[עושים היסטוריה] 138.5: ההיסטוריה של הקולוסיאום ברומא

הקולוסיאום אינו רק אחד מאתרי התיירות המבוקשים ביותר ברומא שבאיטליה, אלא גם הישג אדריכלי מעורר הערכה. מה מלמדת אותנו ההיסטוריה של אחד המבנים האייקונים והמוכרים ביותר בעולם על עלייתה ונפילתה של האימפריה הרומית – ועל עצמנו?…

  •  0440: הקיסר אספיסיאנוס 'מגייס' את היהודים בארץ ישראל למיזם בניה אדיר מימדים…
  • 0930: כמה פילים, אריות, דובים וג'ירפות השתתפו בחגיגות האלף לעיר רומא?
  • 1230: האימפריה הגדולה מתמוטטת, והקולוסיאום הופך לשוק, שכונת מגורים – ואפילו בית קברות…

תודה לדינה בר-מנחם על העריכה הלשונית. 

כפי שסיפרתי לכם בפרק הקודם, קמפיין מימון ההמונים של הפודקאסט יצא לדרך. נכון לרגע ההקלטה, 196 איש תרמו יחד יותר משלושים ושבע אלף ש"ח – שהם כמחצית מסכום היעד שלנו: שבעים אלף ש"ח. כל אחד מהם יקבל ממני מייל תודה אישי, כמובן, אבל אני אנצל את ההזדמנות ואודה להם גם כאן. הכסף שאנו עושים יאפשר לי להעסיק עורך קול ותחקירן, וכך להשיג מטרה כפולה: לשדרג את איכות ההפקה של התוכנית מחד, ומאידך להוציא יותר פרקים – פרק חדש בכל שבועיים. אם גם אתם מעוניינים לתת יד ולתרום לקמפיין, אתם מוזמנים לבקר בדף הקמפיין באתר 'מימונה'. ישנם כמה וכמה מדרגות תרומה – מעשרים וחמישה שקלים ומעלה – וכל מדרגה מזכה את התורם בתשורה כלשהי. למשל, מי שיתרום מאה וחמישים שקלים יוזמן להרצאה מיוחדת שאערוך לכבוד התורמים – ומי שיתרום אלף ושמונה מאות שקלים, יוכל להצטרף אלי לאולפן בביתי, ולקחת חלק פעיל כשדרן לכל דבר בהקלטת פרק…  


ההיסטוריה של הקולוסיאום ברומא

כתב: רן לוי

הקולוסאום הוא ללא ספק מבנה מרשים. האיצטדיון האליפטי, שאורך צירו הארוך כ-190 מטרים וגובהו כמעט חמישים מטרים, הוא אחד מהמבנים העתיקים הגדולים ביותר ששרדו מימי קדם אל תקופתנו, וחולש על מרכזה של רומא מזה כמעט אלפיים שנה. הקולוסאום ייחודי לא רק בזכות הארכיטקטורה הנאה וגודלו המרשים, אלא גם מכיוון שהוא מעניק לנו הצצה נדירה אל חיי היום יום של אזרחי רומא, העיר שלפני אלפיים שנה הייתה בירת אימפריה אדירה – מעין ניו יורק של העולם העתיק.

הקיסר נרו לא היה אהוד במיוחד על אזרחי רומא, בלשון המעטה. מרגע שעלה לשלטון בשנת 54 לספירה, הצליח להסתכסך עם רבים מהאצילים והסוחרים העשירים בזכות ניסיונותיו הבלתי פוסקים להשתלט על שטחים חדשים ולהקים בהם ארמונות לעצמו. אין פלא, אם כן, שכשפרצה בשנת 64 שריפה אדירה שהחריבה חלקים גדולים מהעיר, השמועות טענו בעקשנות שנרו אחראי להצתה, ואפילו ניגן בכינור על גג ארמונו בזמן שהלהבות השתוללו.

נירון קיסר - הפודקאסט עושים היסטוריה

נירון קיסר

ככל הנראה ועל פי הידוע לנו היום,נרו לא היה האחראי הישיר לשריפה הגדולה – אך ללא ספק ניצל אותה היטב. הוא ניכס לעצמו שטח שגודלו למעלה ממאה דונים, ממש בלב רומא, ואחרי שפינה משם את חורבות המבנים הקודמים הקים את אחד הארמונות המפוארים ביותר שידעה רומא מימיה. 'ארמון הזהב', כפי שכונה המתחם החדש, כלל כמה מבנים גדולים כגון מרחצאות, מתקני אתלטיקה, אמפיתאטרון ואפילו גן חיות פרטי. אלה עמדו בינות ליערות גדולים ועשירים ואגם מלאכותי רחב ידיים שאליו נשפכו נחלים ומפלים לרוב. נרו לא הספיק ליהנות מארמונו למשך זמן רב. ארבע שנים לאחר השריפה הגדולה, בשנת 68, התקוממו נגדו הצבא והאזרחים והקיסר נאלץ לברוח מרומא ולהתאבד.

מרד היהודים ובניית הקולוסיאום

אספסיאנוס, הקיסר שהחליף את נרו, ידע שאם ברצונו לשרוד זמן רב בשלטון עליו לשקם את אמונו של העם בממשל. זו הסיבה שאחת ההחלטות הראשונות של אספסיאנוס הייתה להרוס את הארמון המפואר שהקים נרו במרכז רומא, ולהחזיר את השטח הגדול שהוחרם לרשות האזרחים. על חורבות ארמון הזהב החליט אספסיאנוס להקים את מה שיהיה האמפיתאטרון הגדול ביותר בעולם.

בנייה עולה כסף, והקמת אמפיתאטרון גדול כל כך הייתה עניין יקר אפילו במונחים של אימפריה גדולה כמו רומא. למזלו של אספסיאנוס, מספר שנים קודם לכן, בשנת 66 לספירה, החליטו תושביו של מחוז קטן ונידח בפאתיה המזרחיים של האימפריה להתמרד כנגד הכיבוש הרומי. למשך זמן מה נראה היה כי המרד נושא פירות והתושבים עשויים להסיר מעליהם את עול הכיבוש- אבל בסופו של דבר לא היה להם סיכוי לעמוד כנגד ליגיונותיו של הצבא הרומי, צבא ממושמע ומאומן היטב. מחוז נידח זה, היה כמובן, יהודה. היהודים שילמו ביוקר על 'המרד הגדול': הרומאים כבשו את ירושלים, החריבו את בית המקדש ובזזו זהב וכסף למכביר. שלל זה הוא שמימן את בניית הקולוסאום ברומא, וחלק מעשרות אלפי היהודים שהובלו לרומא כעבדים השתתפו בבנייתו. בכל אופן, אני לא חושב שהעובדה ההיסטורית הזו מקנה לישראלים הנחה בכניסה לקולוסאום, אבל לא מזיק לבדוק.

אספסיאנוס - הפודקאסט עושים היסטוריה

אספסיאנוס

מלאכת הבניה החלה בשנת 72. הקיסר אספסיאנוס הלך לעולמו עוד בטרם נשלמה, ובנו טיטוס המשיך אותה. למרות שהקמת הקולוסאום ארכה פחות מעשר שנים – זמן קצר להפליא ביחס לפרוייקט בניה כה שאפתני – גם טיטוס לא הספיק להשלים אותו. הקיסר דומיטיאנוס, אחיו של טיטוס, היה זה שחנך את האמפיתאטרון החדש בשנת 80 לספירה.

למרבה האירוניה, למרות שהקולוסאום הוקם כמעין סוג של התרסה כנגד תקופת שלטונו של נרו, בסופו של דבר הוא דווקא נקרא על שמו. שמו של האמפיתאטרון החדש היה במקור 'האמפיתאטרון הפלאבי', על שמם של אספסיאנוס, טיטוס ודומיטיאנוס שהיו שייכים למה שמכונה 'השושלת הפלאבית'. אך כשהשתלטו הפלאבים על ארמונו הגדול של נרו, הם לא הרסו אותו לחלוטין: הם הותירו על כנו פסל גדול ומרשים של הקיסר נרו, ארבעים מטר גובהו, שעמד כעת קרוב מאד לאמפיתאטרון. הפסל הענק כונה 'הקולוסוס של נרו', וניצב על כנו כמה מאות שנים – ומכאן קיבל הקולוסאום את שמו ברבות הימים.

הישג אדריכלי

בקולוסאום היו לפחות חמישים אלף מקומות ישיבה. עובדה זו הציבה בפני האדריכל האלמוני שתכנן אותו אתגר שגם אדריכלי איצטדיונים מודרניים חייבים להתמודד מולו: כיצד ניתן לאפשר לקהל עצום להיכנס אל המקום ולצאת ממנו מבלי ליצור תורים ארוכים, או כיצד ניתן לתכנן דרך מילוט מהירה מהמבנה במקרה של שריפה, למשל? גם כאן עשה האדריכל עבודה טובה. לקולוסאום היו שמונים כניסות שהובילו אל מערכת של מסדרונות שהקיפו את האמפיתאטרון. בכל קומה היו פתחים מהמסדרונות ההיקפיים היישר אל הכסאות והיציעים: פתחים אלה כונו Vomitoria, מהמילה הלטינית 'מעבר מהיר', או 'שחרור מהיר', והם אפשרו לרוקן את האמפיתאטרון מכל יושביו בתוך פחות מעשר דקות במקרה הצורך. המילה Vomitoria, אגב, היא המקור למילה האנגלית המודרנית Vomit, ונדמה לי שהקשר ביניהן אינו דורש הסבר…

הקולוסיאום: מבט מבפנים - הפודקאסט עושים היסטוריה

הקולוסיאום: מבט מבפנים

כל אחד מהצופים קיבל בכניסה כרטיס: פיסת חרס ועליה מספר היציע והשורה בה הוא אמור לשבת. לא כל אחד יכול היה לשבת היכן שרצה: סידור הישיבה בקולוסאום שיקף את המבנה ההיררכי הנוקשה של החברה הרומית. המושבים הנמוכים, אלו שהיו הקרובים ביותר לזירה, היו שמורים לסנאטורים ולאישים מכובדים במיוחד – ומתוכם מתחם מיוחד לקיסר ולפמלייתו, שהיו נכנסים לקולוסאום דרך שערים פרטיים בדרום המבנה ובצפונו. בשורות מעליהם ישבו החיילים והסוחרים העשירים. ביציע העליון ישבו האזרחים הפשוטים, ובקצה העליון ממש, רחוק מאוד מהזירה והיכן שהיו רק מקומות עמידה – עמדו הנשים והעבדים, שני המעמדות הנמוכים ביותר בחברה הרומית. קברנים ושחקני תאטרון, אגב, לא הורשו להיכנס למקום כלל. בימים חמים היו פורשים מעל היציעים רשת צפופה שהייתה מעניקה לצופים צל, מבלי לחסום את הבריזה הנעימה מבחוץ.

זירת הקולוסאום הייתה רצפה עשויית עץ ומכוסה בשכבה עבה של חול. המילה 'חול', בלטינית, היא 'ארינה' – ומכאן גם מגיעה אלינו המילה האנגלית Arena, 'זירה'. העץ והחול נעלמו לפני עידן ועידנים, ומי שמבקר היום בקולוסאום יכול לראות את הפלא הטכנולוגי מתחתם: מבוך תת-קרקעי עצום בעל שתי קומות של מנהרות ומסדרונות שבו הוחזקו הגלדיאטורים ובעלי החיים לפני המופע. ברצפת העץ של הקולוסאום היו כשמונים פתחים סמויים, דרכם היו הטכנאים מכניסים תפאורה בהתאם לצורך, ומעליות מכניות היו מרימות אל הזירה את הכלובים שמהם שוחררו בעלי חיים לפי הצורך.

לחם, שעשועים ושלושים ושניים פילים

על פי המסורת הרומית, בני שכבת האצולה היו מחוייבים לספק לאזרחי העם שני צרכים בסיסיים: לחם, ושעשועים. המופעים בקולוסאום מומנו על ידי אנשים פרטיים שביקשו בדרך זו להפגין את עושרם מחד, ולהטיב עם העם מאידך.

מופע בידור טיפוסי בקולוסאום היה נפתח בשעות הבוקר במשחקי ציד. חיות אקזוטיות מכל רחבי האימפריה הענקית הוכנסו לזירה, וציידים היו לוכדים אותן והורגים אותן להנאת הקהל. למשל, בשנת 248 לספירה נערך מופע חגיגי לציון אלף שנה להיווסדה של רומא, ובו לקחו חלק – בניגוד לרצונם, כנראה – 32 פילים, 60 אריות, 30 נמרים, עשרה צבועים, שישה היפופוטמים, קרנף, עשרה דובים ועשר ג׳ירפות. השורות הראשונות ביציעים היו מוגבהות כשני מטרים מעל הזירה עצמה, רק כדי להבטיח שהאריות לא ינסו לנגוס בסנאטורים.

מופע בקולוסיאום בימי קדם - הפודקאסט עושים היסטוריה

מופע בקולוסיאום בימי קדם

לא רק בעלי חיים הוצאו להורג בקולוסאום – גם אסירים שנידונו למוות היו חלק ממופע הבידור. לעתים הייתה זו הוצאה להורג ׳נורמלית׳ (בהעדר מונח מתאים יותר) באמצעות צליבה או שריפה על המוקד, ולעתים לקחו חלק הנידונים למוות בדרמה תיאטרלית שבה שיחק האסיר את התפקיד הראשי כגיבור מיתולוגי הנתקל בקשיים שונים ומשונים במסעו. במקרה הזה, עם זאת, להצגה לא היה אף פעם סוף טוב – או סוף טוב מבחינתו של הגיבור הראשי, בכל אופן. חיית טרף פראית הייתה מוכנסת לזירה, והגיבור הטרגי היה נטרף לעיני הצופים המריעים. טוב, תמיד אמרו שמשחק הוא מקצוע תובעני.

המופע היה מסתיים בשעות אחר הצהריים, באירוע השיא: קרבות גלדיאטורים. הלוחמים היו נכנסים אל הזירה דרך השער המזרחי של הקולוסאום, שכונה ׳שער החיים׳, ומצדיעים לקיסר שישב ביציע הכבוד. בתחילה הסתיימו קרבות אלה לעתים קרובות במותו של המפסיד, אך עם השנים פסק מנהג זה ומוות בזירה היה אירוע נדיר יחסית. הסיבה לכך הייתה מעשית לא פחות ואולי יותר מאשר מוסרית: ברומא לא היו מספיק גלדיאטורים כדי לעמוד בביקוש למופע; הכשרה טיפוסית של גלדיאטור נמשכה שנים ארוכות, והייתה כרוכה בהשקעה כלכלית לא מבוטלת. מבחינת הגלדיאטורים, ניצחון החלטי שבו היריב לא נפצע באורח משמעותי נחשב מכובד ומרשים יותר מאשר ניצחון שהסתיים במותו של המתמודד השני. ובכל זאת, לא מעט מתמודדים עזבו את הזירה דרך השער המערבי של הקולוסאום, הוא ׳שער המוות׳…

נפילת האימפריה

הקולוסאום סיפק שעשועים ובידור לאזרחיה של רומא במשך מאות שנים, אך כשירדה רומא מגדולתה – ירד המסך גם על האמפיתטארון הענק. בשנת 404 נערך בו קרב הגלידאטורים האחרון, וכשהשתלטה הנצרות על האימפריה הדועכת כבר לא ראו הרומאים בעין יפה הרג ורצח לשם שעשוע בלבד. במאה החמישית והשישית לספירה התפרקה האימפריה הרומאית, ואירופה שקעה לעידן ארוך של בערות: בהעדר ספרים וידיעת קרוא וכתוב, שכחו תושבי רומא מה הייתה מטרתו המקורית של הבניין הענק שעמד בחצר האחורית שלהם. היו כאלה ששיערו שאולי היה זה מקדש לאל השמש, או אולי ארמון קיסרי.

עם נפילת האימפריה התדלדלה אוכלוסיית רומא. מספר תושבי העיר – שבשיאה הייתה בית ליותר ממיליון בני אדם – צנח עד כדי פחות ממאה אלף במאה התשיעית והעשירית. העיר הצטמקה מאוד והתרכזה סביב נהר הטיבר. פעם עמד הקולוסאום במרכזו של המטרופולין, וכעת היה מחוצה לו, בשדה מוזנח ונטוש. צמחיה עבותה השתלטה עליו, וקיימים תיאורים על זאבים וחיות פרא אחרות ששוטטו בין ההריסות באין מפריע.

גם כשהתאוששה מעט רומא בימי הביניים, הקולוסאום נותר עדיין נטל כלכלי: לא נמצא מי שיכול היה להרשות לעצמו לתחזק את המבנה המונומטלי. שריפות, רעידות אדמה ופגעי טבע אחרים כירסמו בקולוסאום שנה אחר שנה, מבלי שאיש ניסה לתקן את הנזק- ואפילו להפך. שליטי רומא ראו בקולוסאום מעין 'משאב טבעי' שניתן לנצל אותו. ראשונים פורקו לוחות השיש והפסלים המפוארים שקישטו את האמפיתאטרון, ואחריהם נעלמו כלונסאות המתכת שהצמידו את אבני הגיר זו לזו והשאירו אחריהן חורים גדולים שניתן לראות בברור לאורך כל קירות המבנה. כל המושבים ביציעים פורקו ונלקחו, כולל כל בדל של ציוד מכני במתחם התת-קרקעי שמתחת לזירה.

הקולוסיאום בימי הביניים - הפודקאסט עושים היסטוריה

הקולוסיאום בימי הביניים

במקור, היו לקולוסאום דופן פנימית ודופן חיצונית גבוהה יותר. רעידות האדמה שהיכו בו לאורך השנים גרמו להתמוטטות של הדופן החיצונית, כך שמה שאנחנו רואים היום כקירותיו החיצוניים של הקולוסאום הם בעצם שרידיה של הדופן הפנימית. מהדופן החיצונית הגבוהה נותרה רק פיסה גדולה בקצהו הצפוני של המבנה. תושביה של רומא אספו את האבנים והשברים, והשתמשו בהן כדי לבנות כנסיות ומבנים אחרים ברחבי העיר. על פי הרישומים ששרדו, בשנת 1452 בלבד נלקחו מהקולוסאום אבנים בכמות שמילאה 2522 כרכרות.

החל מימי הביניים, הוסב הקולוסאום לשימושים שונים מאוד מהיעוד המקורי שלו: הוקמו בו בתי מלאכה, בתי מגורים, חנויות, כנסייה נוצרית, ארמון של משפחה עשירה, מחסן לדשן ואפילו בית קברות מאולתר. רק במאה ה-15, עם תחילת עידן הרנסנס, חזרו האירופאים להתעניין במקורותיו של הבניין ובאדריכלות שלו. ארכיאולוגים החלו להסיר את שכבות הקרקע שהצטברו באלף השנים שחלפו וחשפו כתובות ועתיקות לרוב. רק במאה ה-19 החלו הניסיונות הרציניים הראשונים לשחזר את המבנה ולמנוע הרס הדרגתי.לשם כך נוספה תמיכה לאזורים חלשים במבנה ונוכשה הצמחייה. במחצית הראשונה של המאה העשרים שמה התנועה הפשיסטית מיוחד על שימור הקולוסאום, כחלק משאיפתה ליצור מחדש את החיבור בין האימפריה הרומית העתיקה והמדינה האיטלקית המודרנית. כיום הקולוסאום הוא אחד מאתרי התיירות החשובים ביותר באירופה והוא עובר שיפוץ ושחזור הדרגתי, למשל בנייה מחדש של חלק מרצפת העץ בזירה הפנימית.

לסיכום, הקולוסאום נותן לנו הצצה מרתקת אל העבר – ואולי גם שופך אור גם על ההווה. עצם העובדה שהאמפיתאטרון הענק עומד על תילו אחרי כמעט אלפיים שנים של רעידות אדמה ונזק אנושי שיטתי היא עדות מצוינת לאכות הבנייה והתכנון בימי האימפריה הרומית. תולדות המבנה מאז אותה התקופה משקפים גם את תולדותיה של אירופה: מגדולה שמלווה בלא מעט אכזריות, לבערות וחשיכה תרבותית, לעידן חדש של תרבות שמסוגלת להעריך את אוצרות העבר ומנסה לשמור עליהן כמיטב יכולתה..

You may also like...

30 Responses

  1. אלישע הגיב:

    מרשים ביותר

  2. רועי הגיב:

    דווקא לא הרגיש לי כפרק מקוצר 🙂 (במובן הטוב!)

    למעוניינים בקישור נוסף לאזורנו, אמליץ לחפש ציור דהוי של ירושלים שמופיע בראש אחת הקשתות הפנימיות של המבנה.
    מקורו של הציור ככל הנראה במאה ה-16/17, בשיאה של התעצמות הקתוליות במחוזות העיר, ומדובר כנראה בהעתק של תשריט מהתקופה המתאר את מסלול הייסורים שעבר ישו בעיר העתיקה.

    רועי

  3. israel הגיב:

    תודה רבה על הפרק, אבל כדאי לטעון את הפרק מחדש עם הקדמה ותיקון טעות.
    כבר כתבו לך שהמחוז שמרד נקרא yudea וראיתי שהגבת.
    אבל בהקשר הפוליטי הנוכחי, הטעות היא כל כך צורמת שהייתי ממליץ לטעון את הפרק מחדש, וגם להוסיף שבסוף המרד כתבו הרומאים על המטבעות שלכם יודאה קאפטה…
    מה שצורם במיוחד שמחוז siriya-palestina הפך למחוז FALESTINA ודי לחכימא ברמיזא…
    (:

    • רן לוי הגיב:

      הי, ישראל,
      לצערי, תיקון האודיו של הפרק הוא לא אפשרי: מדובר בהשקעה גדולה מדי של זמן ומאמץ… טעויות קורות ויקרו, והמקום לתקן אותן הוא באתר.
      רן

  4. משה הגיב:

    הקיסר אספיסיאנוס היה 400 שנים קודם.

    לפי wikipedia:
    טיטוס פלוויוס אספסיאנוס (בלטינית: Titus Flavius Vespasianus;‏ 17 בנובמבר 9 – 23 ביוני 79) היה קיסר רומי משנת 69 עד 79 ומייסד השושלת הפלאבית. לפני שעלה לכס הקיסר, היה אספסיאנוס מפקד בצבא הרומי, ופיקד על דיכוי המרד הגדול של היהודים ברומאים. לצד בנו טיטוס מוזכר אספסיאנוס במקורות היהודיים כאחד מגדולי הצוררים שקמו לעם היהודי.

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A1%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A1

    טעות גסה שמטילה בספק את השיעור הזה.

    • רן לוי הגיב:

      הי, משה – לא ברורה לי מהות הטעות, ברשותך. בפרק סיפרתי על אספיסיאנוס וטיטוס כמי שהיו אחראים על הקמת הקולוסיאום בסוף המאה הראשונה. היכן הטעות?
      רן

    • נהוראי הגיב:

      אני מקווה שאתה יודע שרוב ויקיפדיה היא טעות

  5. מיכאל הגיב:

    פרק נורא מעניין.
    אני אשמח לעוד פרקים הקשורים למבנים תרבותיים היסטוריים מפורסמים.

  6. מוטי הגיב:

    נשמע כמו הגזמה לטעון שהשלל מיהודה מימן את בניית הקולוסאום. הייתי שמח לראות איזה מקור רציני לטיעון הזה. עם כל הכבוד, לא נשמע הגיוני שבמקדש של חבל ארץ לא גדול ולא מאוד עשיר יהיו אוצרות רבים כל כך.

    • רן לוי הגיב:

      הי, מוטי. זו אולי נשמעת כמו הגזמה, אבל זו עובדה היסטורית (לפחות ככל שידוע למדע כיום). הנה ציטוט מתוך אתר אינטרנט שסוקר לעומק את ההיסטוריה של הקולוסיאום:
      " The money necessary to finance the building came most probably from the booty of the Palestinian war and the plundering of the Temple of Jerusalem. This was widely accepted before as commonsense, but now the theory is corroborated by a recent discovery on a marble inscription. On the stone, "underneath" the inscription, there are still the holes used to lodge the metal letters of a precedent inscription, that was later erased. The holes were recently interpreted by Prof. Geza Alfoldy of Heidelberg University, who, working with Italian archaeologists,deciphered the puzzle. He concluded that the first inscription read: "Imp. T. Caes. Vespasianus Aug. Amphitheatrum Novum Ex Manubis Fieri Iussit", that means "Emperor Caesar Vespasian Augustus had this new amphitheatre erected with the spoils of war". See here the original paper in German and here an explanation in English."

      קישור לדף המקורי: http://www.the-colosseum.net/architecture/la_costruzione_en.htm

      • משה הגיב:

        מוטי/לוי

        זה עתה חזרנו מטיול ברומא עם סיור מודרך מיוחד בקולוסיאום (הסיור כולל כניסה לארנה, לחלקים מתחת לאדמה וגם לקומה השלישית. לפי האתר הסיורים האלה יתקיימו עד עד סוף חודש אפריל השנה . מומלץ ביותר!).
        כיוון שקראתי את הפוסט לפני הנסיעה התכוונתי לשאול את המדריכה על העניין אולם עוד לפני שהצלחתי לשאול היא סיפרה את זה כעובדה מוצקה.
        אח"כ כשהקשיתי עליה היא אמרה שכנראה חלק משמעותי מהכסף היה ממכירת העבדים הרבים שהובאו לרומא בנוסף על הזהב והאוצרות האחרים.

      • Yonatan הגיב:

        The information on that page is incorrect. Palestina did not exist yet, it was Yehuda. Yehuda was renamed to Palestina only about 100 years later by the Romans

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

        ממש מלחמה פלשתינאית ..
        בכל מקרה ידוע שהעבדים היו ברובם מהשבויים שהגיע מיהודה.. חומרי גלם באו מאיטליה עצמה
        גילו שהאבן היה קלה יותר ככל שהמבנה גבהה
        לגבי שלל.. אני מניח שלא מעט כסף עבר לרומא ואני לא אתפלא אם השלל מבית המקדש הותך ושולם בו

  7. טוביה הגיב:

    תודה על הפרק המעניין.

    הערה לשונית קלה: את המונח "בערות" (במובן של בורות / חוסר ידיעה) כותבים ב"ב" עם פתח ו"ע" עם חטף פתח ויש להגות אותו בהתאם.

  8. עברי הגיב:

    כאמור לעיל, האיזור נקרא יהודה והקיסר הרומאי אף הנציח את נצחונו במטבע בו נטבע הכיתוב 'יהודה השבויה'.

  9. נעם הגיב:

    מכור צודק. באזור נקרא יהודה. אפילו מונטי פייטון קראו לו כך
    רק כ-100 שנה אחכ. כשהקיסר אדריאנוס סיים את מרד בר כוכבא
    הוא רצה למחות את זכר היהודים ביהודה
    ולכן שינה את ירושלים ל-אליה קפיטולינה ואת יהודה לפלשתינה

    • חתול הגיב:

      בנוסף לדברי נעם ומכור – פּלשתינה עם פ׳ דגושה. הערבים מבטאים זאת בפ׳ רפה כי הם אינם יכולים לבטא אותה דגושה. במקום זאת הם מבטאים ב׳ (למשל בלסטיק).

  10. הראל הגיב:

    תודה.
    קצת הפריע לי השימוש במושג 'פלשתינה' לא"י, במיוחד כאשר זה השם שנתנו הרומאים לארץ ישראל כדי לנתק כל קשר בין עם ישראל לארצו. דווקא אנחנו צריכים להשתמש בשם האמיתי של המדינה.
    אני חושב שאפשר (וצריך) להשתמש במושג, אבל רק ביחד עם השם האמיתי של המדינה, ולו כדי להסיר ספק.

    שוב תודה על הפרק המעניין.

    • רן לוי הגיב:

      הי, הראל,
      תודה על הפידבק. אני חושב שהשימוש בשם 'פלשתינה' הוא ראוי בהקשר של דיון היסטורי מהסוג הזה. במשך תקופה ארוכה מאד חבל הארץ שלנו היה מוכר לעולם בשם הזה – ואי אפשר להתעלם מהעובדה הזו, אפילו אם היא לא נוחה למישהו בהווה. 'פלשתינה' היה שמו ה'אמיתי' של האזור עבור שאר העולם, בכל אופן…
      רן

  11. מכור הגיב:

    חוץ מזה, הפרק היה מצויין ובגללו הגיוס קפץ ל 42000 שח.
    נ.ב.
    מתי היה לך זמן באמצע מעבר דירה להקליט פרק??? 😉

    • רן לוי הגיב:

      🙂 תודה, מכור! הפרק היה מוקלט מראש – רק את הפתיח הקלטתי, בין הארגזים… 🙂
      רן

  12. מכור הגיב:

    לפני 2000 שנה לא היה דבר כזה פלשתינה היה ישראל. (עד אז שלטו היהודים בארץ, והם קראו לה ארץ ישראל)

    • רוני הגיב:

      מכור, יש בידיך טעות. היו שתי ממלכות: ממלכת יהודה וממלכת ישראל שלימים אוחדה תחת ממלכת יהודה (ישראל נפוצו לכל עבר)
      הרומאים (שחטפו את הג'ננה בגלל המרד) ביטלו את יהודה קליל ושינו את שם הארץ לפלסטינה (ע"ש הפלשתים), הרסו את בית המקדש וכו' וכו' וכו'

  1. 13 במרץ 2014

    […] ההיסטוריה של הקולוסיאום ברומא. עושים היסטוריה. […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.