרופיל צילום, ולחילופין היה איטי ומסורבל יחסית בגבהים נמוכים. לפיכך -מבחינה ארודינמית הוגדר ב 'בלטה'. [ מידע רב שמופיע בויקיפדיה – פשוט לא נכון, ובוודאי לא רלוונטי למטוסים שפעלו ב מזה"ת.]. יתכן ומתכנניו יעדו אותו למפציצי שנות ה -50, כולל ה בי-52, או חשבו שיהיה מסוגל ליירט בלק בירד או יו -2 במהלך שיוט/ חציית רוסיה, אבל בפועל את פאוארס הפיל טיל אס. איי- 2 E משופר . 2. למיטב זכרוני גם לא היה מצויד במערכות נשק רלוונטיות לאיומים עליו,למעט הגנה עצמית. בכל תקופת שהותם במצרים [ 1970-72] הפוקסבטים לא הפעילו את המכ"ם כלל, כולל במהלך נסיונות היירוט הבלתי מוצלחים של חה"א כנגדם, כשצילמו מעל שטח מדינת-ישראל. בגלל הביצועים יוצאי הדופן של המטוס – הוא כלל לא נזקק להגנות , לבד אולי משידור ל"א שיתכן והופעל ביירוט אחד, וגם זה היה [כבר אז ] בספק רב. ואגב – הוא גם לא הפעיל מערכות קשר רדיו כלשהן . . . 3. כל יחודו של ה "בחור" – מהירות בגובה, או במספרים – 2.5 מאך ב55,000רגל כסטנדרד, ובמקרים חריגים 60,000 רגל ויותר, במהירות דמיונית של 2.8- 2.7 מאך. במקרה א ח ד אף האיץ לקרוב ל 3.0 (!) מאך, כיוון שזיהה קורנס מיירט ב 45,000 רגל ובטווח 12 או 15 מייל מאחוריו – וזה הספיק לו . . . 4. ליירט מטוס ב 50,000 רגל זו משימה לא פשוטה, בוודאי כשמדברים על שנות ה60-70 וגם ה-80 , ואפילו אם מתכוונים להפיל מטוס נוסעים(!) – נדרש פרופיל טיפוס שמצריך הכנה מראש, זמן, שליטה טובה ועוד כמה רכיבים. כנגד זאת – לכנות את המיג -21 "מיושן" זה פשוט מוטעה. בשנים הרלוונטיות ועד לכניסת המיג -23 לזירה בשנת 76(או75? כבר לא זוכר . . )המיג -21 אמ. אפ. היה חוד החנית של המצרים והסורים כאן, ובמקביל – שימש כמטוס הקרב העיקרי והשילדי בכל חילות האויר של ברית ורשה באירופה המזרחית ובעוד כמה זירות, כמו הודו , וויאטנם , ו . . . . ? 5. ומנגד – גם לאמ.אפ. היה לוקח לא פחות מ 4 או 5 דקות לטפס ל50 אלף, ובנתוני הזירה דאז – זה נראה לי כטעות להגדיר זאת כ "לא בעיה"….

        • רן לוי הגיב:

          הי, אחיהו! תודה רבה על התגובה המפורטת ומאירת עיניים – ללא ספק תרמת רבות למי שרוצה
          לקבל תמונה אמיתית ומעמיקה יותר של הסיפור.
          דבר אחד, לגבי השימוש במיג 25 כמטוס יירוט: נשמע לי מוזר שהוא מעולם לא שימש כמטוס יירוט –
          המיג 25 שיורט בלבנון על ידי מטוסי F15 ישראלים עשה זאת, למיטב הבנתי, במסגרת ניסיון
          יירוט שלו את המטוסים הישראליים. בכל אופן, בכל מקורות המידע שבדקתי, הוא מוגדר במפורש
          כ-Interceptor, דהיינו – יירוט.
          רן

          • אסי הגיב:

            שניכם צודקים. המטוס הוא אכן גם מטוס ירוט, אך הכוונה כאן למפציצים, לא למטוסי קרב. מהירותו נועדה להביא אותו לB52 לפני שהמפציץ הגרעיני יגיע למטרתו. אין לו ערך בקרב אוויר, שם כמו שאחיהו אומר הוא יהיה מסורבל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.