[עושים היסטוריה] 79: תרמיות מדעיות, או – האישה שילדה 16 ארנבים

הפודקאסט עושים היסטוריה

מה גורם למדענים רציניים, מומחים בתחומם, ליפול קורבן לתרמיות שנראות בדיעבד אבסורדיות לחלוטין? בפרק זה נחקור את הסיבות שתרמו להצלחתן של תרמיות מדעיות מפורסמות.

-על מארי טופט, שילדה 16 ארנבונים…או שלא?
-על האיש מפילטדאון שכמעט וניצח את המדענים- אך לבסוף הובס על ידי ילד בן 3….
-על התרנגולת שהביכה את המגזין 'נשיונל גיאוגרפיק'…
-ובני שבט אינדיאני בעלי מנהגים משונים מאין כמותם.

כל זאת ועוד בפרק שלפניכם. תודה לויקטור בן עזרא על הסיוע בהכנת התוכנית: אם אתם אוהבי פינק פלויד, כדאי לכם לקפוץ לביקור בבלוג שלו.

מפגש המאזינים שלנו בפתח: הרשמו עכשיו (כדאי לכם, זה בחינם! 🙂 ) והבטיחו את מקומכם. אל תשכחו לרשום את נושאי השיחה המעניינים אתכם.

גם הקליפ שלנו, 'ליפדאב עושים היסטוריה!' ממתין למשתתפים פוטנציאלים. הרשמו ותהיו כוכבי אינטרנט (אולי).

ניר דהן לוקח אתכם אל מרומי האלפים- כוונו את השעונים הישנים.

עדכון: בפרק סיפרתי אודות החוקר קסו סינג. גיא שבבו, מהחוג ללימודי אסיה של אונ' קולומביה, תיקן אותי שההגיה הנכונה של השם היא 'הסו הסינג'. תודה, גיא!

האזנה נעימה,
רן


איש פילטדאון ותרמיות מדעיות אחרות

כתב: רן לוי

הסיפור שלנו מתרחש בכפר קטן באנגליה, לפני קצת יותר משלוש מאות שנה, בשנת 1726. ג'ון האווראד היה רופא, שבין יתר הכישורים שלו היה גם רופא מילד: רופא שעוזר לנשים במהלך הלידה. יום אחד הוא קיבל קריאה דחופה להגיע לבית של צעירה בת 25 בשם מארי טאפט, בגלל לידה מאד לא שגרתית…האווארד נכנס אל הבית, הלך אל חדר השינה, ומצא את מארי שוכבת על המיטה מסביבה ארנבות, ארנבות מתות. ליתר דיוק, 16 ארנבות. מארי הייתה מתנשמת בכבדות, והתפתלה בכאבים- ממש כמו בלידה רגילה. היא סיפרה לו שהיא כרגע ילדה את הארנבות האלה.

האווארד לא ידע מה לעשות. באותה התקופה, לפני שלוש מאות שנה, המדענים לא ממש הבינו איך מתפתח תינוק בתוך גופה של האם ומה בדיוק קורה שם בפנים- אבל הוא אף פעם לא שמע על מקרה מוזר כזה: אישה שילדה ארנבות? הוא יצר קשר עם רופאים בלונדון, עיר הבירה, וביקש שישלחו אליו מומחים כדי שיעזרו לו להבין מה בדיוק קורה כאן. עד מהרה הסיפור הזה הגיע אל העיתונים, וכולם בממלכה דיברו עליו. המלך גורג' ה-1 החליט לשלוח אל מארי טפאט שני רופאים בכירים: אחד מהם היה אפילו רופאו האישי של המלך.

הרופאים הבכירים ביקרו אצל מארי, והיא סיפרה להם שלפני כמה שבועות קרה לה משהו מאד משונה: היא התחילה לפתח תשוקה עזה מאד לאכול בשר של ארנבים. ולא רק לאכול: היא חלמה על ארנבים כל לילה, רצתה כל הזמן ללטף ארנבים…בקיצור, ארנבים, ארנבים, ארנבים, כל היום. הרופאים המומחים בדקו את מארי, אבל ראו שהיא הייתה בריאה לגמרי. הם החליטו לשלוח את מארי טאפט ללונדון, להמשך בדיקות מקיפות יותר.

בלונדון הייתה מארי תחת השגחה צמודה: רופאים ואחיות הסתובבו סביבה במשך כל שעות היום והלילה, וחיכו לראות אם היא תלד עוד ארנבות. אבל שום דבר לא קרה: מארי לא ילדה אפילו ארנבון אחד וחמוד. ככל שחלף הזמן, החלו יותר ויותר אנשים לפקפק בסיפור של מארי. אולי כל הסיפור שלה היה בלוף? באותו הזמן גם סיפר אחד מהשכנים שלה בכפר, שממש לפני היום של לידת הארנבונים, הוא *מכר* כמה וכמה ארנבים למארי ולבעלה. חשוד מאד…

אז הגיע רופא-מנתח כלשהו, שהחליט שנמאס לו מכל הסיפור המשונה הזה. הוא לקח את מארי לשיחה, ואיים עליה: תשמעי, או שתספרי מה באמת קורה כאן, או שאני הולך לעשות לך ניתוח ולבדוק מה קורה בתוך הבטן. מארי מאד נלחצה, ונשברה: היא הודתה בפני הרופא שהיא רימתה את כולם, ושבעצם היא מעולם לא ילדה ארנבות…היא בסך הכל הייתה צעירה מסכנה מכפר קטן, שכל החיים שלה חלמה להיות מפורסמת. אבל אז, אתם יודעים, לא היה האח הגדול, ולא היה המירוץ למיליון ושושי ושושה…אז היא החליטה להמציא סיפור. בסופו של דבר לא הענישו אותה יותר מדי, והיא חזרה לכפר שלה. השאלה הברורה היא: איך הצליחה צעירה פשוטה ולא משכילה מכפר קטן, לרמות שני רופאים מומחים, אחד מהם אפילו הרופא האישי של המלך?

אחת מהתאוריות הרפואיות שרווחו באותה התקופה, המאה ה-18, הייתה תיאוריה בשם 'הטבעה האימהית' (Maternal Impression). הטבעה במובן 'לסמן' משהו, להשאיר עליו סימן כלשהו. לדוגמא, אם תביטו על אור חזק מאד – אל תעשו את זה, זה לא בריא- אבל אם זה קורה, תראו כתם שנשאר כמה שניות בעיניים. על פי התאוריה הזו, אם במהלך ההריון האמא חווה כל מיני אירועים חריגים- האירועים האלה יכולים להשפיע על העובר שבתוך הבטן. למשל, אם האם שמעה רעש חזק מאוד, התינוק יוולד חרש. אם היא ראתה הבזק חזק מאד של אור, למשל ברק בשמיים, הילד יוולד עיוור. צריך לזכור שאז לא הבינו למה יש ילדים שנולדים חירשים או עיוורים, וזו הייתה השערה די נפוצה.

הרופאים הבכירים שבדקו את מארי הכירו את התאוריה הזו, והם גם שמעו ממארי שלאורך כמה שבועות היא חלמה על ארנבים, אכלה בשר של ארנבים, ליטפה אותם…ההסבר הזה התחבר במחשבה שלהם באופן משכנע מאד אם התיאוריה של 'הטבעה אימהית', והסביר מדוע היא ילדה ארנבונים. כמו כל בני האדם, גם הרופאים- ולמעשה, כל המדענים- נוטים להאמין לסיפורים שתומכים או מסכימים עם רעיונות ומחשבות שהיו להם קודם. זו חולשה אנושית מוכרת וידועה מאד, וזו חולשה שלא מעט רמאים הצליחו לנצל לאורך ההיסטוריה כדי לרמות את המדענים.

איש פילטדאון

הנה דוגמא לתרמית נוספת- תרמית שהיא אולי החמורה ביותר בתולדות המדע.

השנה היא 1912, בדיוק לפני מאה שנים, והמקום הוא שוב- אנגליה. צ'ארלס דוסון היה אריכאולוג חובב, שהיה לו אוסף של כל מיני שרידים ארכיאולוגים מעניינים. דוסון ידע שהרבה מהממצאים הארכיאולוגים הכי מעניינים מתגלים במחצבות: מקומות שבהם חוצבים בקרקע כדי להוציא פחם או סלעים- ומדי פעם מגלים דברים שהיו קבורים בקרקע. יום אחד דוסון הלך לבקר במחצבה בשם 'פילטדאון', ואז ניגש אליו אחד העובדים של המחצבה, כשהוא מחזיק בידיו כמה עצמות. העובד סיפר לו שגילה את העצמות בזמן שחפר בקרקע במחצבה, ומכיוון שכולם ידעו שצ'ארלס דוסון מתעניין בדברים כאלה, הוא הביא לו אותם. דוסון התבונן בעצמות, וראה שמדובר בחלקים של גולגולת. הוא לקח את העצמות אל מדען במוזיאון הלאומי הבריטי, אל אדם שהיה אנתרופולוג- דהיינו, מומחה בשלדים קדומים. הם חזרו יחד אל המחצבה בפילטאון, חפרו בקרקע וגילו שם עוד חלקים של הגולגולת, שן טוחנת ואפילו כלי עבודה פרה-היסטוריים. האנתרופולוג שבדק את הגולגולת והשם היה נרגש מאד: הוא העריך שמדובר בתגלית אדירה, אחת מהחשובות ביותר בהיסטוריה! מדוע?

כפי שאתם ודאי יודעים, לבני האדם ולקופים היה פעם, לפני מיליוני שנים, אב קדמון משותף: יצור דמוי קוף, שממנו התפתחנו אנחנו, השימפנזים, הגורילות ושאר הקופים הגדולים. ממש כאילו היה אבא אחד, ואנחנו והקופים הם כמו אחים שיש להם אותו אב. היום אנחנו מאד בטוחים בתיאוריה הזו, אבל אז, לפני מאה שנה, המדענים עוד התווכחו עליה ולא היו משוכנעים במאה אחוז שזה באמת מה שהיה. הסיבה לויכוחים הייתה שעד אז לא נמצאה הוכחה ארכיאולוגית לאותו אב-קדמון עתיק: במילים אחרות, אף אחד לא גילה שלד עתיק של יצור כזה.

הגולגות החדשה מפילטדאון הייתה ייחודית מכיוון שמצד אחד, היו בה מאפיינים שאפשר למצוא בגולגולות של בני אדם- למשל, מוח גדול ושיניים קטנות יחסית. מצד שני, היו בה גם מאפיינים שאנחנו רגילים לראות אצל קופים- כמו למשל, עצם לסת ארוכה, כמו זו שיש לאורנג-אוטנג. במילים אחרות, סוף סוף נתגלה שלד- או חלק משלד- של יצור קדום שיש לו גם מאפיינים של קוף, וגם מאפיינים של בן אדם: האב-הקדמון שהמדענים חיפשו כל השנים. העיתונים פרסו את התגלית בכותרות גדולות: 'האיש מפילטדאון הוא החוליה החסרה בין הקוף והאדם'. ההתרגשות הייתה גדולה.

אך לא כל המדענים היו שותפים להתרגשות זו. היו מדענים שהטילו ספק בממצא הזה, והעלו שאלות נוקבות. למשל, זמן לא רב אחרי שנתגלה השלד בפילטדאון, נתגלו שלדים נוספים של אנשי מערות בצרפת ובגרמניה. השלדים האלה היו שונים מאד, במאפיינים הגופניים שלהם, מהשלד של 'איש פילדאטון'. אנחנו לא מצפים לגלות שינויים גדולים ומשמעותיים מאד בין שני יצורים שאמורים להיות קרובי-משפחה, וחיו פחות או יותר באותו הזמן…מה הסיבה להבדלים האלה?

אחד המדענים שפיקפקו בתגלית של דוסון היה חוקר אוסטרלי בשם ריימונד דארט. דארט עבד בדרום אפריקה, וב-1924, קצת יותר מעשר שנים אחרי שנתגלה איש פילטדאון, הגיעה לידיו גולגולת עתיקה שנחשפה במחצבה בשם טאונג. ריימונד בדק את הגולגולת, והגיע למסקנה שמדובר בגולגולת בת של ילד קטן, כבן 3, שנקברה בקרקע לפני יותר משני מיליון שנה, והיא שונה מאד מזו של איש פילטדאון: לגולגולת של דוסון היה מוח גדול, ואילו לילד מטאונג היה מוח קטן, כמו של קוף. ריימונד השתכנע מעבר לכל ספק שמדובר באב קדמון אנושי ופרסם את ממצאיו. אבל האנתרופולוגים היו כל כך משוכנעים ברעיונות המקוריים שלהם עד שכולם שכחו והתעלמו מהביקורת, ואלו שפיקפקו בעניין נדחקו לפינה. ריימונד דארט נתקל בחומה של התנגדות, ובמיוחד מהאנתרופולוגים האנגלים שרצו להגן על הגולגולת 'שלהם', כביכול. רוב המדענים האמינו, בכל ליבם, שאיש-פילטדאון הוא האב הקדמון שמשותף לקוף ולאדם. 250 מאמרים מדעיים נכתבו על סמך התגלית הזו והיא פחות או יותר קיבעה את האופן שבו תפסו המדענים את תולדות האבולוציה האנושית במשך עשרות שנים.

השנים חלפו, ועוד ועוד שלדים של בני אדם קדומים נתגלו ברחבי העולם במערות, בחפירות ארכיאולוגיות וכדומה. עם הזמן, האנתרופולוגים החלו להבין שיש כאן בעיה חמורה: כל השלדים החדשים, ללא יוצא מין הכלל, היו שונים מאד מהגולגולת של איש-פילטדאון. אף אחד מהם לא הפגין את התכונות הייחודיות שלו- מוח אנושי ולסת של קוף. למעשה, כל העדויות הסכימו הרבה יותר עם ממצאיו של ריימונד דארט. אפשר להשוות את הניסיון לפענח את ההתפתחות האנושית לפאזל מסובך, שכל פעם מגלים עוד פיסה קטנה שלו ומנסים להתאים אותה לשאר הפיסות כדי ליצור תמונה ברורה: כך נוצר האדם…אבל ככל שעבר הזמן, היה ברור שאיש פילטדאון הוא ממצא מאוד ייחודי: הוא כמו חתיכה בפאזל, שלא מתאימה לשום דבר אחר.

בשנת 1953 יצאה האמת לאור. טכניקות מודרניות ומתקדמות איפשרו לקבוע ללא צל של ספק שהגולגולת ש"גילה" צ'ארלס דוסון היא של אדם שחי בתקופת ימי הביניים- זאת אומרת, לפני שבע מאות שנה ולא כמה מיליוני שנים- והלסת שייכת במקור לקוף אורנג-גוטנג בן 500 שנים. הן עברו טיפול כימיקלי ששינה את צבע העצמות כך שיתאים לצבע של הקרקע בשכבה הגיאולוגית המתאימה. השן הטוחנת שייכת לשימפנזה ועברה שיוף והשחזה כדי להקנות לה חזות של תזונה מודרנית.

מי הרמאי של הסיפור? לעולם לא נדע את האמת. צ'ארלס דוסון, החשוד המרכזי, הלך לעולמו עוד בשנת 1916, שנים רבות לפני חשיפת התרמית. כשבדקו מומחים את שאר אוסף הממצאים הארכיאולוגים שלו, הם גילו שם עשרות שרידים מזוייפים, כך שניתן בהחלט לשער שהוא 'בישל' את כל הסיפור כדי לזכות בתהילה ואולי כדי להתקבל לחברה המלכותית הבריטית, הגוף המדעי היוקרתי ביותר בעולם. אבל ישנם גם חשודים נוספים- המדען מהמוזיאון הבריטי שסייע לו, עוזר מחקר שהסתכסך עם הבוסים שלו ואולי ביקש לנקום בהם….הרשימה עוד ארוכה. מדוע החזיק הזיוף מעמד במשך כל כך הרבה זמן, כמעט ארבע עשורים?

סיבה ראשונה לכך היא דומה למדי לסיבה שבגללה הצליחה מארי טאפט לשכנע את רופאיה שהיא אכן ילדה ארנבות: הסיפור של 'איש פילטדאון' התאים לרעיונות קודמים שהאנתרופולוגים האמינו בהם. במקרה הזה, לא מעט מדענים באותם השנים האמינו שלאב הקדמון הקדום צריך להיות מוח גדול- והגולגולת המזוייפת התאימה לתמונת העולם הזו- מכיוון שהיו לה מוח אנושי ולסת של קוף. אפשרות נוספת היא הגאווה שחשו החוקרים הבריטים בחשיבותו של המאובן 'שלהם'. הם רצו מאוד, מסיבות פטריוטיות מובנות, שהאב הקדמון הקדום ביותר יהיה בריטי, ולא צרפתי, גרמני או דרום אפריקאני.

סיבה נוספת, ואולי המשמעותית ביותר, היא שמדע האנתרופולוגיה היה צעיר מאוד בתחילת המאה העשרים ולא היו הרבה ממצאים שמולם ניתן להשוות את איש פילטדאון. כשמדע מסוים הוא צעיר ולא מפותח, קל למדענים ללכת שולל אחר מסקנות חפוזות ורעיונות שווא. אם אין לך מושג אין צריך להראות האב הקדמון ומישהו מנופף מולך בגולגולת שנראית בדיוק כמו שאתה חושב שצריכה להראות גולגולת של אב קדמון….אתה נופל בפח. הסכנה לנפילה בתרמית כזו היא אולי סיכון מחושב שצריך לקחת כשעוסקים במחקר שנמצא באמת בחזית של הידע האנושי.

עד עכשיו חשפנו שלוש סיבות לכך שתרמיות מדעיות מצליחות למרות שלעיתים הן נראות אבסורדיות לחלוטין, בדיעבד: חולשות אנושיות, רמאות מוצלחת והיעדר בסיס ידע אמין שמולו ניתן לשפוט את התרמית. המשותף לכל שלוש הסיבות הללו הוא שהן לא ממש בשליטתנו. האם המשמעות היא שאין מה לעשות? שתרמיות מדעיות הן בלתי נמנעות?

סביר להניח שתרמיות ונוכלים יהיו תמיד, אבל יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי למזער את הסיכוי ליפול קורבן לתרמיות מכל סוג: להיות ספקנים, לא לוותר ולבדוק. את הלקח הזה למדו על בשרם אנשי המגזין נשיונל ג'יאוגרפיק.

ארכיאורפטור

הדינוזאורים, אותן לטאות ענקיות ומרשימות, נכחדו מהעולם לפני כשישים מיליוני שנים. ככל הנראה, אסטרואיד שפגע בכדור הארץ גרם לשינוי גדול באקלים, והדינוזאורים לא שרדו. או ליתר, כמעט כל הדינוזאורים לא שרדו. הרבה מדענים מאמינים שאחוז קטן מתוך כל הדינוזאורים כן הצליח לשרוד, ושאנחנו יכולים לראות את הצאצאים של אותם דינוזאורים שורדים בכל מקום. ציפורים…כן, על פי מה שידוע לנו היום, סביר מאד שהציפורים הן השריד האחרון שנותר מהדינוזאורים. אפשר לדמיין את זה כמו שרשרת של חרוזים. החרוז הכי שמאלי בשרשרת הוא הדינוזאור המקורי. החרוז לידו זה הצאצא של אותו דינוזאור, והוא נראה קצת קצת כמו ציפור- אבל עדיין הוא מאוד דינוזאורי. החרוז הבא, הצאצא שלו, הוא קצת יותר ציפור, וקצת פחות דינוזאור…עד שמגיעים לחרוז בקצה השני שהוא המון ציפור וקצת דינוזאור. קשה להאמין: הרי הן נראות אחרת לגמרי מהמפלצות הענקיות האלה- אבל אם בודקים את מבנה העצמות של ציפור ממוצעת, אפשר למצוא דמיון ברור.

אבל לפני עשרים שנה בערך, החוקרים לא היו בטוחים שזה נכון: היו הרבה השערות לגבי הקשר בין ציפורים ודינוזאורים, אבל לא היו הוכחות לכך. במילים אחרות, היה חסר חרוז אמצעי בשרשרת: בעל חיים שהוא חצי דינוזאור, וחצי ציפור.
ואז, יום אחד, קיבלו לידיהם האנשים של המגזין היוקרתי 'נשיונל גיאוגרפיק' מאובן מאוד מיוחד: מאובן שהיה החרוז האמצעי הזה, ההוכחה לכך שמוצא הציפורים הוא מהדינוזאורים.

ליצורים שחיו לפני כ-130 מיליוני שנים באזור שהיום הוא מחוז ליאונינג שבסין, היה מזל רע מאוד. הר געש שהתפרץ בפתאומיות השמיד אזור שהיה עד אז שוקק חיים באופן יוצא דופן, וקבר אינספור בעלי חיים וצמחים תחת טונות של בוץ סמיך. הבוץ התקשה והפך לסלע, והתוצאה היא מאובנים: שלדים של בעלי חיים, כמו דינוזאורים למשל, שנשתמרו בתוך הסלע. מזלם הרע של היצורים הקדומים הוא גם מזלם הטוב של תושבי מחוז ליאונינג. האדמה עליה הם חיים עשירה במאובנים שנשתמרו באופן יוצא מן הכלל: במקרים מסויימים, ניתן אפילו לזהות את איבריהם הפנימיים הרכים של המאובנים. רבים מתושבי האזור חופרים באדמה, ואת המאובנים שהם מגלים הם מוכרים למוזיאונים ולאספנים פרטיים תמורת כסף רב.

אחד מאותם מאובנים הגיע, דרך אספן פרטי, אל הנשיונל גיאוגרפיק- והייחוד שלו היה שמדובר היה ביצור אשר פלג גופו העליון נראה כמו זה של ציפור, אבל יש לו זנב כמו של דינוזאור. במילים אחרות, ממש כמו 'איש פילטדאון' שהכרנו קודם- היצור הייחודי הזה היה תערובת של תכונות ציפוריות ודינוזאוריות ולכן הוא עשוי החוליה החסרה בין הדינוזאורים והציפורים, בדיוק כמו שאיש פילטדאון היווה, לכאורה, את החוליה החסרה בין בני באדם והאב הקדמון שלהם. אם כן, זהו ללא ספק סקופ אדיר. השם שנתנו לבעל החיים הזה היה 'ארכיאורפטור'.

אך מאובן מיוחד זה הגיע אל הנשיונל גיאוגרפיק בדרך לא חוקית: סוחר לא ידוע הבריח אותו, בניגוד לחוק, מסין אל ארצות הברית. עורכי המגזין פנו אל כמה חוקרים נחשבים בתחום מחקר הדינוזאורים וביקש מהם לבדוק את המאובן ולוודא שהוא באמת כל כך מיוחד- אבל כמעט כל החוקרים לא הסכימו לבדוק מאובן מוברח. מכיוון שבכל זאת מדובר במאובן שעשוי להיות, לפחות עקרונית, אחד המאובנים החשובים ביותר בהיסטוריה של הביולוגיה, בסופו של דבר נמצאו מספר חוקרים שהסכימו לבחון אותו. לפחות אחד מהם הבחין בממצאים מעוררי חשד ביצור הקדמון. הממצא החשוד ביותר היה שנדמה כאילו הזנב הדינוזאורי מתחבר אל הגוף הציפורי בצורה פתאומית מדי, לא טבעית. הוא הביע את חשדותיו שהמאובן עשוי להיות זיוף- אבל הדיווח הזה, כך נדמה, לא הגיע לאוזניהם של עורכי הנשיונל ג'יאוגרפיק. הם היו להוטים לצאת עם בשורת התגלית ולמרות שידעו שהמאובן לא זכה לבדיקה מעמיקה על ידי אף גוף מדעי מוסמך- החליטו שלא לעצור. בגיליון נובמבר של שנת 1999 התפרסמה כתבה גדולה במגזין אודות התגלית וחשיבותו האדירה של המאובן לתיאוריה האבולוציונית של הציפורים.

כמעט מייד לאחר הפרסום החלו הצרות. חוקר סיני בשם הסו סינג, שנחשף לדבר קיומו של המאובן בשלב מוקדם יחסית של החקירה, הבחין עוד בתחילת 1999 שהזנב הדינוזאורי של הארכיאורפטור דומה באופן מחשיד לזנב של מאובן אחר שנתגלה באיזור ליאולינג- דינוזאור בשם מיקרורפטור, דינוזאור קטן מאד. קסו סינג חזר לליאולינג. הוא שוחח עם סוחרי מאובנים, ביצע כמה חפירות משל עצמו ולבסוף איתר את הסלע המקורי שבו נתגלה המאובן המיוחד. בתוך הסלע, הוא מצא עוד חלק של המאובן- והחלק הזה הראה, כפי שחשד הסו סינג, שמישהו לקח מאובן של זנב של מיקרורפטור- וחיבר אליו מאובן של ציפור. במילים אחרות, המאובן הוא בעצם זיוף: פאזל שעשוי משני חלקים שונים.

מי היה אחראי לזיוף? אנחנו לא יודעים. כמעט בטוח שזה לא היה איכר סיני קשה-יום. הזיוף היה מלאכת מחשבת, וכמעט בטוח שנעשה על ידי אדם שהייתה לו הבנה אמיתית באנטומיה של ציפורים ודינוזאורים: לא היו עצמות עודפות, חוסרים או כפילויות. הכל היה כפי שצריך היה להיות, פרט לעובדה המצערת שהוא לא היה צריך להיות שם מלכתחילה. המניע היה ללא ספק כספי: מאובן חלקי ומפורר שווה כמה מאות דולרים, בעוד שמאובן שלם שווה אלפי ואולי עשרות אלפי דולרים. קסו סינג מיהר לידע את העורכים המזועזעים של הנשיונל ג'יאוגרפיק. פאשלה כזו מעולם לא ארעה בכל מאה ומשהו שנותיו של המגזין. העורכים נאלצו לפרסם התנצלות ותחקיר מעמיק אודות הסיבות שהובילו לתקלה המצערת. לא נעים.

אבל בכל זאת, משהו טוב יצא מהסיפור המביך הזה. מסתבר ששני החלקים של המאובן המזויף, אם בוחנים אותם כל אחד בפני עצמו, הם מעניינים מאד. הזנב, כאמור, היה שייך למיקרורפטור, הדינוזאור שלו היה שייך הזנב של המאובן המזויף, שהוא הדינוזאור הקטן ביותר שנתגלה אי פעם. חשוב עוד יותר, מתברר שלמיקרורפטור היו נוצות והוא חי על עצים, כלומר זהו הדינוזאור הראשון, ככל שידוע לנו, שהיה מסוגל לטפס על עץ. המרחק בין טיפוס על עצים ובין ריחוף מענף לענף הוא קצר מאוד, מבחינה אבולוציונית, כך שבהחלט יכול להיות שהמיקרורפטור הוא החוליה המקשרת בין הדינוזאורים לציפורים. אבל גם הציפור הציפור הקדומה שהייתה פלג גופו העליון של הארכיאורפטור, היא ציפור משונה מאוד. יש לה נוצות ומקור- וגם טפרים ושיניים…בדיוק כמו של דינוזאורים. במילים אחרות, יכול להיות שגם הציפור הזו היא חוליה שמקשרת בין הדינוזאורים לציפורים. כששני החלקים הללו ביחד, הם זיוף- אבל כל אחד בנפרד, חשוב מאד בפני עצמו. במילים אחרות, הם בעצמם חרוזים בשרשרת שבין דינוזאור וציפור.

שבט הנאקארימה

אסיים עם סיפור שהוא אולי אינו תרמית של ממש, אך מעניין בפני עצמו. בשנת 1956 פירסם המגזין American Anthropologist מאמר מסקרן, פרי עטו של האנתרופולוג הוראס מיינר. מיינר התמחה בחקר תרבויות פרימיטיביות, בין היתר בדרום אמריקה, אוגנדה ומקומות נוספים באפריקה. שמו של המאמר היה 'מנהגי הגוף של בני הנאקארימה', והוא תיאר את אורחות חייהם של בני שבט אינדיאני בצפון אמריקה שמיינר חקר לעומק. מיינר פותח את מאמרו באומרו שמכל השבטים הפרימיטיביים ומכל המנהגים המשונים שבהם נתקלו האנתרופולוגים ברחבי העולם- תרבותם של בני הנאקארימה היא, כנראה, המוזרה מכל.

המאפיין המרכזי של התרבות הנאקארימית היא סגידה- וסלידה- מהגוף האנושי. בני הנאקארימה מקיימים שורה של טקסים ומעשי כישוף שמטרתם לשמור על גופם טהור וללא רבב. בכל בקתה ישנו חדר מיוחד השמור לטקסי גוף כאלה ומיינר מתאר, במידה ניכרת של גועל, כיצד בני השבט דוחפים לפיהם בכל בוקר מקל ועליו שערות כדי לגרש את הרוחות הרעות מהפה. בכל בקתה ישנה קופסה קסמים ובה שומרים בני הנאקארימה את השיקויים והקמיעות שהם מקבלים מהשאמאנים של השבט. רק השאמאנים יודעים להכין את השיקויים, והאנשים הרגילים נותנים להם מתנות יקרות ערך בתמורה להכנת התערובות. הנשים, מספר האנתרופולוג, מתעלות על הגברים בכל הקשור למעשי התעללות-עצמית לצורך טיהור הגוף. הן אפילו דוחפות את ראשן אחת לכמה שבועות לתוך תנור לוהט במשך שעה שלמה.

מי הם בני הנאקארימה? זו הייתה הבדיחה של הוראס מיינר: המילה 'נאקארימה' היא המילה 'אמריקה' במהופך. בני הנאקארימה הם לא אחרים מאשר האמריקאנים. כשקוראים את המאמר שוב, מצוידים בידע החדש, כל הקוביות נופלות למקום. ה'חדר המיוחד' לטקסי הגוף הוא חדר האמבטיה, והמקלות השעירים- מברשות השיניים. התנור הלוהט אליו דוחפות הנשים את ראשן הוא המתקן לייבוש השערות במספרה. קופסת הקסמים היא קופסאת התרופות, והשמאמנים שמחלקים אותן הם רופאים. מיינר כתב את המאמר שלו כדי להראות לכל שאר החוקרים שלפעמים, אנחנו מסתכלים מנהגים של בני עם אחר, והם נראים לנו משונים ולא הגיוניים- אבל בעצם, גם המנהגים שלו יכולים להראות משונים ולא הגיוניים למי שלא רגיל להם. במקרה הזה, ה'תרמית' של מיינר בעצם עשתה טוב…

 

You may also like...

21 Responses

  1. אמיר הגיב:

    יש! מצאתי אותו – http://m.reversim.com/reversim63_history.mp3
    טוב, 64kbps זה באמת לא משהו, הסאונד מתכתי משהו ומי זה רן תבורי?…
    לפחות האוסף שלי מושלם עכשיו (כולל 2 פרקי הפיילוט האבודים) 🙂 תודה.

  2. אמיר הגיב:

    תודה רן, אבל הלינק שבפורום:
    http://rapidshare.com/files/407774756/reversim63_history.mp3
    לא מוביל לשום מקום, יותר נכון לדף שאומר שהקובץ הוסר 🙁

  3. אמיר הגיב:

    איפה פרק 78 ?

  4. מאיר הגיב:

    נקודה מעניינת שפותחת נושא אחר שהוא לא פחות בעייתי.

    אוריינות מדעית.

    אחת הבעיות הגדולות ביותר כיום היא שרוב הציבור לא מסוגל לקרוא טקסט מדעי ולהבין אותו.
    לא מדובר כאן על חוכמה אלא פשוט על העובדה שלא לימדו אותם את זה בבית הספר.
    הבעיה רק מחריפה בגלל הנגישות למידע באינטרנט.
    האינטרנט הוא חופשי לחלוטין וזה נפלא.
    מצד שני -יכולים לגור זה ליד זה אתר מדעי מעולה ואתר קקיוני לחלוטין שמתיימר להיות מדעי. המצב אפילו יותר מסובך מכיוון שלרוב האתר הקיקיוני הוא הרבה יותר מעניין ומזמין.
    אדם מן השורה שמחפש מידע לא מסוגל להבדיל בין השניים ולרוב נופל בפח וקורא את המידע השיקרי ומאמין בו.
    אני יודע את זה כי אני מנהל ברשת מדור מדעי כבר 3 שנים וכמות השאלות או הטענות המדעיות שקיבלנו באתר המתבססות על מידע מוטעה שנקרא ברשת מגיע למאות ואלפיםשל פניות.

    הבעיה מחריפה עוד יותר בגלל העובדה שהמדע כל כך מתקדם היום שיש בו דברים שנראים לאדם הפשוט כמו קסם. ואם קסם קיים במדע מדוע שהומאופתיה לא תעבוד?

    בכול מקרה לגבי הטענה שאתה מעלה.
    זה מזכיר לי בדיחה קצרה:
    איך אתה מרגיש?
    במילה אחת – טוב.
    בשתי מילים – לא טוב.

    בקיצור הוספת מילה אחת משנה את כל המשמעות.

    "אקלים גייט" הוא סיפור עצוב.
    במקרה הטוב הוא בחירה שגויה של מילים. במקרה הרע זאת פשוט רמייה או במילים אחרות תיאוריית קונספירציה שהייתה ממש מצחיקה אם לא הייתה עצובה.

    התחממות כדור הארץ בשנים האחרונות ואפקט החממה הודגמו מספר רב של פעמים באלפי מחקרים שונים שעשרות ארצות שונות. גם ההשפעה של האדם על התחממות זאת כמעט מוסכמת ללא עוררין על הקהילה המדעית.
    אקלים-גייט בעצם טוען לקונספירציה עולמית של אלפי מדענים בעשרות ארצות שכולם משקרים כדי להשיג מה? וזה לא דלף החוצה? אתה באמת מאמין בזה?

    הרי כל נושא השיחה שלנו היה תרמיות מדעיות וממש קשה לי להאמין שאתה רוצה לטעון שההתחממות הגלובאלית היא שקר.

    במקרה ה"טוב" אני מוכן לתת קרדיט ולומר שאולי המדענים לא נהגו בשקיפות מלאה (אני לא אומר את זה כי אני לא יודע, אני רק מציין לצורך הדיון). עדיין הם לא עסקו בתרמית ולא היטו תוצאות וזה הרי נושא השיחה שלנו.

    אני בעצמי משתמש לעיתים במילים ל"הסתיר נתונים".
    כשאתה מנסה לבודד תופעה אתה מנסה בעיבוד להוריד את הרעש ולכן אתה מסתיר נתונים מסויים. זה נעשה לצרכים מסויימים ולא כחלק מאיזו הסתרה של נתונים או זריקה שלהם מהמחקר כי הם לא מתאימים לי.

    לבסוף ושוב רק לצורך הדיון.
    גם אם תוכיח שקליימט-גייט היה מזימה של מדענים אז אני אטען ששוב צדקתי -עובדה שזה נחשף. וזה בדיוק מה שאמרתי, כיום מדענים לא מסוגלים לזייף "מימצא" משמעותי לאורך זמן כי זה יתגלה ולכן בטווח הארוך לא תהיה השפעה לרעה על המדע.

    אם אתה מוכן להשקיע מעט זמן ולהקשיב לדיון הבא אולי תקבל את התמונה הנכונה:
    יש חילוקי דעות ויש דיון אבל תרמית? לא בבית ספרנו 🙂

    http://mitworld.mit.edu/video/730

  5. חתול הגיב:

    מאיר איך לדוגמה התרחש הזיוף שהתפרסם בתור פרשת אקלים־גייט?
    מדענים פרסמו ממצאים שתמכו בגישה השולטת אבל לא הציגו ממצאים שסתרו אותה.

  6. מאיר הגיב:

    צודק ולא צודק.
    למרות שארכאולוגיה היא לא תחום ההתמחות שלי אתרה מזלי וב8 השנים האחרונות אני קשור בעקיפין גם למחקר בארכיאולוגיה ואנתרפולוגיה. הימים של אינדיאנה גונס עברו מהעולם. היום הרבה ארכאולוגים הם עכברי מעבדה ממושקפים.
    שנת העבודה שלהם נראת בערך כך:

    מספר חודשים (2-3) של חפירות ואז 8-9 חודשים של עבודה במעבדה.
    העבודה במעבדה לא כוללת שימוש במכחול, דבק ומצלמת סטילס (אם כי יש גם את זה) אלא אמצעי הי-טק שלא היו מביישים מעבדות פיסיקה (גם שם ישבתי 4-5 שנים).
    שיטות תיארוך בשימוש בקרינה אינפרא אדומה, לייזרים למדידה מדוייקת, קיטים כימיים למציאת שאריות ביולוגיות, סורקים תלת מימדיים המודדים כל חלק בתלת מימד ועוזרים בהרכבה ועוד ועוד.

    תרמית כמו איש פילטדאון לא יכולה להתרחש כיום מכיוון שתוך יומיים יגלו
    (א). שהעצמות הרבה פחות עתיקות מהטענה.
    (ב). שאין התאמה בין הלסת לעצם הגולגולת.

    אתה יכול לטעון שלא לכול מעבדה יש את הכלים הללו ואתה צודק. אבל כאן בדיוק נכנסת הנקודה עליה אני מדבר.
    אם אותו חוקר יזזיף ממצע אקראי ובלי חשיבות זה יהיה מעשה טפשי לחלוטין.
    מצד אחד הסיכון שהוא לוקח על עצמו הוא עצום – אם התרמית תתגלה הוא איבד את הקרירה שלו לעולמים. שום מוסד לא יתן לו משרה.
    מצד שני מה הוא יכול להרוויח? פרסום קטן באיזה עיתון. את היכול לטעון שזה לא דבר של מה בכך (ואתה צודק) אבל בקונטקסט של המדע אין כאן ממש נזק.
    אם למשל החוקר מפרסם ממצא חדש שתומך בעשרות מחקרים קודמים הרי שבכול מקרה הפרדיגמה שהוא מציעה שולטת כרגע והוא לא שינה במאום. אם לחילופין הממצא שלו סותר פרדיגמה קיימת אף אחד לא ייתיחס לממצא ברצינות מלאה עד שלא ימצו הוכחות נוספות. עד אז זה יחשב כממצא אזוטרי מעניין ותו לא. כלומר גם במקרה כזה אין פגיעה במדע האמיתי.

    אם לחילופין הממצא של החוקר הוא מרעיש. למשל אם אני אגלה מחר מנוע 6 בוכנות בן 8 אלף שנה ואנסה לפרסם בנייצר. קודם כל אם המעבדה שלי לא מצויידת במכשירים מתקדמים ידרשו ממני לאפשר בדיקות חיצוניות לפני הפרסום. גם אם המאמר יתפרסם הקהילה המדעית התחום תהיה כמרקחה ותוך מספר חודשים מאות (והדגש הוא על מאות) מחקים חדשים יתבצעו בתחום כדי לחזור על התוצאות.
    כמובן שאם רימית זה יתגלה מהר מאוד.

    השתלשלות הארועים שאני מציג נכונה לכול תחום במדעים המדוייקים.
    כך שאני חוזר ואומר רמייה בהחלט אפשרית אך השגת אפקט משמעותי לאורך זמן שישפיע על מסקנות מדעיות- הסיכוי נמוך עד בלתי אפשרי.

  7. חתול הגיב:

    מאיר, התמקדת בעיקר בפיזיקה שם באמת קשה לזייף ממצאים. אני לא טוען שחוק הכבידה הוא זיוף. אבל ייתכן שיהיו זיופים אחרים.
    למשל אם ארכאולוג יזייף ממצא לא בטוח שהדבר יתגלה.

  8. zipdrive הגיב:

    כמו שמאיר אומר, קשה מאוד היום לעבוד על מדענים.
    עם זאת, קל מאוד לעבוד על הקהל הרחב.
    בשל כך כדאי לכל אחד לפתח מחשבה ביקורתית וכלים לניתוח טענות כאלה ואחרות. הפתרון השני הוא לסמוך על המומחים אבל הבעיה היא שכיום יש נטייה לאנשים (בעיקר בעולם המערבי) לחשוד כל הזמן שהממסד (כולל הממסד המדעי) רוצה לרמות אותם ולשקר להם.

    בקיצור, לכו תאזינו ל"ספק סביר" והוריו הלועזיים.

  9. מאיר הגיב:

    אתה צודק שיש בטח המון אנשים שמשתמשים במדע בצורה נלוזה וכדי להטעות, אבל זה נושא אחר. רק היום התפרסם בynet מאמר איך התוויות על המזון בארץ מעוותות ומטעות את הלקוחות.
    על שמפו מסויים כתוב נבדק דרמטולוגית (בדיקה מדעית) מה שיכול לתת לך תחושה שזה מוצר בטוח במיוחד רק שהם לא רשמו מה התוצאה מחד ומאידך האמת היא שכל מוצרי השמפו חייבים בבדיקה כזו (אין בה משהו מיוחד) רק שהחברה הנ"ל פשוט פרסמה את בזה על האריזה.

    אנשים משתמשים במדע לגנוב, לזייף, לשקר וכו'.
    המדע יכול להיות כלי חזק מאוד.
    כיום כשיש בו תחומים שנראים לאדם ההדיוט כמו קסם, גם קל מאוד להטעות את הציבור עם מילים גבוהות. מספיק שתקרא את הספר של רן לוי על פרפטום מובילה כדי גלות כמה פטנטים אושרו ע"י משרד הפטנטים של ארצות הברית להמצאות מסוג זה (שהן כמובן בלתי אפשריות) פשוט ע"י שימוש במילים מפוצצות.

    הנקודה שנידונה כאן היא האם כל זה מוביל את המדע לשגיאות -כמו לדוגמא תרמית איש פילטדאון או היתוך קר (שוב בהנחה שזה היה תרמית) והתשובה במקרים האלו היא ברור שלא.
    אני לא ממש מכיר את התרמית שאתה מדבר עליה אך אם נשקול את השפעתה על העולם המדעי היא אפסית.
    יתכן ויש חוקר אחד או שניים שהוסיפו את ה"ממצא" השקרי כעובדה באיזה ספר או עיתון; יתכן שלא. אבל זאת רק "הוכחה" אחת, זניחה.

    ניתן לדמות את המדע לקיר ענק שמורכב מלבנים רבות חלק מהלבנים יותר משמעותיות, כמו אבן הראשה בשער (שמחזיקה את כל הקשת במקום) אך רובן הן "עוד לבנה בחומה".
    אם נוציא מספר לבנים "פשוטות" פה ושם – לא תהיה שום השפעה על החומה.
    מנגד אם נוסיף מספר לבנים פשוטות – שוב החומה לא ממש תגדל.
    יהיה צורך להוסיף עוד מאות לבנים ("מאמרים", "פוסטרים", "הרצאות", "ספרים") נוספות כדי שהיא תתקבל בעולם המדעי ותשפיע באמת (או בהשאלה כדי שהחומה באמת תגבהה או תתרחב לאזור מסויים). הסיכוי שזה יקרה בתרמית פשוטה כמו שאתה מתאר היא קטנה מאוד.
    אם לעומת זאת לא מדובר באבן פשוטה אלא באבן הראשה (לדוגמא היתוך קר) מייד מזנקים מאות מדענים ומנסים לחזור על התוצאות ואם הם לא מצליחים האבן מסולקת ממקומה.

  10. שניר ד הגיב:

    מאיר אתה מדבר על תרמיות מדע טהורות, אבל מה עם תרמיות שהשתמשו במדע? כמו שכבר אמרתי על הדוגמה בהקדמה של הספר BLINK, הפסל שנראה אותנטי לחלוטין גם בעיני המדע עם תיארוך החלקיקים וכו'וכ'ו.. יש כל כך הרבה תרמיות כאלו, שאף אחד כבר לא יתפוס לעולם.

  11. מאיר הגיב:

    הי חתול.
    בתור אחד שעוסק במדע כבר כמעט 7 שנים, צר לי "להרוס" לך את תיאוריית הקונספירצייה :-).
    היופי בכולם המדעי הוא שאם מחר יראו בניסויים שאיינשטיין טעה ועתוצאה תחזור על עצמה במעבדות שונות אז מייד יצאו בהכרזה שאיינשטיין טעה – לא ינסו לגונן עליו. יתרה מזאת, אני די בטוח שאם איינשטיין היה חי היום הוא היה מוריד את הכובע ומצטרף לכיוון החדש (וזה בניגוד לרוב האנשים שאני מכיר וכול אנשי הדת שאני מכיר).

    בכול מקרה, תרמית מדעית לשמה (כלומר ביודעין) נעשת קשה יותר מיום ליום.
    זה לא ממש קשה לפברק תוצאות במעבדה בנושא כבר קיים וידוע אבל אז אתה סתם שקרן פשוט. הכוונה שאם אני אצהיר שהצלחתי לסנתז חומר "X" שכבר עשרות מעבדות אחרות יצרו (ולמעשה לא יצרתי אותו, או לא הצלחתי) זה לא תהיה חדשה מרעישה ומבחינת העולם המדעי זה לא ממש ישנה אם הצלחתי או לא כי זה לא תרם משהו חדש.

    אם לעומת זאת אצא בהצהרה על חומר חדש – בהחלט ייתכן שיפרסמו אותו בעיתון נחשב (במיוחד עם אני בעל שם או לחילופין אם כתבתי את זה מספיק טוב). אבל, וכאן מגיע האבל הגדול – מייד יתחיל מרוץ מטורף של עשרות מעבדות בעולם לחזור על התוצאות (ואני מתכוון לעשרות מעבדות – כיום כמות אנשי האקדמיה בעולם היא גדולה מאוד וממשיכה לגדול). כל פסיק וכל טענה יבדקו הלוך וחזור ומהר מאוד כל טעות תתגלה. כלומר גם אם הטענה שלי נכונה אך יתגלו אי דיוקים- הם יתפרסמו.

    אם תנסה לצייר עקומה של מספר תרמיות מדעיות עם השנים תראה שהן הולכות ויורדות.
    אם תצייר עקומה של הזמן שלוקח עד לגילוי התרמית המבלך השנים תגלה שגם עקומה זאת הולכת ויורדת.
    דוגמא אחת היא איש פילדאון מתחילת המאה ה 20 ששיטה בעולם המדעי עשרות שנים ולעומת זאת את המדען הקוראני שטען שהצליח לשבט עוברי אדם ו"נתפס" תוך פחות משנה, חוקר מערכת החיסון המפורסם שטען שיש קשר בין חיסון משולש ואוטיזם ותוך מספר שנים התברר שלא רק שזייף את התוצאות אלא שהוא מומן ע"י חברה מתחרה שיצרה תרכיב בודד ל3 המחלות (3 חיסונים יותר רווחיים מאחד משולב), והחוקרים שטענו שהצליחו לבצע היתוך קר ולאחר שאף מעבדה לא הצליחה לשחזר את התוצאות הפרסום נמשך מהעיתון והחוקרים הוקעו (אם כי במקרה הזה עדיין לא ברור אם מדובר בתרמית או טעות).

    בקיצור ייתכן שיש עדיין תרמיות מדעיות עתיקות יומין שלעולם לא נדע על קיומן מחד (אך הן כנראה משפיעות פחות ופחות על העולם של ימנו) אך קשה עד בלתי אפשרי ליצר תרמית מדעית חדשה שתחזיק לאורך זמן – אלא אם אתה מאמים בתיאוריות קשר עולמיות.

  12. חתול הגיב:

    רן, התכוונת שאלה התרמיות המדעיות הידועות.
    מעניין כמה תרמיות מדעיות יש שלא התגלו עד היום. (-:

  13. אייל הגיב:

    איפה פרק 78?

  14. רן לוי הגיב:

    הי, מאיה- רעיון יפה! נושא מסקרן ללא ספק. אני אקרא עליו עוד ונראה אם יש דברים בגו.
    תודה,
    רן

  15. מאיה הגיב:

    רן, אולי אתה מוכן להקדיש פרק למוגלי, טרזן והחברים האמיתיים שלהם? נורא מעניין אותי לדעת אם באמת היו ילדים שגודלו ע"י חיות והצליחו לעבור את גיל הינקות ואין זה השפיע עליהם. ממה שהצלחתי למצוא – הכל סיפורים. אלא אם כן הקוראים הנבונים ואתה תספרו לי אחרת 🙂

  16. מאיר הגיב:

    פרק מעניין ועשוי היטב כרגיל.

    הארה אחת – במהלך הפרק רן מזכיר ארנבים וארנבונים ומשתשמש בשני ההגדרות לאותו בע"ח ולא היא (זה בסדר רן, מותר לך כמהנדס).
    ארנב = hare
    ארנבון = rabbit
    אלו שני בעלי חיים שונים לחלוטין.

    ואם כבר דנו בבעלי חיים אז נמשיך מעט…
    השפן הקטן שכך לסגור הדלת, הצטנן המסכן וקיבל נזלת.
    אני בטוח שלכולכם עולה בראש יצור פרוותי לבן עם אזניים גדולות… שוב שגיאה שאחראי לה הפעם המאייר של הספר המקורי.
    שפן הוא ייצור דמוי חולדה, בהחלט פחות מושך את העין והלב, אבל זאת האמת.

    באותה נשימה יען ובת יענה אינם אותו בעל חיים.
    היען טומן ראשו בחול ואילו בת היענה היא ציפור טרף המוזכרת בתורה והיא "קרובה" של האיה והדיה (בקיצור נראת כמו נשר).

    לקינוח דווקא דרור ואנקור השם שמות שונים לאותה ציפור.

    לך תבין

    לילה טוב 🙂

  17. שניר ד הגיב:

    פרק מעולה!
    המלצה לקריאה נוספת, BLINK של מלקולם גלאדוול, ההקדמה מדברת על הונאה אומנותית, אך באמצעים מדעיים, ואיך בעצם מומחים גדולים, רק ממבט של שניה, הבינו שמשהוא לא בסדר, למרות שהמוזיאון בדק את הפסל ואת כל ההיסטוריה שלו במשך 14 חודשים והכל יצא מצוין.
    בכלל מלקולם גלאדוול כותב מחונן, ממליץ על כל ספריו ובכלל זאת במיוחד על outliers.

  18. Vick BE הגיב:

    רן, פרק מעולה! שמחתי שזכיתי לקרוא אותו ולשמוע אותו אחרי שפיספסתי את הרצאתך 🙂

    תודה על אזכור הבלוג שלי והתוכנית על פינק פלויד. רק תיקון קטן – לא הכנתי את המיקס, רק ערכתי את התוכנית. מי שהקליט אותה הוא ידידי אורן עמרם.

  19. יובל הגיב:

    נהנתי מאוד מהפרק(!), למרות שנכחתי בהרצאה.
    אגב, העריכה המוסיקלית הייתה נפלאה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.