פרק 106: הצולל שהציל קתדרלה – על שימור מבנים

http://www.flickr.com/photos/24350382@N07/בניינים ומונומנטים אינם רק קירות, גגות וקישוטים – כי אם גם כלי קיבול לערכים תרבותיים ולזהויות לאומיות. עובדה זו הופכת את מקצוע השימור לשילוב מאתגר של הנדסה, ארכיאולגיה, אמנות ופוליטיקה…

 

פרק חדש יצא לאור, וניתן להאזין לו באמצעות הנגן שבראש הפוסט- או להוריד אותו למחשב באמצעות לחיצה על הקישור הזה.

לחץ כאן כדי לקרוא את הפרק במלואו

(פרק זה מובא בחסות המכללה האקדמית גליל מערבי, המציעה בימים אלה תואר חדש, ראשון מסוגו בישראל, בשימור אתרי מורשת – פרטים נוספים תמצאו בסוף הפרק, כמו גם בקישור הזה ובכתבה זו).

* על ההבדל שבין 'שימור' ו'שחזור', ומה עושים כשהכותל המערבי, מכל המבנים, עומד להתפרק

* על הטמפלרים, קבוצת נוצרים נאיבית שביקשה להקים מחדש את בית המקדש בא"י, לקחה חלק חשוב בבניין הארץ – עד שחבריה הפכו לחברים פעילים של המפלגה הנאצית…
* האדריכל אמנון בר-אור מספר על פרוייקט הזזת בתי העיירה 'שרונה', ועל הטעויות שעשה בקריירה…
* על הריסת בניין 'הגימנסיה הרצליה', והשלכותיו על השימור בישראל…
* ובחלקו השני של הפרק, ביקור בפרוייקט ייחודי  שיזם המסעדן המפורסם הוקוס לוקוס… אה… סליחה – אורי בורי.

תודה לדינה בר-מנחם על העריכה הלשונית המעולה, לאמנון בר-אור, ד"ר נדב קשטן ולאורי ירמיאס על הראיונות, לרותם שגב שיזם את שיתוף הפעולה עם המכללה, ולעמיעד בראלי על סיוע מאחורי הקלעים של אתר התוכנית.

זו תזכורת *אחרונה* למפגש המאזינים שיערך בעוד שלושה שבועות: ה-16.2.2012, יום ה' (שימו לב- התאריך המקורי הוזז!), שעה 19:00, באולמי קסטיאל שברח' אלפסי 36, ת"א. ההרשמה לארוע כאן. 'ספק סביר' יהיו שם, ואם אתם רוצים להצטרף למשחק טריוויה מעניין שהם מתכננים עבורנו- הרשמו פה.

כמו כן, ב-3.3.2012 אני מופיע בסינקופה-בר, בחיפה: נושא ההרצאה יהיה "התעלומות הגדולות של הייקום". פרטים נוספים ורכישת כרטיסים מראש כאן.

תוספת, 8.3.16

פרופ' חיים גורן, מומחה לגאוגרפיה היסטורית מאוני' תל-חי, האיר את עיני לגבי כמה טעויות שנפלו בפרק, לגבי ההיסטוריה של הטמפלרים בא"י. להלן תגובתו במלואה:

"שאלת מדוע חיפה, ואמרת ש'מישהו אמר להם שזה המקום הטוב להתחיל בו'. נכון, לא לגמרי. מה שהשפיע עליהם יותר מכל היה כלשון קשה של ארבעה ניסיונות 'פרטיזניים' של טמפלרים להאחז בשולי עמק יזרעאל (גניגר, שריד, מגדל העמק, תל-שימרון בשמות של היום) בין 1860 ל-1867, שבמהלכם מתו ממחלות, כמובן בעיקר קדחת, 15 מתוך 28 האנשים שהגיעו בסך הכל. במאמר שכתבתי על אותם ניסיונות, הוכחתי שדווקא כישלונות אלו הנחו את ראשי האגודה להתחיל בהתיישבות לחוף הים, קרוב יותר לאירופה ובמזג אוויר מעט 'ידידותי' יותר.

המושבה בחיפה בפירוש לא הוקמה 'על מורדותיו הצפוניים של הכרמל', אלא למרגלותיהם, כבר בשטח המישורי. על המורדות הם תכננו לטעת כרמים, כמו במולדתם.

התיישבותם הראשונה ביפו, כבר ב-1869 בעקבות ריב בין שני ראשי האגודה, הייתה בבתי עץ שהשתייכו לניסיון התיישבות אמריקאי קודם (ג'ון ג'ורג' אדמס, 1867) שנכשל ביפו. ב-1892 גרמו התנאים באותה מושב ביפו (סביב כנסיית עמנואל של היום) ובעיקר המחסור במקומות מגורים, לכמה מהתושבים להקים 'מושבת בת', היא ולהאלה.

לגבי הנקודה הרגישה, הטמפלרים חברי המפלגה. אתה אמרת שהדתיות הוחלפה בלאומנות. זה לא ממש מדויק, שכן כבר בדור השני של הטמפלרים אנו מוצאים הרבה פחות רגישות לדת, וראה יפה בכתובות על משקופי הבתים, הנמצאות אך ורק בבתי 'הדור הראשון', כלאמר אלו שהוקמו בשנות השישים והשבעים למאה ה-19. הדור הבא כבר התעניין יותר בכיצד לחיות טוב וכיצד להתפרנס, וחיפש פחות להיות הגורם שיכין את הקרקע לשובו של המשיח.

גם האמירה לגבי 'הרופא הראשון והיחיד' איננה ממש מדויקת. הנה, הד"ר ורטן עבד בנצרת עבור המיסיון הסקוטי כבר מ-1860; הרופא הראשון במושבה בחיפה לא היה, למירב ידיעתי, טמפלר.

השוואתך את היחסים בין היהודים לטמפלרים, שאמרת נכון שתחילתם בראשית ההתיישבות, בחיפוש גורמים 'בני תרבות' ועוד (י"מ פינס פרסם כבר באמצע 1882 מאמר שכותרתו 'תת כבוד לאמת', בו הסביר מדוע הם – הווירטמברגים – מצליחים בעוד כל המושבות שלנו נכשלות מיד אחרי הקמתן), ראויה לבחינה מחדש. היחסים כבר לא ניו תמיד טובים הרבה קודם להקמת הטכניון, למשל. תזכור שנוצרה כאן גם תחרות כלכלית בכמה מהנושאים.

ואחרון, הקטע על מלחמת העולם השנייה. בסוף 1839, ועד לספטמבר, עזבו כשלוש מאות חייסבי גיוס מקרב הטמפלרים את הארץ בדרכם לגרמניה. מיד עם פרוץ המלחמה אספו שלטונות המנדט את כל הגברים ששארו עד לגלי 50 במחנה בעכו, ואחר הוקמו מחנות נוספים. הגרוש לאוסטרליה, שכלל 536 טמפלרים ועוד 129 גרמנים אחרים (אוונגלים, קתולים) היה ב-1841, בוודאי לא ב-1844. היו שלושה אירועים של חילופי שבויים בין גרמנים מהארץ לבעלי דרכון של פלשתינה-א"י ואחרים מגרמניה, רובם יהודים, בשנים 1841, 1842, 1844. כאמור, לא היו, כפי שאמרת, 'גרושים למצרים ולקפריסין'.

תודה לפרופ' גורן על התיקונים! 🙂
רן

========================================

לחצ/י כאן כדי להרשם לרשימת התפוצה ולקבל עדכונים על פרקים חדשים.

התחברו אל רן בפייסבוק וגוגל+

========================================

פרקים קודמים בנושאים דומים:

פרק 104- לבנות את מנהטן בתימן: על גורדי שחקים.
פרק 92- מדוע חרדים לא לומדים תורה? על ההיסטוריה של התנ"ך.
פרק 46- היסטוריה, או אוסף של שקרים? על מיתוסים וקלישאות.

========================================

יצירות אשר הושמעו במסגרת הפרק:

Various- Traditional Celtic, German and Ottoman Music
burhan Ocal- Ottoman Music

You may also like...

29 Responses

  1. ראובן הגיב:

    פודקאסט מעניין במיוחד.
    אני מסכים שתמיד צריך למצוא את נקודת האיזון בין אותנטיות של העבר להמשך השימוש בהווה. לדעתי עדיף ״לזייף״ טיפה בשימור ושהמבנה ימשיך להיות פעיל ו״חי״ מאשר שישוחזר אוטנטית ויהיה מונומנט ״מת״

    הופתעתי שלא הזכרת את הסוג של שימור שנעשה בממילא בירושלים שהרבה מבנים נהרסו לגמרי, אבל החזית החיצונית הוחזרה אבן אבן במקום המקורי.

    • רן לוי הגיב:

      תודה, ראובן! אכן, היה מקום להזכיר את השימור בממילא – אבל ישנם כל כך הרבה פרוייקטי שימור מעניינים בישראל, והבחירה קשה קשה.. 🙂
      רן

      • איתי גרוס הגיב:

        היי רן.
        קצת באיחור אבל סיפור קצר ומעניין:
        בשיקום ממילא, בדרכה להיות קניון פתוח ומרשים, נדרש הקבלן לפרק חלק מהמבנים הישנים לטובת פיתוח תשתית הרחוב ולהקימם מחדש לאחר מכן. לטובת העניין הקבלן מיספר בצבע שחור את אבני הבניין וצייר מפה בכדי להשיב כל אבן למקומה בבוא הזמן.
        כשאדריכל הפרויקט, משה ספרי, המפורסם הגיע לפיקוח עליון לקראת מועד סיום הפרויקט, הצטער הקבלן כי טרם הספיק להסיר את מספרי הלבנים כפי שנדרש. ספדי, שראה את הלבנים הממוספרות, אהב עד מאוד את מה שראה וביקש מהקבלן להשאיר ולא למחוק את המספרים. בעיניו זו תהיה עדות נפלאה למלאכת השחזור הייסודית שבוצעה במקום. ספדי שכנע את ראש העיר ירושלים באותו זמן (אולמרט) שיש להשאיר את המיספור, וזה הסיפור מאחורי המספרים שעל המבנים בקניון הפתוח של ממילא.

        • רן לוי הגיב:

          הי, איתי – תודה! סיפור מקסים, לא הכרתי אותו. בפעם הבאה שאבקר בקניון – אני מתכוון לחפש את המספרים 🙂
          רן

  2. נעם הגיב:

    לומדים משהו חדש כל יום
    היה שווה לקום הבוקר

  3. נעם הגיב:

    עברה יותר משנה מצאת הפרק אבל נתקלתי בכתבה ששודרה (גם היא לפני איזה חודשיים) בנושא שרונה והטמפלרים
    http://www.youtube.com/watch?v=LfhBxJ2GJgc
    תהנו

  4. שרון הגיב:

    כחובבת אדריכלות בכלל, שימור בפרט, ואת עבודתו של בר-אור בפרטי פרטים, הפרק הזה היה ממש חגיגה מבחינתי. תודה!

    לגבי הפרסומת, הייתי ספקנית מאוד-מאוד לפני ששמעתי אבל אחרי ששמעתי זאת נראית לי פשרה סבירה לאור כורח הנסיבות, העולם וכו'. גם משמח לשמוע שתוכן איכותי יכול להסב גם הכנסות, או לפחות לכסות חלק מהעלויות שלו. אני מסכימה עם חתול שחשוב לשמור על אבחנה בין החלקים: צריך שהתוכן הוא עצמאי והפרסומת מותאמת אליו (ולא ההפך), ושיובהר מהם החלקים שיש עבורם תמורה. נדמה לי שגם למינון יש חשיבות – אורך הפרסומת, התדירות ביחס לפרקים, וכו'.

    • רן לוי הגיב:

      הי, חתול,
      כן- הבנתי גם מאורי בורי שהיו חיכוכים פה ושם..האזור בהחלט נפיץ.
      הוא טוען, דרך אגב, שעיקר הבעיה מגיעה מכיוונו של שכן מסוים שמנסה לסחוט
      ממנו כסף כדי לא לעכב את הפרוייקט.
      רן

  5. רן לוי הגיב:

    אנדי- שמח שאהבת…אחרי שעשיתי את התחקיר לפרק, גם אני התחלתי להתבונן
    על בתים עתיקים בחיפה במבט אחר לגמרי. פתאום שמתי לב לפרטים קטנים, כמו
    למשפטים שחקוקים מעל לדלתות של בתי הטמפלרים במושבה הגרמנית:
    "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני" ומשפטים דומים. מרתק…
    רן

  6. אנדר הגיב:

    הפרק מרתק כתמיד, אבל יותר מזה. ההאזנה לפרק הזה גם ריגשה אותי.
    אני מאוד אוהב היסטוריה, ומאוד אוהב אדריכלות, והפרק הזה הרגיש לי כמו שילוב מצוין.

    בשבוע שעבר חזרתי מוקדם מהבסיס, ויצאתי להליכה בחיפה; הלכתי בטיילת לואי, הסתכלתי על הנוף האהוב עליי, עצרתי להשקיף על המושבה הגרמנית בזמן שדיברת על הטמפלרים (אגב, כשהאזנתי לפרק 104 עצרתי להסתכל על מלונות דן…), אפילו עצרתי סוף-סוף לקרוא מהו התותח בסוף הטיילת, הלכתי ביפה נוף (אני מניח שאתה מכיר את סגנון הבתים ברחוב), עצרתי לקרוא על מבנה שמאוד מוצא חן בעיניי ברחוב (http://nofhana.com/content.php?id=10) – בית ישן עם תוספת מודרנית, ואין לי מושג מה הלך איתי באותו יום, אבל הפרק הזה ריגש אותי מאוד! (אם נקלקל, כמעט בכיתי באותו יום מפרק של סקראבס, והתלהבתי כשדיברו על משחק של מלחמת הכוכבים בגיימפאד…).

    באשר לפרסום, זה עבד מצוין משתי סיבות:
    – זה לא פגע בפרק. (אורך הפרק עצמו לא נפגע והוא היה מוצלח כתמיד, החסות רק הייתה חלק נוסף) ואפילו ההפך: יצרת פרק בנושא מעניין מאוד בזכות החסות.
    – תוספת ה"פרסומת" הייתה מעניינת ומוצלחת בפניי עצמה.

  7. נעם הגיב:

    פרק מעניין, קצת ארוך הסיפור של הטמפלרים. אם כי מעניין. גם בירושלים השכונה שלהם נקראת – המושבה הגרמנית. וכאן גם היו דגלים עם צלבי קרס בשנים הראשונות של עליית הנאציזם.
    ותיקון – המושבה בת"א נקראת שׂרונה ( Sarona) עם ש שמאלית ולא Sharona

    • רן לוי הגיב:

      תודה, נועם! הסיפור של הטמפלרים בהחלט מרתק, ולא גירדתי את פני השטח אפילו…
      לגבי 'שרונה': ראיתי את שתי הגרסאות בספרות. אני חושב שהטמפלרים עצמם השתמשו
      ב"סרונה", אבל מאוחר יותר השתרש דווקא השם "שרונה". אני אבדוק את זה שוב,
      ליתר בטחון,
      רן

  8. שלומי הגיב:

    שלום
    ראשית אני רוצה לציין שהפרק היה מעניין מאוד (כמו תמיד). הראיון עם האדריכל אמנון בר אור היה מרתק, אין ספק שיש לו עבודה מעניינת.
    בקשר לחלק הפרסומי, אני חושב שהרעיון של החלק השיווקי בסוף הוא לא חדש. במספר פעמים שצפיתי בTED, לאחר ההרצאה היה סרטון שמכיל תוכן אינפורמטיבי על חברת רולקס. לדעתי זה דבר מבורך במיוחד כאשר החלק השיווקי הוא מכיל תוכן מעניין בפני עצמו, יחד עם זאת , אם את החלק הפרסומי היה עושה נותן החסות בלבד, לדעתי זה היה תורם להפרדה ברורה יותר אצל המאזין בין תוכן הפרק לפרסומת.
    מעבר לכך, תודה על הפרקים, מחכה בקוצר רוח לפרק החדש.

  9. פלץ הגיב:

    דרושה חקיקיה בכוונה לאפשר את הבסיס הכלכלי לשימור ושיחזור של חללים מבונים שכן זו עבודת קודש חשובה . ובנוסף להקים בתי ספר ומכללות עם מגמת שיחזור/שימור ולהסמיך יותר בעלי מקצוע בתחום. כיום רוב העוסקים בענף הם חובבנים
    במקרה הטוב.

  10. רן לוי הגיב:

    ליאור, חתול- תודה על התיקונים!

    שלומיקס- שמח שאהבת את הפרק. הסיפור של הטמפלרים מרתק, והייתי יכול
    לספר עליהם עוד הרבה בפרק, לו היה את הזמן…

    לגבי מספר ההורדות ב-icast:
    המדד הזה אכן לא מושלם, אבל אני חושב שהוא מדויק בהרבה ביחס למה שקיים
    במדיה המסורתית.

    ראשית, נדיר שאני מעלה את אותו הפרק פעמיים. עד היום, זה קרה לי פעמיים, בשני המקרים עשיתי
    זאת בתוך זמן קצר מאז שהפרק עלה לאוויר, כך שרוב המאזינים נחשפו לו רק פעם אחת.

    שנית, נכון שלא כל מי שמוריד מאזין לפרק, אבל אני חושב שזה נדיר יחסית (למה להוריד לפרק, ואז
    לא להאזין לו?), ובכל אופן- זה גם מתקזז עם אנשים שמאזינים לפרקים שקיבלו מחברים וכו'.

    בכל אופן, ביחס לפרסום במדיה המסורתית, זה מספר מדויק מאד: איך אפשר למדוד כמה אנשים צפו
    בפרסומת בטלוויזיה? הרי פרט להערכות סטטיסטיות כמו מדד נילסן וכו', אין שום דרך לדעת מי צופה
    במה בכל רגע נתון, ומי בכלל הלך לשירותים בהפסקת הפרסומת…כנ"ל בעיתון וברדיו. ביחס להם,
    חישוב מספר המאזינים בפודקאסט הוא ממש מדע מדויק! 🙂

    נשתמע,
    רן

  11. shlomix הגיב:

    הי רן,
    פרק משובח כהרגלך בקודש. אני אוהב כשאתה יוצא לדווח מהשטח, מראיין, זה נותן ערך מוסף מעבר לסיפור ולמוזיקה. החלק על הטמפלרים היה מאוד מעניין למרות שהוא היה רק סיפור צדדי. לפני שהצגת אותם ואת המטרות שלהם הייתי בטוח שהם ממשיכי האבירים הטמפלרים. לא היה לי גם מושג שהיה להם חלק בבניין הארץ ותרמו לתנועה הציונית, וגם לא שהם סררו וגורשו בסופו של דבר.
    בעניין הפרסום מספר הערות –
    אני חושב שהצלחת לשלב את זה יפה. אם לא תיתן למפרסמים להכתיב לך תכנים אלא תציג אותם כמו שאתה יודע זה יועיל לכולם.
    לצורך המדידה של תפוצת הפרק (מתחיל להיות חשוב כאשר אתה עוסק בפרסום) המדד של iCast הוא בעייתי ממספר טעמים: א. כאשר אתה שם את הפרק פעמיים (כמו שקרה עכשיו) אז מספר ההורדות מקוראי רסס קופץ פי 2. ב. לא כל מי שמוריד את הפרק מאזין לו, עובדה, אני מוריד המון פודקאסטים ומאזין רק למעטים. ג. פרק שהורד למחשב יכול להמשיך להסתובב ברשת בלי הסיוע של iCast.
    אני לא יכול לחשוב על דרך טובה יותר למדידה אבל צריך להיות מודע לזה ובתור התחלה לקרוא למספר של iCast מספר ההורדות ולא מספר ההאזנות.

  12. חתול הגיב:

    מגפיים כבדות?

  13. ליאור הגיב:

    שני תיקונים:
    1. הגימנסיה הרצליה לא עברה לעיר הרצליה, כי אם לרח' ז'בוטינסקי בצפון ת"א.
    2. הצמח שהוזכר שגדל בכותל, נקרא צַלָּף קוֹצָנִי (מנוקד בפתח וקמץ) ולא צֶלֶף (בסגול).

    מעבר לזה, היה פרק מעניין, כולל החלק הפירסומי. ההפרדה היתה ברורה ומצא חן בעיני שגם החלק הפירסומי הכיל מידע מעניין והתאים לאופי הרגיל של התוכנית.

    ליאור.

  14. רן לוי הגיב:

    הי, חתול, אריאל,

    לגבי פרסום: כן, יש לי בהחלט תחושה מעורבת לגבי פרסום, אני מודה. בעולם
    אידיאלי, לא הייתי משלב פרסום בתוכנית. בפועל, כפי שכתב חתול, פרסום
    הוא חלק בלתי נפרד מעתיד הפודקאסטים בכלל.
    אני מקפיד ואמשיך להקפיד על הפרדה ברורה בין תוכן ובין פרסומת, ואני סומך על
    המאזינים כדי שיעירו לי ויכוונו אותי אל הדרך הנכונה במידת הצורך.

    לגבי העלאת פרק מחדש: מדובר בתיקון קטן אבל חשוב של פתיח הפרק. אני מודה
    לזה שהעלאה מחדש 'משגעת' חלק מתוכנות הפודקאסט, ומשתדל שלא לעשות
    זאת שלא לצורך.

    רן

  15. אריאל הגיב:

    היה פרק מעניין וחידש לי הרבה, לא האמנתי שאתעניין יותר מדי בשימור אבל בסוף היה מאוד מעניין ובין־תחומי. גם החידוש של שילוב הראיונות בפרק היה טוב, תמיד מעניין לשמוע אנשים נוספים מספרים ומחווים דעה, למרות שהוא פוגע באיכות האודיו. לגבי הפרסום אני מצטרף לחתול.

  16. חתול הגיב:

    יש לי הרגשה מעורבת לגבי פרסום בפודקאסט (וגם לך כנראה).
    מצד אחד, קשה לשמור על ההפרדה בין תוכן לפרסום, במיוחד שהפרסום מוגש כתוכן, וכתוכן מעניין בפני עצמו.
    מצד שני, ברור לי שכדי שיהיה עתיד לעושים היסטוריה ולפודקאסטים בכלל הם צריכים תמיכה כלכלית וזו הדרך להשיג אותה.

    כנראה שכל עוד נשמרת ההפרדה ברורה מה תוכן שיווקי ומה לא זה יתקבל אצלי ואצל שאר המאזינים.
    אז שיהיה בהצלחה ועם עוד הרבה הכנסות.

    וכמעט שכחתי, העלאת פרק, מחיקה שלו והעלאה מחדש מפריעות לתכנת הפודקאסטים שלי ולי זה גורם לסקרנות מה ההבדל בין הפרקים (שנראים זהים למרות שלא האזנתי עד הסוף לשני הקבצים).

  17. רונן לאופר הגיב:

    הי רן,

    לא ניתן להוריד את הפרק.

    רונן

  18. אופיר הגיב:

    עוד לא שמעתי… תקופת מבחנים..

    כל הכבוד על השגת החסויות… פן ירבו.

    אופיר

  19. אפרת הגיב:

    פרק מעניין, כולל החלק ה"ממוסחר". גם איכות הסאונד בהקלטה החיצונית סבירהה בהחלט. ח"ח על הכל!

  20. רועי הגיב:

    היה מרתק, תודה!

  1. 8 במרץ 2014

    […] פרק 106: הצולל שהציל קתדרלה – על שימור מבנים. […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *