fbpx

ביקורת ספר: 'האח הקטן', מאת קורי דוקטורוב

מפעם לפעם אני מקבל ספרים מהוצאות ספרים- בעיקר בתחומי המדע והמד"ב- כדי לקרוא ולחוות עליהן דיעה. אני מתכוון לפתוח מדור חדש באתר, בו יאוגדו וירוכזו הביקורות הללו לטובת המאזינים.

קריאה נעימה,

רן.

[column width='10%' padding='2%'] 'האח הקטן' הוא ספר עם מטרה, והמטרה היא לגרום לכם לפחד.

קורי דוקטורוב (Doctorow) הוא אחד מהקולות הבולטים ביותר של השנים האחרונות בדיונים הלוהטים עתיד הפרטיות באינטרנט, סוגיית הפיראטיות וזכויות היוצרים. בהרצאות שהוא מעביר ובפעילויות שונות במסגרת ה-EFF ('ארגון החזית הדיגיטלית') הוא מביע בקול ברור את דיעותיו על ארגונים ממשלתיים וחברות מסחריות גדולות – דיעות שהמנכ"לים של פייסבוק וגוגל ודאי לא אוהבים לשמוע. דוקטורוב מעלה בהרצאותיו שורה ארוכה של סיבות שבעטיין יש להגביל את זכויותיהן של ארגונים גדולים שכאלה. 'האח הקטן' (הוצאת גרף, תרגום משובח של ענבל שגיב-נקדימון) הוא הרצאה אחת ארוכה שכזו, במסווה של ספר עלילתי המכוון למתבגרים צעירים.

הסיפור עוקב אחר מאבקו של מרקוס יאלו, תלמיד תיכון וגיק טכנולוגי, כנגד המשרד לבטחון פנים של ארצות הברית. פיגוע טרור אשר גבה את חייהם של אלפי קורבנות בסן-פרנסיסקו, גורר בעקבותיו 'כיבוש' של מדינת קליפורניה על ידי עשרות אלפי שוטרים וסוכנים חשאיים אשר מנצלים את הפחד והכאוס כדי להשליט סדר במדינה שידועה במתירנות הליברלית שלה. נציגי הממשל מתקינים מתקני האזנה, ציטוט ומעקב בכל פינה. הם עוצרים את כל מי שנתפס בעיניהם כגורם אנרכיסטי ומסוכן- כולל ילדים- ומשליכים אותם לבתי כלא סודיים. מרקוס יאלו, תחת הכינוי M1k3y ('מייקי'), מקים ארגון מחתרתי כדי להחזיר את החופש לעיר החופשית ביותר בעולם.

ההשוואה לקלאסיקה של הז'אנר, '1984' של אורוול, בלתי נמנעת- והיא עושה רק רע לאח הקטן של האח הגדול.

ב-1984 הארגון המדכא והמרושע הוא מדינה טוטאליטרית בסגנון ברית המועצות. אנחנו מצפים ממדינה טוטאליטרית שתנהג כך כלפי תושביה: אחרי ככלות הכל, זו הסיבה שהיא מכונה 'טוטאליטרית'. ב'האח הקטן' הארגון המרושע הוא ממשלתה של הדמוקרטיה הגדולה בתבל, ארצות הברית. ולא רק זאת, מדובר בארצות הברית של ימינו- כן, זו שבחרה נשיא שחור ממוצא מוסלמי לעמוד בראשה.
[/column] [column width='10%' padding='2%']

אמינות, אם כן, היא הבעיה הגדולה ביותר של הספר. דוקטורוב בחר בארצות הברית של ימינו כרקע לעלילה מתוך רצון ברור להעניק נופך אמין יותר לסיפור שהוא למעשה אזהרה אחת גדולה לנו, הקוראים, למה שעשוי להתרחש אם לא נילחם למען פרטיותינו וזכויותינו…אבל למעשה ירה לעצמו כדור ברגלו הספרותית. כל תיאור של סוכן מרושע המתעמר בילד חסר אונים או מורה גועלית המבצעת אינדוקטרינציה בתלמידיה רק מציב את העלילה כולה באור מגוחך עוד יותר. זו הסכנה הגדולה בכתיבת ספר שכל כולו מניפסט תחת מסווה עלילתי דק: המרחק בין גאונות (1984) ומגוחכות הוא דק כעוביו של דף.

ובכל זאת, לספר ישנן נקודות חיוביות לזכותו. קורי נותן לנו, באמצעות קורותיו של מרקוס, סקירה מעולה לגבי טכנולוגיות ריגול וחדירה לפרטיות שכל אחד מאיתנו פגיע להן- וגם מגוון של שיטות גרילה ואמצעי הגנה כדי להתמודד איתן. אפשר לומר שהספר הוא קורס בסיסי לאנרכיסט המתחיל- ואני מציין זאת בחיבה: כמה מהדמויות הגדולות ביותר בהיסטוריה של המחשב האישי היו אנרכיסיטיות. סטיב ג'ובס וסטיבן ווזניאק הם דוגמאות בולטות. העלילה זורמת וכתובה היטב, משימה לא פשוטה עבור ספר שעמוס באינספור הסברים טכנולוגיים כמעט בכל פסקה שנייה.

לסיכום, 'האח הקטן' הוא ספר שצעירים בעלי נטייה האקרית יהנו ממנו ואולי אפילו ישאבו ממנו השראה לעתיד. קוראים בוגרים יותר, עם זאת, יזהו מייד את מטרתו האמיתית של הספר מבעד לעטיפת הצלופן החלבית של העלילה הבידיונית: שטיפת מוח. זו שטיפת מוח למטרה חיובית- חשוב לחנך את דור הפייסבוק כדי שיבינו מהי פרטיות ואת המשמעות העתידית של מעשיהם בהווה- אבל שטיפת מוח שנעשית תחת מעטה עלילתי, וסובלת מבעיות אמינות קשות. בעייתי.

[/column] [end_columns]

10 Responses

  1. nishtak הגיב:

    כן רן גם אני תהיתי על סגנון הכתיבה של הסופר ועל האופן "העדין" שבו הוא העביר את המסר. הרי ברור שלכתוב הוא יודע וכנראה שהוא ידע מה הוא עשה ובחר בכוונה להיות בוטה, כדי שחלילה אף אחד לא יפספס את הכוונה. נראה לי שהוא לא חושב יותר מדי דברים טובים על הנוער שבשבילו הוא כותב וכנראה באמת פחד שהמסר יתפספס או ישכח במהרה. בשביל קורא יותר בוגר או יותר מנוסה בקריאה הדבר הזה באמת צורם.

    למי שמעוניין ישנם שלושה סיפורים שלו שתורגמו לעברית:

    אני רובוט(מחווה לסופר המקורי ועוד כמה מגדולי הז'אנר)
    http://www.blipanika.co.il/?p=1288

    המשחק של אנדה
    http://www.blipanika.co.il/?p=1844

    נימבי וקופצי הממדים
    http://www.blipanika.co.il/?p=867

  2. רן לוי הגיב:

    תודה לכל המגיבים!
    Nishtak- אכן, המסר שדוקטורוב מעביר בספר הוא חשוב, במיוחד עבור בני נוער. מה שהפריע לי, באופן אישי, הוא האופן 'הבוטה' שבו המסר מועבר. איפה האלגנטיות? איפה העדינות? 'האח הקטן' הוא המקבילה הספרותית של אגרוף לפנים 🙂
    חנן- הנקודה שאתה מעלה מעניינת, ולא שקלתי אותה. אכן, 1984 היא משל ולא נכתב בהכרח כנגד ברית המועצות. ככל שאני חושב על זה יותר, אני חושב שתגובתך רק מחזקת את מה שכתבתי: חוכמתו של אורוול הייתה בכך שהעביר משל מתוחכם על החברה המערבית במסווה של רקע 'ברית המועצתי'. מה עושה דוקטורוב? שום תחכום. הוא רוצה שנבין שהספר הוא על החברה המערבית, אז הוא מציב אותו שם. האם יכול להיות שגם ארצות הברית תהפוך לדיקטטורה? בהחלט. אבל זה לא יכול להתרחש (לדעתי, כמובן) בתוך חצי שעה! וכך זה ממש מתואר בספר, פחות או יותר.
    אני ממש שמח על הדיון הקטן הזה, הוא ממש מצוין 🙂
    רן

  3. חנן הגיב:

    יותר מדי אנשים חושבים שחוות החיות ו-1984 מכוונים נגד ברית המועצות. זה מגוחך. איזו מין סאטירקון עלוב יושב באנגליה וכותב נגד ברית המועצות ? ככה היה אפשר לכתוב גם סאטירה בגרמניה הנאצית.
    הגאונות של אורוול היא שבאמת ממבט ראשון נראה שהוא כותב נגד האנשים שכולנו שונאים, ואז כולנו מסכימים עם הסופר. רק 5 שנים אחר כך (ואצל אנשים אטיים יותר זה לוקח עוד יותר זמן) אנחנו שמים לב שהוא כתב עלינו.
    את הספר של דוקטורוב לא קראתי, אז אינני מביע דעה על טיב הספר או על האלגנטיות של האשמותיו. אבל להגיד שהספר מגוחך כי בארה"ב זה לא יכול לקרות ? נו, באמת.
    אני משער שגם ברפובליקת ויימאר חשבו ככה.
    האם לא אתה, רן לוי, סיפרת לנו, באיזשהו פרק קודם, שהמתמטיקאי קורט גדל קרא את החוקה האמריקאית והגיע למסקנה שהיא יכולה להפוך לדיקטטורה אפילו בלי להפר את החוקה ?

  4. נמרוד הגיב:

    כל הכבוד רן על היוזמה,
    באמת רעיון טוב להוסיף פינה של ביקורות על ספרים (אין לי מושג איך אתה עושה כל כך הרבה דברים וזה בנוסף לעבודה).
    הייתי שמח אם הייתה נפתחת פינה על המלצות לספרים בנושאי מדע ותחומים משיקים (או כל ספר טוב אחר).

  5. nishtak הגיב:

    רן, מצטרף לברכות לפינה. במקרה גם סיימתי לקרוא אתמול את הספר ובגדול אני מסכים עם הביקורת. לסופר יש באמת נטיה לא מבורכת להטפת יתר והקצנה, שני דברים שפוגעים באמינות ודי עצבנו אותי בזמן הקריא.
    אבל יש לזכור שהספר מכוון בעיקר לנוער ובנוסף אני לא מכיר עוד ספר עלילתי שדן בבעיות הפרטיות שהעתיד או אפילו ההווה טומנים לנו. בנוסף הספר דן, אומנם בצורה מופשטת קצת בסוגיה של גבולות, כגון מתי בשם הביטחון ניתן להקריב זכויות אזרח מסוימות והאם לממשלה יש בכלל את הזכות לעשות את הבחירות האלה בשבילינו. אלה שני דברים שאני צופה שיהיו מאוד רלוונטיים בעתיד, לכן המסר של הספר הוא חשוב בעיני. בנוסף נראה לי שרוב הקוראים הפוטנציאלים של הספר יודעו לזהות מתי "מחרטטים אותם" ובנוסף הוא מאוד מאוד קריא, אז נכון 1984 זה לא אבל למי שיש זמן או למי שגם חשב ששנת 2004 היא שנה מוצלחת להפסיק לישון, אני ממליץ לקרוא, גם אם רק בשביל לגלות איך מרכיבים גלאי למצלמות זעירות בעזרת גליל נייר טואלט וכמה לדים.

  6. Vick BE הגיב:

    רן, אבהתי מאוד את הניתוח שעשית לספר הנ"ל. עשה לי חשק לקרוא בו.
    אבל נראה לי שלא אמצא זמן לכך…..אני, בכל זאת, מעוניין לישון מידי פעם בפעם 🙂

  7. אורי הגיב:

    ובכן – הייתי שמח לקבל המלצות (ואזהרות) על ספרי מד"ב לפי קטגוריות שונות – למשל חלוקה לקלאסי, מודרני, מד"ב קשה, מד"ב חברתי וכו'….

  8. רן לוי הגיב:

    אין לי בעיה של זמן- הפסקתי לישון בסביבות 2004 🙂
    הרעיון של 'מדריך לקורא המד"ב' נשמע מעניין…אני מזמין אתכם להעלות רעיונות. מה הייתם רוצים לראות במדריך כזה?
    רן

  9. אורי הגיב:

    רן – רעיון מצויין למדור, ובאמת מאיפה יש לך זמן ?

    אולי במקביל למדריך הפודקאסטים תפתח גם מדריך לקורא המד"ב ??

  10. איתמר הגיב:

    רן, יש לך זמן לכתוב ביקורת על ספר?
    רגע, יש לך זמן *לקרוא* ספר?

    🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.