פרק 81: על אלפרד נובל וההיסטוריה של חומרי נפץ.

חומרי נפץ - רן לוי - עושים היסטוריה

הפעם נעסוק בהמצאה אשר תרמה רבות לפיתוח התעשייתי המודרני -אך גם הביאה סבל וכאב לאינספור בני אדם: חומרי נפץ. על אלפרד נובל והמצאת הדינמיט, האסון בהליפקס ועוד.

על כל זאת ועוד בפרק שלפניכם. תודה לויקטור בן-עזרא על הסיוע בהכנת התוכנית, ולגיא שבבו מהאוני' של קולומביה הבריטית על הסיוע בתחקיר. (*הערה: את שמו המלא של ה-TNT יש לבטא: טרי-ניטרו-טולואן, ולא כפי שביטאתי זאת בפרק. תודה לרועי על התיקון!)

האזנה נעימה!
רן


פרק זה זמין להאזנה כקובץ MP3. ניתן לרכוש אותו כאן.

הרשמה לפודקאסט: רשימת תפוצה במיילiTunes | אפליקציית 'עושים היסטוריה' לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר


המצור היה חלק בלתי נפרד ממלחמה בימי הביניים. ערים רבות היו מוקפות חומה וכל אציל שכיבד את עצמו בנה לעצמו טירה מפוארת. הצבא התוקף, אם כן, היה מתפרש סביב החומה ומכתר אותה וכך הייתה מתחילה מלחמת התשה והרעבה. המצור היה נמשך חודשים, לעיתים אפילו שנים- עד שמישהו מהצדדים הלוחמים היה נשבר. כל זאת השתנה בעקבות תגלית שנעשתה בסין לפני כאלף שנה בערך וחילחלה לאירופה כמה מאות שנים מאוחר יותר. הסינים פיתחו שיטה לייצור אבקה גרגירית שחורה שמתלקחת בקלות ומפיקה חום עז וגזים לוהטים: אבקת שריפה. הסינים השתמשו בה בעיקר כחומר בעירה בתוך זיקוקים:  הם והיפנים אחריהם ראו בשימוש באבקת שריפה לצרכי מלחמה מעין פחיתות כבוד. לאירופאים, עם זאת, לא היו עכבות שכאלה.

אבקת שריפה שחורה היא סוג של חומר נפץ שאותו אנחנו מכנים היום בשם 'חומר נפץ הודף'. כשאבקת השריפה בוערת היא מפיקה גזים לוהטים. המהנדסים האירופאים גילו חיש מהר שבתוך קנה סגור, הגזים החמים יוצרים לחץ עז אשר מסוגל לדחוף החוצה פגז במהירות אדירה. הבעירה בחומר נפץ הודף היא איטית יחסית: היא מתפשטת בתוך החומר במהירות של כמה עשרות עד מאות מטרים בשניה בלבד. האיטיות הזו היא תכונה רצויה עבור חומר נפץ הודף: לחץ הגזים בתוך קנה התותח נבנה בהדרגה והפגז משתחרר בצורה מבוקרת. אם הפיצוץ היה מהיר מדי, הלחץ הפנימי היה מרסק את התותח לפני שהפגז היה מספיק לעזוב את הקנה.

להמשך קריאה

You may also like...

12 Responses

  1. רן לוי הגיב:

    תודה, יואב! 🙂
    רן

  2. יואב הגיב:

    קצת בדיליי, אבל הספקתי לשמוע סוף סוף.. פרק מעולה!
    תודה רבה!

  3. שלום דימנט הגיב:

    אומנם כבר הגבתי לפרק הזה אבל אני חייב להגיב שוב!
    באמת שזה אחד הפרקים הטובים לדעתי, שמעתי אותו כבר 3 פעמים! (והיד עוד נטויה ;-))

  4. נדב הגיב:

    פרק מוצלח במיוחד,שילוב מצויין בין סקרנות מדעית,היסטוריה של המדע ופיקנטריה. האפקטים בהחלט היו במקום וממש לא מוגזמים, אהבתי במיוחד את העדות המוקלטת של קפטיין המון-בלאן
    אם אי פעם תחשוב על אסופת ה'מיטב' של עושים הסטוריה אז בהחלט לפרק הנ"ל יש מקום ברשימת 10 הגדולים.
    🙂

  5. שלום דימנט הגיב:

    פרק פיצוץ!!! ממש אחד הפרקים שיותר אהבתי! סופסוף הבנתי את ההבדל בין חומר נפץ הודף למרסק.
    תודה רבה רבה.

  6. רן לוי הגיב:

    תודה אלעד, ליאור, חן! 🙂
    רן

  7. חן פליישר הגיב:

    הפרק הרגיש כמו ווידיאו קליפ מושקע
    מלא במוזיקה והאפקטים
    אני אישית מאוד נהנהתי ממהו
    כל הכבוד
    הגשה מעולה כרגיל

  8. אלעד הגיב:

    פרק מרתק! בתור איש תחמושת לשעבר – הפרק מוצלח ביותר.
    ראוי לציין שלא צריך ללכת כ"כ רחוק (עד קנדה) כדי ללמוד על פיצוצים לא מבוקרים של תחמושת.

    לקראת אמצע שנות השמונים אירע פיצוץ בבסיס תחמושת בצפון הארץ עקב אחסנה לקויה של תחמושת רבה שנתפסה שלל במלחמת לבנון. הפיצוץ היה כה עז עד שנפלים ממנו נמצאו במרחק של 18 ק"מ (!!) מהבסיס עצמו ועד היום חלקים שלמים משטח הבסיס סגורים לחלוטין.

  9. ליאור הגיב:

    ועיקר שכחתי – פרק פיצוץ! מעניין ביותר.

  10. ליאור הגיב:

    פצצת ה-FOAB היא הפצצה הקונבנציונאלית החזקה בעולם, אבל כמובן שהיא נופלת בכוחה מפצצות גרעין.
    למעשה היא כל כך חזקה, שהיא דומה בכוחה לפצצות האטום הטקטיות הקטנות ביותר.

    ליאור.

  11. רן לוי הגיב:

    יכול להיות שקצת נסחפתי עם הפיצוצים 🙂
    רן

  12. חתול הגיב:

    פרק מצוין, מעט התלהבות יתר עם האפקטים של הפיצוצים אבל זה צפוי בפרק כזה.
    פרק קלאסי על ההיסטוריה של המדע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *