[עושים היסטוריה] 125: ההיסטוריה של החזיה

הורד את הקובץ (mp3)
הרשמה לפודקאסט: רשימת תפוצה במיילiTunes | אפליקציית 'עושים היסטוריה' לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר

נדמה כאילו החזייה מלווה אותנו מאז ומעולם- אך למרות הצורך הברור בתמיכה מתאימה, החזייה המודרנית קיימת בסך הכל כמה עשרות שנים. כמה וכמה גורמים חברו כדי שיבשיל זמנה של החזייה, וביניהם התקדמות טכנולוגית בתחום הטקסטיל, תנועת הפמיניזם ועוד. בפרק זה נשמע על מרי פלפס ג'ייקובס, ממציאת החזיה, אידה רוזנטל שהביאה אותה למיליוני נשים ופרדריק מלינגר שהכניס אותה לחדר המיטות…


הפרק בחסות www.vpbx.co.il – המרכזיה הוירטואלית שלך!


להרים או לשטח? ההיסטוריה של החזיה

איך קיבלה החזיה את שמה הלועזי, Brassiere?

הכול החל באוטו טיטסלינג (Titsling), מהגר גרמני שהתגורר בניו יורק בשנת 1912 ועבד במפעל לייצור פריטי הלבשה תחתונה. בדירה שמולו גרה זמרת אופרה גדולת ממדים, ויום אחד היא התוודתה בפני טיטסלינג כי המחוך שנאלצה ללבוש בהופעותיה לוחץ ומעיק עליה מאוד. טיטסלינג התגייס לעזרתה ועיצב עבורה בגד תחתון שהיה גם נעים, נוח ואסטתי: החזיה.

עד מהרה החל הביקוש לחזיה של טיטסלינג לגאות כשיותר ויותר נשים גילו את פריט הלבוש החדשני. מעצב בגדים צרפתי בשם פיליפ דה ברז'ייר הבחין בפוטנציאל העסקי של החזיה, ויצא עם דגם משלו שהיה העתק כמעט מושלם של החזיה של טיטסלינג. טיטסלינג הזועם תבע את דה ברז'ייר, אך הפסיד במשפט כיוון שלא רשם פטנט על העיצוב המקורי. כאילו כדי להוסיף חטא על פשע, שמו של דה ברז'ייר (שהיה יחצ"ן מעולה ובעל קשרים בתקשורת) הוא זה שנקשר בשמה של החזיה, וטיטסלינג צלל אל תהומות השכחה.

סיפור אנושי מרתק? ללא ספק. לרוע המזל, הוא כולו מפוברק. שמותיהם של הגיבורים מעידים על כך היטב: טיטסלינג (באנגלית: שד מתנדנד) ופיליפ דה ברז'ייר (או- Fill Up The Brassiere, למלא את החזיה). האחראי לאגדה האורבנית הנפלאה הזו הוא הסטיריקן הקנדי וולאס רייבורן (Reyburn), שכתב ספר הומוריסטי על תולדות החזיה. המקור האמיתי לשם Brassiere לקוח משמו של מגן-יד, סוג של שריון שלבשו בעבר חיילים צרפתים. ומה לגבי המילה העברית, 'חזיה'? ובכן, על פי האקדמיה ללשון העברית, המילה חזיה היא חידוש של אליעזר בן יהודה. הוא ייעד אותה דווקא לתיאור פריט לבוש גברי: מעין גופיה נטולת שרוולים. ומדוע לא לבגד התחתון הנשי? כיוון שבתקופה שבה פעל בן יהודה, תחילת המאה העשרים, לא היו חזיות כפי שהן מוכרות לנו כיום. נשים, ובמיוחד בנות המעמד הבינוני והגבוה, לבשו מחוכים: מעין בד נוקשה העוטף את הבטן והחזה, מחוזק בעצמות לוויתן וחוטי מתכת שעטפו את פלג הגוף העליון והצרו אותו מאוד. המחוכים ההדוקים היו ידועים לשמצה כלא נוחים ואפילו כמכאיבים, אך נשים מכובדות במאות ה-17, 18 ו-19 לא עסקו בפעילות גופנית כמו עבודת כפיים או ספורט, ולכן הסכימו לשאת את אי הנוחות של המחוך בשם האופנה והנורמות החברתיות. החזיה המודרנית, הנוחה והגמישה, היא תוצאת מספר שינויים שהתחוללו במקביל בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים: שינוי במעמדן החברתי של הנשים, בדימוי העצמי שלהן, ובטכנולוגיה של הטקסטיל והביגוד.

להמשך הטקסט המלא: להרים או לשטח? ההיסטוריה של החזיה

 

יצירות אשר הושמעו במסגרת הפרק:

http://soundcloud.com/flipp_93/glass-dubstep-remix

http://soundcloud.com/citizengreen/reklein-robb-greenmix

You may also like...

25 Responses

  1. גיל הגיב:

    אחלה שם היה לממציא החזייה: Titsling
    Tits-ling… 🙂

  2. שרה פז הגיב:

    נהניתי מאד! מרתק ממש 🙂
    פעם ראשונה כאן.
    לגמרי חוזרת!

  3. או-נו הגיב:

    כתבה מענינת, ולא "גסה"
    עכשיו הגיע הזמן להכין כתבה על תולדות הטמפון, נראה איך אתה עובר את זה בשלום.
    =
    ואם כבר, על תולדות אמצעי המניעה, החל מהאבנים ברחם של נאקות

  4. amit הגיב:

    אתה הקמת בלוג נפלא.

  5. נעם הגיב:

    אני כאדן מאמין לא מרגיש בעיה עם האזנה לפרק, אבל:
    1.אני לא הייתי עושה כזה פרק.
    2. היעדר אי הנוחות שלי נובעת מהעובדה שאני מאזין לפרק לבד. האזנה עם עוד אדם כן עשויה להביך.
    3.ברור שדתיים ברמות שונות ממני יחושו שלא בנוח, ויעצרו את הפרק תוך קללות נמרצות לרן ;-)…

    • ranlevi הגיב:

      הי, נעם! יכול להיות שאתה צודק- בהאזנה בשניים אולי יכולה להיות מבוכה כלשהי… 🙂
      בכל אופן, אם מישהו ירגיש שהפרק קצת יותר מדי 'עסיסי' מבחינתו- אני אבין בהחלט
      אם יעצור את הפרק. זה בסדר, יש עוד 120 פרקים אחרים 😉
      רן

    • חיים הגיב:

      מזכיר בדיחה על סוחר שניתקע עם סטוק של 1000 חזיות. בא בחור דתי שמבין ביזנס וקנה בזול. הוא חתך כל חזיה באמצע ומכר 2000 כיפות עם חוט לקשירה שלא תיפול…

      מקווה שלא הרסתי תבדיחה – אני מומחה בהיריסתן (לפחות לפי אישתי 🙂

  6. Shachar Parran הגיב:

    I found the episode to funny and interesting
    Nothing sexual or inappropriate

  7. אנדר הגיב:

    אני ממש לא מבין את הביקורת של אלינור, הפרק היה לגיטימי לחלוטין.

    אממ… כרגיל, נהנתי 🙂

  8. אופיר הגיב:

    בטרם אשמע אבקש לשאול, האם כאדם דתי אחוש אי נוחות משמיעת הפרק?

    • ranlevi הגיב:

      אופיר, מכיוון שאיני אדם מאמין קשה לי לענות על השאלה.
      מצד אחד, לא תשמע בפרק גסויות ואו תוכן גרפי- זו תוכנית לכל המשפחה, בכל זאת.
      מצד שני, הפרק כולו עוסק בחזה הנשי, ואי אפשר להתחמק לגמרי מההקשרים
      המיניים. אני מניח שאפשר להגדיר את רמת המיניות בפרק כמו זו של שיעור
      חינוך מיני בבית ספר תיכון, פחות או יותר 🙂
      רן

      • אורן הגיב:

        שמעתי את הפרק, היה מעניין ומהנה. רק הערה בעניין התאמת התוכן לגיל המאזינים – בסקירת ההיסטוריה של מארי פלפס ג'קוב אתה מזכיר השתתפות באורגיה. עכשיו דמיין את עצמך נוסע ברכב עם המשפחה וילדך בן ה-9 שואל "אבא, מה זה אורגיה"?
        במקרה את הפרק הזה שמעתי לבד – אבל ברגע הזה (וזו הפעם הראשונה שאני שומע בתכנית תכנים שלא מתאימים לילדים) חשבתי שמאוד יעזור שלהבא תציין שהתוכנית מכילה תכנים שלא מתאימים לילדים.

        • ranlevi הגיב:

          הי, אורן- תודה על הפידבק!
          אכן, אני מזכיר את המילה 'אורגיה', ואני מניח שעלולות לצוץ שאלות לא נעימות (היה לי את אותו הקטע בדיוק לפני שבוע, כששמענו את המילה 'הומוסקסואל'
          ברדיו באוטו. נסה להסביר לילדה בת 7 את זה…אי אפשר לצאת מזה בשלום! 🙂 ).
          זו אכן בעיה לא פשוטה. ברור שאם הייתי פונה לקהל ילדים, לא הייתי מעז להשמיע את המילה זו בשידור- אבל 'עושים היסטוריה' היא תוכנית למבוגרים, בסופו של דבר.
          כמעט בכל פרק אפשר למצוא התייחסות לנושאים 'כבדים' שכאלה, מהומוסקסואליות ועד מוות, שיכולים להיות בעייתיים לילדים…
          אני חושב שכאן צריך לבוא שיקול דעת של ההורים: האם הם מוכנים לחשוף את הילדים שלהם לתכנים 'בוגרים' ולעמוד בפרץ השאלות הבלתי נמנע. אני יכול מצידי
          להבטיח שלא יהיו אף פעם תיאורים "גרפיים" מאד, כאלה שכנראה יגרמו לילדים לפחד או לחלום חלומות רעים.
          רן

    • חסוי הגיב:

      אולי זה כבר מאוחר מדי אבל בתור דתי הפרק בסדר

  9. שני הגיב:

    מירוץ ויקפדיה

    אז הצלחתי כך –
    Ancient Greece => Assyrian => Epic of Gilgamesh

    שלושה קליקים.

    במה זוכים 🙂

    שני

    • ranlevi הגיב:

      כל הכבוד, שני! 🙂 אני מציע שתרשמי את התוצאה שלך בפורום, בשרשור החידה של הפרק האחרון, שם מרוכזות כל התוצאות 🙂
      רן

  10. אורי לוין הגיב:

    שלום לכולם,
    באותו עניין רן הזכיר שלפי הערכות 70% מהנשים משתמשות בחזיות שאינן מתאימות להן.
    נזכרתי ב"בלדד השוחי" ממוסף כלכליסט "האם החזייה באמת מונעת מהחזה לצנוח?"
    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3541933,00.html
    גם שם מוזכרת חוסר ההתאמה הנפוצה ועוד כמה עובדות מעניינות, למשל:
    "…כמו כן, החזייה עלולה לגרום לתופעות לוואי כמו כאבי כתפיים וגב, כאבים בשד עצמו וגירויים בעור. תופעות אלו מוחרפות כשהחזייה לא מתאימה, וכמעט אי אפשר להתאים חזייה, בעיקר כי החזיות לא מיוצרות לפי המבנה הטבעי של השד אלא לפי האידאלים המופרכים של דוגמניות הלבנים. החזה הנשי אפילו לא סימטרי. אצל כרבע מהנשים יש הבדל של מידה ויותר בין ימין לשמאל, ורוב הנשים כלל לא מודעות למידתן האמיתית (השגיאה הנפוצה היא רצועה ארוכה מדי וקערות קטנות מדי). …"
    חומר למחשבה,
    אורי.

  11. אלינור הגיב:

    גועל נפש!
    הפרק האחרון משדר מסרים מיניים, והוא מפיח חיים ברובדים הרדודים של יצר המין הגברי.
    לא מתאים.

    • ranlevi הגיב:

      אלינור, תודה על התגובה. אני מצטער שאת מרגישה כך.
      על אף שהנושא בהחלט 'עסיסי', הפרק אינו מכיל מסרים מיניים (למעט כאלה שנאמרו בהומור, פה ושם). מכיוון שהגדרתי את הפודקאסט כ'לכל המשפחה'
      אני מחויב לסטנדרט מסוים, ואני משתדל לעמוד בו. עם זאת, אין משמעות הדבר שאסור לעסוק בנושאים רגישים. האם המילה 'שד' בהכרח
      קשורה במיניות? לחזה הנשי יש עוד לפחות שימוש אחד שמוכר לי… 🙂
      בכל אופן, הפרק עוסק בחזיה ובהיסטוריה שלה- ולא בשום דבר אחר.
      רן

    • שני הגיב:

      שלום אלינור.
      קצת הגזמה לומר גועל נפש.
      אני לא מצאתי ממה את נגעלת.
      בברכה
      שני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.